"מעין כתבה: צדק זה רק כוכב"
כשהיא אוחזת בתמונות בתה, שנאנסה ונרצחה באכזריות לפני חודש, אמרה שרה ספיר: "הילדה שלי לא הייתה גדולה מהחיים, לא דיווה. איתרע מזלה לחצות את הרדיוס של המפלצת". בכינוס בתל-אביב ניסו בני-המשפחה ונציגים ממשרד החינוך וארגונים שונים לטכס עצה, כיצד עוצרים את אלימות הנוער?
חודש אחרי רצח בתה מעין ז"ל בידי נער בן גילה, תקפה אמש (יום ג') שרה ספיר את חברי הממשלה, ובהם שרת החינוך לימור לבנת, שלא הגיעו לנחם את המשפחה ולא שלחו נציגים לתמוך. "אף גורם ממשלתי לא הפגין נוכחות, אפילו לא מפקח מטעם משרד החינוך. אני לא צריכה את האנשים האלה, מי שהדבר הנורא הזה לא נגע לליבו - מיותר אצלי בבית".
היום ימלאו 30 יום להירצחה של מעין ספיר מרחובות. בסמינר לוינסקי בתל-אביב התכנסו בני משפחתה יחד עם מורים והורים, נציגי משרד החינוך, המשמר האזרחי, מהות (מרכז ארצי לקידום שותפות בחינוך), הרשות למלחמה בסמים וארגון "מצילה" למניעת אלימות - ודיברו על הצורך ביצירת גוף משותף שיילחם באלימות בני-הנוער. היה זה מפגש ראשון בסדרת מפגשים של כל הגורמים הללו, בו הציג כל אחד את משנתו - אך בינתיים, ללא החלטות אופרטיביות.
אמה של מעין אזרה כוחות ונשאה דברים בכינוס. "הבטחתי למעין שלי ולעצמי, לאחר שנרצחה, שלכל מקום שצריך אלך עד כלות כוחותיי. הבטחתי לילדה שלי שלא אתן שיקרה עוד מקרה כזה. אני מאמינה שזו לא הבעיה הפרטית של משפחת ספיר מרחובות, אנחנו בסך הכל עוד מסמר בארון. מצד אחד, החודש פגשנו במפלצת הנוראה שרצחה לנו את מעין, ומצד שני - פגשנו גם המון אנשים תומכים. צריך לתת יותר סמכות להורים ולמורים, ולתת יותר כוח למשטרה לטפל באלימות. ברגע שיש 'פצצה מתקתקת', צריך לפרום חוט אחרי חוט, כדי שלא תתפוצץ".
הזמן לא מרפא את הפצעים
אביה של מעין, דודיה ומחנכיה לאורך השנים, שהאזינו לדברים, לא יכלו להישאר אדישים והזילו דמעה, בעוד האם מחזיקה את תמונות בתה ומדברת. "אני רוצה לספר לכם על הילדה שלי. לא גדולה מהחיים, לא דיווה. ילדה שאיתרע מזלה לחצות את הרדיוס של המפלצת. ילדה שיכולה הייתה להיות הילדה שלכם. ילדה שרצתה להיות עץ דובדבן מתוק, אופנוע מרהיב, לביאה שולטת בחיות ואמבטיה רגועה ומרעננת". שרה חילקה לנוכחים את חיבורה של מעין, תלמידת כיתה ט' בבית-הספר אורט רחובות, אותו חיברה מספר ימים לפני הירצחה. "אילו הייתי", קראה לו. "ביום הרצח", סיפרה, "מצאתי נייר, שעליו כתבה מעין: 'לפעמים צדק הוא רק כוכב לכת'. תוכיחו לנו, ולא רק למעין, שצדק קיים. למרות שהגרוע מכל קרה לנו, אני עדיין מאמינה שיצר האדם טוב מיסודו".
"מה שקרה צריך להדליק אדומה לכולנו", אמרה האם, שרה ספיר. היא קראה לשנות את החקיקה, להסיר חיסיון של קטינים ולהענישם בפומבי, למען יראו וייראו. עוזי, אביה של מעין, דיבר אף הוא בכנס. "אני מנסה לארגן את המחשבה - וזה קשה. ככל שעובר הזמן זה לא נעשה קל יותר, לא מרפא את הפצעים. בזמן האחרון, פעם בשעה בערך אני מתיישב בצד ובוכה. אני מרגיש כאילו נעקר לי חלק מהגוף".
האב סיפר כי לימד את שני ילדיו הגנה עצמית וגם ניסה ללמד את מעין, "אבל זה לא היה לה בראש. המפלצת לא ניגשת לבעלי ביטחון עצמי, אלא לבעלי ההופעה. כמו שפרפר נמשך לאש. שלוש דקות לפני הרצח עברו בנות מול השטן ביחד ונפנפו אותו, ואז, עם המזל הנאחס שלנו, מעין עברה שם. לא היה איש ברחוב, וככה זה נגמר".
מהלך של שותפות - מנוגד לרוח החברה
רינה כהן, מנהלת המחלקה להורים, משפחה וקהילה במשרד החינוך, פנתה למשפחת ספיר וביקשה את סליחה: "אני רוצה להתנצל בפני מעין שלא הספקנו. זה תרחיש ידוע מראש כבר זמן רב, אני מכירה את ילדי ישראל וילדיי שלי. ילדים לא נמצאים כל היום בבית, הם יוצאים החוצה. לא הספקנו להציל את מעין ולבי כואב. אני מקווה שביחד נוכל להציל משפחות אחרות. מאוד קשה בחברה הישראלית התחרותית להוביל תהליך שמדבר על שותפות, ולא על בלעדיות. זה מהלך שמנוגד לזרם הכללי של החברה בישראל".
נציגה נוספת של משרד החינוך, חנה כהן, מאגף השירות הפסיכולוגי, הוסיפה: "נעשים המון מאמצים. אותו חריג, אותה מפלצת שיצאה מהשורה וזרקה טלטלה על המדינה כולה מטילה כתם נוראי על ציבורים גדולים, ולפעמים אנו מאבדים איזון. צריך לזכור שמרבית בני-הנוער הם נוער טוב. יש גם עשבים שוטים, ויש לנו תוכניות כאלה ואחרות".
בעוד מספר ימים, יצטרפו התלמידים הצעירים יותר לתלמידי חטיבות הביניים והתיכונים, שכבר יצאו לחופש הגדול. מדי שנה, חודשי הקיץ הם התקופה בה מתרבים מעשי האלימות והוונדליזם. בכינוס דובר על גיבוש מודל ארצי משותף לקראת הקיץ לעבודה בקהילה, שמתבסס על מתנדבים מהמשמר האזרחי, מורים ובני-נוער. ניצב-משנה בדימוס, ד"ר אבי ברוכמן, הציג פרויקט שמפעילה עמותת אל-סם ברעננה, במסגרתו מסתובבות ניידות באזורי בילוי ופארקים אותם פוקדים בני-נוער בשעות הלילה.
בתגובה לטענות האם, נמסר ממשרד החינוך: "כלום לא עומד מול צער וכאב של משפחה שאירע לה כזה אסון נורא. המשפחה יודעת שהשרה בשתי הזדמנויות היתה בדרך אליהם, אבל השעה היתה מאוחרת והמשפחה היתה עייפה וביקשה ממנה לא לבוא. אין לשרה ויכוח עמם, אלא רק השתתפות כנה בכאב".
לפנייה לכתב/ת 
