"עם קצת נכונות ולב גדול ופתוח, הכל מסתדר"
הרומן בין משפחת פרישי שעלתה לישראל מארגנטינה, ובין משפחת אהרוני מאשדוד, החל במפגש מהוסס במרכז הקליטה המקומי. מאז הדייט הראשון חלפו כמעט שנתיים, והקשר שנרקם בין שתי המשפחות הולך ומתהדק. "מדובר בחוויה נהדרת", מסכמת מזל אהרוני. "מעבר לסיפוק שבנתינה והכיף לראות אותם מסתדרים, כולנו לומדים להכיר תרבות אחרת"
שתי מילים קצרות מספיקות כדי לתאר את הקשר שנרקם בין משפחת אהרוני האשדודית, למשפחת פרישי שעלתה לישראל מארגנטינה: סיפור אהבה. "זה לא כל-כך פשוט", מרחיבה איזבל פרישי בעברית שבורה ובמבטא כבד, "אבל עם קצת נכונות ולב גדול ופתוח הכל מסתדר".
ביוני 2003 עזבו פרנסיסקו ואיזבל פרישי, יחד עם שתי בנותיהם אנליסה (היום בת 13) ונרלה (היום בת עשר), את העיר קונקורדיה הארגנטינית. הם נחתו היישר באשדוד, אליה הגיעו בעקבות בני משפחה שחזרו מאז "לשם". לא הם, ולא אף אחד אחר, האמינו כי תוך זמן קצר תהפוך משפחה ישראלית שורשית למשפחתם השנייה.
"במקור בעצם רצינו להזמין חייל בודד לראש השנה", משחזרת מזל אהרוני שיחד עם בעלה נהג המונית הרצל ובנותיה לימור, מיקי ומורן (היום בנות 18, 16 ו-11), אימצה את הפרישים. "כשהתקשרנו לסוכנות אמרו לנו שפנינו מאוחר מידי, והיינו קצת מאוכזבים". האכזבה הזו הומרה בלבטים כמה שבועות לאחר מכן, כשהטלפון צלצל והקול המהוסס מעברו השני התעניין לדעת אם הם יסכימו לאמץ משפחה שלמה במקום חייל. "קצת חששנו", מודה מזל, "אבל אחרי שעברנו תחקיר מדוקדק החלטנו לנסות".
המפגש הראשון בין המשפחה הישראלית ומשפחת העולים נערך במרכז הקליטה המקומי. להרצל הצטרפו בנותיו. משפחת פרישי, רק חודשיים בארץ, הגיעה בהרכב מלא. "אני אוהבת לדבר ולהכיר אנשים חדשים, אבל לא לגמרי הבנתי למה הישראלים רוצים לעזור לנו", נזכרת איזבל. את השאלה הישירה הזו היא הפנתה באנגלית להרצל, שתוך דקות ספורות הודיע לאנשי תוכנית "בבית ביחד" שהוא "רוצה רק אותם".
עברית, אנגלית, ספרדית ושפת ידיים
הימים חלפו, והכימיה המיידית הלכה והתפתחה לקשר עמוק. את השיחות ניהלו המשפחות בעברית, אנגלית, ספרדית ובעיקר בעזרת הידיים. "כשנתקענו, רצנו למילון", מחייכת מזל. בניגוד להוריהן, הבנות שוחחו ביניהן בחופשיות בעזרת ספרדית שרכשו במהלך צפייה בטלנובלות, ופצחו באליפויות טאקי ובמשחקים בינלאומיים אחרים.
מאז המפגש הראשון חלפו כמעט שנתיים, אך הקשר ההדוק נשמר. שתי המשפחות מבלות ביחד בחגים, מארחות זו את זו לקפה ויוצאות לבילויים משותפים. כשעגן קונטיינר הרהיטים ששלחו בני משפחת פרישי לישראל מארגנטינה, הרצל התגייס לסייע לקבל אותו בנמל. כשהגיעה שעת רישום שתי הבנות לבית הספר, מזל נכנסה לפעולה.
פרנסיסקו, רואה חשבון במקצועו, עובד היום במשרדי המכס המקומיים בנמל אשדוד. איזבל, אף היא רואת חשבון, עובדת בעבודה זמנית ומתכוננת לקראת בחינות הלשכה. את הקליטה שלהם בישראל הם מסכמים כמוצלחת עד-כדי-כך שאין להם ספק שבעוד כמה שנים, כשיהיו לעולים-ישנים, הם יסייעו בעצמם לעולים חדשים. "עוד בארגנטינה שמענו על הצברים", אומרת איזבל. "שמענו שהם קוצניים מבחוץ אבל לבם מתוק ורך. המשפחה שלנו בישראל עזבה, אך למזלנו פגשנו את משפחת אהרוני ואנחנו מודים לכל מי שסייע למפגש".
"מדובר בחוויה נהדרת", מזל מסכמת. "מעבר לסיפוק שבנתינה והכיף לראות את הדברים מסתדרים, אנחנו גם מרחיבים את אופקינו. הם נורא סקרניים, שואלים המון שאלות ואנחנו שואלים אותם. כולנו לומדים להכיר תרבות אחרת, מנהגים חדשים, מאכלים שאף פעם לא פגשנו. נוצרה בינינו חברות אמיתית ושני הצדדים נהנים. עם ישראל, שידוע כעם שמתעורר בעת צרה, מוזמן לקחת חלק בחוויה הנפלאה הזו". ורגע לפני סיום, היא מוסיפה ש"נתינה היא הרי ערך עליון".
לפנייה לכתב/ת 
"נוצרה בינינו חברות אמיתית ושני הצדדים נהנים". בני משפחות אהרוני ופריש
"אני רוצה רק אותם". הרצל אהרוני ופרנסיסקו פריש
באדיבות הסוכנות היהודית
מדברות ביניהן בספרדית-טלנובלית. בנות משפחות אהרוני ופריש
באדיבות הסוכנות היהודית
מומלצים
