איום ונורא, סהרורי והזוי: אילון זרמון על הקוד האתי

בשבוע שעבר פירסמה הרשות השנייה את הקוד האתי לפרסומות. אבל למרות שאיגוד הפרסום אישר את המסמך (עם הסתייגויות...), עולם הפרסום סוער מאז. ויש לו סיבה. סיבה טובה.

עצם קיומה של ועדה מצנזרת פוגע בחופש הביטוי. נוכחות רגולטורים במדינה דמוקרטית היא נוכחות פטרונית, היוצאת מנקודת הנחה שהציבור אינו חכם מספיק, אינו מעניש והינו מובל בידי המניפולציה כשה תמים.

אלא מה - ליברליזם היא מילה שמאז ומעולם הפחידה את הממסד. מאז ומעולם היא היוותה איום אמיתי לקיומם של משטרים חשוכים אשר שלטו באכזריות ובמינימום זכויות אזרח בתושבי מדינתם. כי הליברליזם בא מתוך העם. זהו הכוח החזק, האמיתי והאינטליגנטי שעולה מתוך גרונותיהם של תושבים, בני אנוש, שמאמינים כי הם יודעים את כוחם ואת יכולת הסינון שלהם.

הם מאמינים שאפשר לעבוד עליהם לא יותר מפעם אחת (בפעם השנייה הם כבר לא יהיו שם). הם מאמינים שאם ידברו אליהם לא באופן הראוי בעיניהם הם יידעו להעניש. וכן, הם מאמינים שהם לא פחות חכמים משבעה אנשים מבוגרים שניסחו קוד אתי איום ונורא, סהרורי והזוי.

אני לא יודע כמה אנשים קראו באמת את הקוד האתי מבין אלה שמדברים בשבחו. אני קראתי. מדובר במסמך שכתוב היטב ומנוסח בעברית ראויה שמנסה, ולא בהצלחה, להסתיר את אחת האמירות החשוכות ביותר בתולדות המדינה. המסמך מבקש לבטל במדינתנו הדמוקרטית מקום לדעות מגוונות ולקבוע עמדה אחת, טעם אחד, הומור אחד, שפה אחת, וגישה אחת ברורה לכל נושא. המסמך לא נותן מקום לפלורליזם ובמקרה דנן אין גם מקום לליברליזם.

חשוכה, מתנשאת ומורמת מעם מנסה הוועדה לקבוע על מה מותר לדבר, מה מותר לכבד והנורא מכל - על מה מותר לצחוק. הסיפורים על כך שמדי פעם באיראן כולאים כאלה שמספרים בדיחה אסורה מופיעים במסמך האתי שלנו, אלא שהם מופיעים בעברית ובניסוח תקין ותרבותי. התרבות היהודית שהתברכה בהומור ושמרה על קיומה גם בזכותו, מתבקשת כאן לצנזר את חוש ההומור שלה. ואם זה לא היה מסוכן זה יכול היה להיות מצחיק.

לדעתי, האנשים שסומכים ידם על מסמך האתיקה, גם אם הם פרסומאים ואנשי תקשורת, מסכנים בכך את אחת הזכויות הגדולות שלנו במדינה דמוקרטית: להתווכח. תחשבו על זה.

אילון זרמון הוא מנכ"ל משותף ובעלים של משרד הפרסום זרמון גולדמן