שתף קטע נבחר

יהודי ועוד איך מגרש

גירשנו רבבות פלסטינים בכוח הנשק, וגם מאות-אלפי עובדים זרים ונערות שסיפקו את צרכינו. אנחנו היהודים מגרשים, אונסים ומדכאים את מי שרק נרצה

העיתונים מלאו השבוע תמונות של ילדי מהגרים. בנים ובנות לפועלים אפריקאים, אסיאתים או אירופאים - ילדים צברים לכל דבר, דוברי עברית ושוחרי תרבות ישראלית. בעקבות תיקון בחקיקה, יכיר משרד הפנים בחלקם כתושבי קבע בישראל. האחרים יגורשו. שעה קלה לאחר התיקון בממשלה, זעקו הכותרות את קריאתו של החייל אבי ביבר, שסירב לפנות בתים נטושים בעזה: "יהודי לא מגרש יהודי". סמיכותן של שתי הכותרות הללו מספקת לנו הזדמנות לבחון מחדש את המושג "מוסר יהודי". 

 

אין מראה פתטי יותר ממתנחלי גוש קטיף, הזועקים בכאב נגד אדישותו של הציבור נוכח "עקירתם" מעזה - יהודי לא מגרש. טעיתם, רבותי. מגרש, ועוד איך מגרש. אין הרבה דברים שאנחנו היהודים עושים טוב כמו לגרש. 

 

במסגרת מדיניות הדלת המסתובבת, שהונהגה בשנים האחרונות על-ידי משרד הפנים, גירשה מדינת ישראל מאות-אלפי עובדים זרים, עובדים שהמדינה הייתה שותפה מלאה בהבאתם לכאן - אם במתן היתרים, אם בהעלמת עין, אם בחידלון מול השחיתות הפושה בשוק העבודה. המהגרים הקימו להם בתים בשכונות הסלאם של הערים הגדולות, והתפרנסו שכר רעב בבניית בתי היהודים, בעיבוד שדותיהם, בהחלפת חיתולים להוריהם המזדקנים. הם גידלו בדוחק את ילדיהם ולימדו אותם עברית, בשביל שאולי, יום אחד, יהיו להם כאן חיים. 

 

מי לא מכיר את הצללים של התחנה המרכזית, את הפחונים שבפאתי מושבים וקיבוצים, את ישראל הרביעית, זו של מהגרי העבודה הממלאים את השוק סמוך לשעת הסגירה. הם הולכים שפופים, חסרי זכויות, נרדפים כחוק על-ידי הרשויות ושלא כחוק על-ידי ההמון. מוותרים על כל דבר מלבד על החיים, וכשדורכים עליהם, הם מבקשים סליחה. בצניעותם, בחריצותם, בתקוות השוטים שלהם לחיים טובים יותר, הם דומים בהרבה ליהודים מאשר אותם אנשי הגבעות, החובשים כיפה ומשקשים באם-16. מאות-אלפים מהם גרשנו לאחר שהשתמשנו בהם לצרכינו, ואיש לא צעק "יהודים לא מגרשים".

 

גרשנו גם עשרות-אלפי פלסטינים מאדמתם בכוח הנשק - אם של חיילי צה"ל, אם של המתנחלים הפורעים ואם באמצעות מובלעות-גטאות של חומת ההפרדה - בשביל לבנות התנחלויות מעוטרות גגות אדומים מול מחנות הפליטים, על חורבות בתיהם של בני המקום, בין גדמי עצי הזית. הלא המאחזים, שבהריסתם יש מי שמסרב להשתתף, נבנו על אדמת בני המקום, לאחר שאלה גורשו משם על-ידי צה"ל ובתיהם נהרסו בהליך מנהלתי מהיר ואכזרי. וגם כאן לא שמענו ש"יהודים לא מגרשים". 

 

איש לא צעק "לא מגרשים" כאשר אלפי נשים-נערות יובאו לכאן כמו סחורה, כדי לספק את צרכיו המיניים של העם היושב בציון, וגורשו כמו פושעות על-ידי המשטרה, בשעה שהפושעים האמיתיים, היהודים שהפכו את חייהן לגיהנום מתמשך של סמים ואונס - ממשיכים לחיות כאן ולהתעשר באין מפריע.

 

אבי ביבר: התעורר! אנחנו היהודים מגרשים, אונסים ומדכאים את כל מי שרק נרצה. ארבעים שנות כיבוש הקהו את ראייתנו המוסרית כמעט עד עיוורון, והעוולות שאנו גוזרים על כל חלש, קשיש, גר ואלמנה אין זר מהם למוסר, יהודי או אחר. דור אחד ככובשים השכיח מאתנו שגם אנחנו היינו גֵרים בארץ מצרים.

 

היציאה מעזה וסיום הכיבוש ביהודה ושומרון לא יעוררו בישראל שום טראומה לאומית; הם רק יסירו את הלוט מעל מצפוננו הלאומי, יאפשרו לנו שוב לראות טוב ורע ולהנהיג את החיים בארצנו כפי שראוי היה להם להתנהל. אלימותם של קיצוני המתנחלים וחסימות הכבישים למיניהן - אין בהן כדי לסכן את קיומנו; הן לכל היותר ישאירו בנו צלקות, שישמשו לדורות הבאים אות קלון ותמרור אזהרה, מזכרת כואבת מימים אפלים בהם הדם ניגר כמים, ההתנחלויות נבנו בלהט, הרמטכ"ל ישן טוב בלילה והמוסר היהודי התמצה בקריאה: "יהודי לא מגרש יהודי".

 

אריק דיאמנט, מנכ"ל תנועת "אומץ לסרב"

 

ראו גם:

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רויטרס
תתעורר, אנחנו מגרשים. סרבן הפינוי אבי ביבר
צילום: רויטרס
מומלצים