איראן מחכה לגורבצ'וב
ניצחון המועמד השמרן לא צריך להפתיע איש, חוץ מהביון האמריקני
אני עוקב שנים אחר המתרחש באיראן; לתהליכים שם יש לא מעט דמיון למה שעבר על המשטרים הסובייטים. ניצחון המועמד השמרני בבחירות לא הפתיע אותי, כמו שלא צריך היה להפתיע אף אחד - אולי חוץ מהמומחים בסוכנות הביון המרכזית בארצות-הברית.
ראשית, המועמד ה"מתון" רפסנג'אני נתפס מלכתחילה כמדינאי חלקלק וחלש, מגמגם ומשרת את האליטה הכלכלית והמפלגתית הישנה; במונחים של משטר סובייטי, הוא היה מועמד הנומנקלטורה, ולא הרפורמה. שנית, יריבו, ראש העיר טהרן, מחמוד אחמדינג'אד, השכיל להציג את עצמו במערכת הבחירות כנושא הדגל של פופוליזם סוציאלי, כמועמד של "מעמד הפועלים", כגיבור של "מאבק אנטי-אמריקני וכלוחם למען טוהר מידות אישי ודתי. הוא הפליג בתעמולה נגד שחיתות והידרדרות מוסרית. הוא הבטיח לחדש את ימיה של המהפכה החומייניסטית.
שלישית, במועמד השמרני תמך כל מנגנון החושך האיראני - ממשטרת הביטחון הגלויה ועד ארגוני טרור פנימי, המרוכזים סביב משמרות המהפכה. הוטלה אימה בלב אנשים שאולי התכוונו להצביע לרפסנג'אני, שממילא לא הלהיב את הרפורמיסטים. בסך הכל התייצבו בקלפיות בסיבוב השני קצת יותר ממחצית בעלי זכות הבחירה. בפועל הצביעו בעד "השמרן מטהרן" 34% בלבד מאזרחי איראן הזכאים לבחור.
רביעית, וזה העיקר, המועמד השמרני יכול היה להציע לקהלי בוחריו שוחד בחירות ענק. המשק האיראני תלוי בנפט ומוצריו - 85% מהיצוא ומחצית מתקציב הממשלה מקורם בנפט - והנפט משחק עכשיו לטובתו. לפי ההערכות האחרונות של משרד האנרגיה האמריקני , ההכנסות של אראן מיצוא נפט ומוצריו יגיעו כבר השנה ל-42 מיליארד דולר, ול-45 מיליארד דולר בשנה הבאה. סכום זה כפול מההכנסות מיצוא הנפט של איראן ב-2003, ומשמעותו הכנסה של 650 דולר לשנה לכל אזרח של איראן - שליש (!) מן ההכנסה המקומית לנפש (תוצר מקומי לנפש).
לאיראן עתודות נפט ענקיות - כעשירית מכלל הנפט הטמון באדמתו של כדור הארץ. תעשיית הנפט כולה מולאמת, אם כי בלחץ הצרכים ניתנו היתרי השקעה והפקה (לא זיכיונות) לגורמים עסקיים ולחברות זרות. הזינוק במחירי הנפט הזניק את הצמיחה של המשק האיראני לקצב שנתי של 5.5% עד 6%. הוא גם יעניק לנשיא החדש קופת מזומנים שמנה: רזרבות מטבע החוץ של איראן עשויות להגיע בסוף השנה ל-40 מיליארד דולר ובסוף השנה הבאה ל-60 מיליארד דולר ואף יותר. הודות לנפט היקר, יוכל המשטר השמרני הקנאי בטהרן לשלם בקלות רבה סובסידיות נדיבות למוצרים ושירותים בסיסיים, לממן את פרויקט הגרעין המטורף שלו, ליישם תוכנית גדולה של עבודות ציבוריות (שיעור האבטלה באיראן קרוב ל-18%), לשרוד ואף לשגשג - וזאת למרות העיצומים של ארצות-הברית. ליברליזציה נוספת של הכלכלה האיראנית תידחה. העם יקבל את דמי-לא-יחרץ שלו ויישאר כפוף ראש מפני המשטר השחור של ממשכי חומייני.
אבל יש גם תרחיש אחר, שאני אישית מאמין בו יותר. זהו התרחיש של "העושר המשחית": ההכנסות מיצוא הנפט באיראן תהיינה כה גדולות ובלתי-חזויות, עד שהן יערערו את מערך הבלמים והאיזונים בחברה האיראנית, יעשירו פנטסטית את החבורה השלטונית ואת מקורביה, יתסיסו את הרחוב (שישאל: איפה הכסף?) ויגרמו לאחד משניים: או שהנשיא השמרני ימיר את עורו, ישנה את דעותיו ויתגלה כרפורמאטור מסוגו של גורבצ'וב - או שאיראן תשקע בתוהו.
לפנייה לכתב/ת 
