גל הפשע המתפשט בארצנו לא פסח גם על משפחתי ומקורבי. אחרי שאמי מצאה אופנוען בחדר השינה שלה והאמינה בתמימותה שהוא נקלע לשם בטעות (ובדרך הספיק לגלח את תיקה האלגנטי), הגיע תורו של חברי א' ליפול קורבן לאלימות המשתוללת ולמכת הגניבות: בשבוע שעבר הוא נתקל בפורץ שחדר לדירתו במרכז תל-אביב בארבע לפנות בוקר, הצמיד לצווארו סכין, כלא אותו במרפסת, רוקן את הדירה ואף בזז את כרטיס האשראי שלו. בעקבות הטראומה החליט א' לעקור מזירת הפשע לדירה ממוגנת יותר.
כדי לנחמו הצעתי לקחת אותו למסעדה במרינה של הרצליה, הרחק מעיר החטאים. אולי ארוחה משובחת ונוף סטייל חו"ל יביאו מזור לנפשו ההלומה. צירפנו למסע את שני חבריו, א' ו-א', שבליל הפריצה הגיעו מיד לדירתו וסייעו לו להתאושש. וכך יצאנו, ארבעת האל"פים, לעבר מעגן היאכטות הצמוד לקניון ארנה.
שיטוט במתחם הראה שהמרינה התאכלסה לאחרונה במקומות המוניים, סתמיים ולא ממש מעוררי תיאבון. א', שנהגה, הבחינה בשלט המסעדה האיטלקית "לוקה", היוצאת מהקניון ונושקת למים, ומיד נזכרה בערגה מתחרמנת בלוקה, נסיך איטלקי שרמנטי שחיזר אחריה במסיבה מהודרת בפירנצה ולבסוף שבר את ליבה. הזכרונות הרומנטיים משכו אותה פנימה.
לטענת אנשי "לוקה", המסעדה עוצבה בהשראת העיירה הכפרית לוקה בחבל טוסקנה. ואכן ניכר שהמעצב ירון טל השקיע מאמץ: תערובת של לבנים אדומות, שלטי רחוב איטלקיים, טפטים, תמונות אלק-קלסיות, נברשות, ואיצטרובלים במקום פרחים. אחד מאיתנו סינן ברשעות שהמקום נראה כאילו המעצב ביקר ב"איקאה בגדד" בסייל של כריסמס.
העסקית כוללת מנה ראשונה, עיקרית ופוקצ'ינת הבית (מפוהקת, יש לומר). מחיר הארוחה נקבע לפי מחיר המנה העיקרית.
במנה הראשונה תתחבטו בין ארבע אופציות. מרק האפונה והשמנת היה נטול טעם וייחוד, ולטענת א' הקרבי שבינינו, אפילו המרק שלגם במילואים יותר טעים. הסלט הירוק היה רענן, טרי ומתובל כהלכה בשמן זית ובחומץ בלסמי. הקרפצ'יו בקר הדקיק, שעוטר בפרמזן ובעלי רוקט, לא השאיר עלינו כל רושם – לא מזיק אבל גם לא מעורר השראה. צלחת האנטיפסטי היתה סבירה אך לא מלהיבה – גזר קשיח מדי לצד קישואים סתמיים, פלפלים שגרתיים, גבינת צאן, זיתים שחורים וחתיכות נקניק. בקיצור, בראשונות הכל היה בסדר כזה (בינוניות טהורה), השירות היה מקצועי ולבבי, ושום דבר לא העיד על הקטסטרופה שארבה לנו.
זו באה בעיקריות. שם אפשר לבחור בין פסטות, שניצלים למיניהם ופילה דג היום. הספגטי ראגו (44 שקל) היה שגרתי ונסבל, והנהגת הודיעה שהיא רוקחת פסטה עם רוטב בשר הרבה יותר מעניינת ומקורית. הפנה ג'וליה (44 שקל) עם בייקון ושמנת היה שמנוני מדי. ואילו הפסטה פירות ים (58 שקל) היתה בלתי אכילה: נדף ממנה ריח עז שלא איפשר לנו להתקרב. רוטב העגבניות היה תפל ומגעיל, והשרצים לא בושלו כיאות. הותרנו את הרוב בצלחת, פן יבולע לנו.
דג היום (78 שקל) היה מזעזע אף יותר. אכלתי הרבה דגים לאחרונה, ואין ספק שפילה הדניס של "לוקה" היה המחריד ביותר. חלקים ממנו לא היו מבושלים כנדרש, וכבר בביס הראשון חשתי טעם לוואי איום, על סף הריקבון. אחרי כמה ביסים הדפתי אותו ממני, וגופתו נותרה מוטלת על ערימת הפירה, מוקפת בשכבת שמן צהבהב של זעפרן ויין לבן.
מה שאירוני ומדהים בכל הסיפור הוא שבמסעדה מציעים למכירה תערובות תבלינים מיוחדות, ושקי תבלינים ניצבים בה כחלק מהדקורציה. אז איך זה שהאוכל מצליח להיות כל-כך תפל? הארוחה הזאת לא סייעה ל-א' להתנחם מטראומת הפריצה, והוא העיר ברשעות שהאוכל ב"לוקה" היה טראומטי כמעט באותה מידה. וכך דהרו ארבעת המופלאים בחזרה לתל-אביב כשצרבת מעיקה מטפסת במעלה גרונם.
- לוקה, השונית 2, מרינה הרצליה, טל': 03-9500000.
- מטבח: איטלקי.
- מחיר: 38-78 שקל.
- שעות העסקית: א'-ה' 12.00-17.00.
- חנייה: מגרש חנייה סמוך בחינם.
- ציון: 6.5.