המדינה תובעת 271 מיליון שקל מהאחראים לקריסת הבנק למסחר

כונס הנכסים הראשי, בתפקידו כמפרק הבנק למסחר, הגיש הבוקר לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה בסכום של כ-271 מיליון שקל כנגד האחראים לקריסת הבנק. התביעה הוגשה נגד אתי אלון, אחיה ואביה עופר ואביגדור מקסימוב, וכנגד אנשי השוק האפור אשר קיבלו לידיהם את הכסף ובהם בני רביזדה, אהרון אוהב ציון, אילן אבוזמיל, גיל גילקרוב, יניב כהן ומאיר חסון. 

התביעה הוגשה גם נגד משה לייבוביץ, ששימש מנכ"ל הבנק עד לקריסתו ב 2002, שמיל ובר יו"ר הדירקטוריון של הבנק, וכן נגד משרד רואי החשבון קסלמן את קסלמן ששימשו רואי החשבון של הבנק.

בין הנתבעים הנוספים נמנים בעלי תפקידים בבנק ודירקטורים, בהם אמיר פרג, אלי אונגר, יצחק כהן, יוסף אנה, מנחם רוזנברג, אסנת גל, נתלי שרון, לינה דובובסקי, עדי מוסל, בועז תמיר, מנחם כהן, נעמי לירן, טובה הילמן, יוחנן וינר, ברק קלעג'י, יעקב פחטר, דורון גרופר, מיכל רייס, אשר שמיר, ופנחס חורב.

"חריגה בוטה מנהלים מחייבים"

עפ"י כתב התביעה שהוגש לבית המשפט עולה כי מעשי הגניבה שהתרחשו בבנק לא היו מתאפשרים אלמלא רשלנותם החמורה של גורמים שונים בבנק ומחוצה לו. כתב התביעה מפרט את אחריותם של הגורמים השונים לביצוע הגניבה ולקריסת הבנק תוך פירוט אופן ביצוע הגניבה ע"י אתי אלון עצמה ודרכי הסוואתה, וקבלת הסכומים הגנובים ע"י צדדים שלישיים בידיעה כי מקור הכספים בכספי הבנק שנגנבו.

עפ"י כתב התביעה, במשך שנות ביצוע הגניבה נוהל הבנק על פי נהלים לא שלמים ולא מעודכנים. ניהולו בפועל נעשה גם תוך חריגה בוטה מנהלים מחייבים, פנימיים וחיצוניים כאחד, תוך התעלמות מוחלטת מו הצורך ביישום המסקנות הנובעות מדוחו"ת ביקורת פנימיים וחיצוניים, או תוך נקיטת סחבת ביישומן.

עוד נטען בכתב התביעה כי במשך שנות ביצוע הגניבה לא הקפידו מנהל הבנק על נהלים מתאימים בכלל ועל היבטי הניהול הנוגעים במישרין למעשי הגניבה בפרט. ההנהלה פעלה בהקשרים אלה תוך חריגה בוטה מכל אמת מידה ניהולית ולו המזערית ביותר המחייבת מנהלים בתאגיד בכלל ובתאגיד בנקאי בפרט, תוך פעולה והתרשלות, עצימת עיניים למתרחש ותוף שוויון נפש ויצירת אוירה של הפקרות ניהולית אשר אפשרה את מעשי הגניבה.

"התעלמו באופן שיטתי מאינדיקציות שליליות"

עוד עולה מכתה התביעה, כי מנהלי הבנק אפשרו את ביצוע הגניבה בכך שחתמו על מסמכים חיוניים לשבירת הפקדונות למתן ההלוואות הפיקטיביות להוצאת הכספים הגנובים מן הבנק ע"י צ'קים בנקאיים, ע"י העברות בנקאיות, ע"י הוצאת כספים במזומן. זאת, מבלי שבדקו ווידאו את חתימת הלקוחות, את הסכמתם, את האותנטיות של בקשות האשראי, וכיוצא באלה. כן לא בדקו הימצאותם של מסמכים חיוניים לביצוע הפעילות הבנקאית והסתפקו בבדיקה חלקית ושטחית של הפעולות הבנקאיות הפיקטיביות אשר נתבצעו במסגרת מעשי הגניבה עצמם ובמסגרת הסוואתם.

כמו כן נטען כי באופן שיטתי התעלמו מנהלי הבנק, חברי הדירקטוריון, נושאי משרה, מבקרים חיצוניים ופנימיים כאחד וכן חלק מעובדי הבנק באופן שיטתי מאינדיקציות שליליות וממשמעות הצטברותם של נתונים על פעילותו ומצבו של הבנק, אשר היו צריכים לעורר את חשדם בדבר פעילות בלתי תקינה הנעשית בו.

כונס הנכסים הראשי טוען כי בכל שנות הגניבה פעלו ראשי הבנק באופן רשלני כאשר פעולותיהם לוו בקשיים וליקויים מהותיים וטכניים, תוך הפרה שיטתית של נהלים מחייבים ותוך מערכת יחסים עכורה אשר העיבה על ניהולו המקצועי של הבנק.אופן פעולה זה יצר אוירה ניהולית פרוצה אשר הניחה מצע של זילזול ורשלנות מצד מנהלי הבנק, נושאי משרה אחרים עובדים ומבקרים. על מצע נוח זה נבטה הגניבה והוא זה אשר אפשר את ביצועה.

 ממצאי החקירה שביצע כונס הנכסים הראשי עולה כי הביקורת החשבונאית אשר בוצעה בבנק במהלך תקופת ביצוע הגניבה בוצעה באופן חלקי, רשלני, בניגוד לנוהלי ביקורת מחייבים בניגוד לכללי החשבונאות ובניגוד לאמות מידה מחייבות לעריכת ביקורת שכזו, וכאילו הביקורות היו מבוצעות כפי שצריך היה היו מעשי הגניבה נחשפים סמוך לתקופת ביצועם.

טרם הוגש כתב הגנה.