המשימה: להתגבר על ה"לא רוצה" בדרכים מתוחכמות
אין הורה שלא מכיר מקרוב (ופעמים רבות ביום) את התופעה המרגיזה והמייאשת: סרבנותו העיקשת של הפעוט להתלבש, לישון, להתרחץ, ובקיצור, לבצע כל פעולה שגרתית. אז איך ילמדו ההורים דרכי פעולה יעילות ונבונות להשגת שיתוף פעולה מצד הקטנים? רמז: בכוח זה לא יילך
כל מנהל זוטר מכיר את המשוואה הפשוטה אך היעילה: יכולת + הנעה = ביצוע. אבל כשהורה ניצב מול זאטוט זב חוטם, בגובה אסימון וצ'ופצ'יק, שצורח בנחישות "לא רוצה!" מאה פעמים ביום, המשוואה היא בדרך כלל הדבר האחרון שעובר בראשו.
כדי שיצורי אנוש, בכל גיל שהוא, יבצעו את מה שהם מתבקשים לבצע, הם חייבים לא רק להיות מסוגלים לכך מבחינה אינטלקטואלית וגופנית, אלא גם מוכנים לעשות זאת. כלומר, כדי שילדכם יישמע לדרישות ויתלבש, ייצא מהאמבטיה, יישב ליד השולחן, יילך לגן, יסכים להחלפת חיתול, ייכנס לאוטו, יישב על הסיר או יסכים לגזיזת ציפורניים – הוא צריך שתהיה לו סיבה טובה לכך. צרחות, איומים, או שוחד, דרכי התגובה השכיחות בקרב הורים, אינן מהוות סיבה טובה מספיק.
בספרם החדש "לא רוצה – כן רוצה" (הוצאת "מטר"), ד"ר ג'רי וייקוף וברברה יונל מלמדים הורים כמה אסטרטגיות פשוטות וקלות, שאמורות להניע ילדים לשתף פעולה ולהישמע להוראות ההורים בדרכי נועם וללא מאבקי כוח.
