שתף קטע נבחר

סופרים בטח סופרים

מיטב הסלבריטאים עושים הסבה לאנשי עט ומוציאים ספרים שכתבו. בין הסופרים החדשים: אביב גפן, ערן צור ואיתי אטיאס. מדובר, כמובן, בתופעה. שלא תגיעו בלתי מוכנים לשבוע הספר

בתזמון מושלם לקראת שבוע הספר תשס"ה (2005) מוציא אביב גפן את הספר הראשון שלו, "ילדי יום ראשון". "חלון הצצה לנפשו של אמן", מגדירים בהוצאה את הבייבי החדש של גפן, שמשייך אותו למועדון ההולך ומתרחב של אמני בידור שהגשימו שאיפות ספרותיות והוציאו לאור ספר פרוזה. אלא ש"ילדי יום ראשון" שונה מספרים קודמים שהוציאו אושיות מתחום הבידור בכך שהוא מהווה יצור כלאיים בין ספרות בידיונית לאוטוביוגרפיה.

 

ממרום 31 שנותיו קיבץ גפן סיפורים קצרים, שהם למעשה פרקים קצרים ביומן אישי עם אופי הגיגי. גפן לא מתראיין לטובת יחסי הציבור של הספר, אולי מתוך הנחה שהוא לא זקוק להם, שהפרסום שלו והסקרנות של הציבור, בעיקר המעריצים, יעשו את העבודה. הקהל של ילד הרוק הוא קהל טוטאלי ומתמסר, ובוודאי ישמח על ההזדמנות להתוודע לעומק לסוגיות "אביב גפניות" שכבר למד להכיר, כמו פחד הטיסות, החרדות והפראנויות שנגרמו לו בעקבות השימוש בחשיש ובמריחואנה, הילדות בבית לא מתפקד, רצח רבין והקריירה המוסיקלית.

 

הספר נקרא "ילדי יום ראשון" (שם שאינגמר ברגמן, אגב, כבר השתמש בו לסרט) על שום ה"מתבגרים הזועמים" שהגיעו עם גפן לכנרת בסופי שבוע עת היה נער, והיו כל כך אבודים, שבעוד רוב הילדים שברחו מהבית עלו במוצאי שבת על אוטובוס חזרה למרכז, הם נשארו שם גם בימי ראשון.

 

גפן מצטרף לתופעה, שיש ויאמרו שהיא רחבת היקף, אולי רחבה מדי, של מפורסמים מכל תחומי המדיה שמחליטים לנסות את מזלם וכישרונם גם בכתיבת ספרים. כשאבישג רבינר הוציאה את "עלמה ומרתה", מפלס הגבות המתרוממות היה גבוה ביותר. אחרי הכל מדובר בספר שנכתב על ידי דוגמנית (ושחקנית), ולכן נתפס אצל חלק מהאוכלוסייה צורכת הספרות כסוג של חילול קודש ואפילו חוצפה. זאת למרות שרבינר אוחזת בשני תארים אקדמיים (ספרות ותקשורת), עושה דרכה לדוקטורט, וגם התפרנסה זמן לא קצר כקופירייטר. גם העובדה שעל הכריכה של "עלמה ומרתה" צולמה רבינר עצמה כשחלק מהישבן שלה חשוף לא בדיוק תרמה תדמיתית. "הכריכה של הספר עם הטוסיק היתה טעות", היא מודה. "דווקא בהוצאה התנגדו, ולא מצאנו שום דבר אחר. לדעתי זה היה מצחיק, התמונה היתה נכונה, אבל מדובר בתחום יותר סנובי ואליטיסטי, הקהל היה עדיין חשדן ואני עשיתי טיזינג במקום לא מתאים".

 

ספרים שמאחוריהם עומדים סלבז כמו רבינר כבר העמידו על הרגליים האחוריות אנשים בתחום הספרות. הטענה: מדובר בניצול קר של הפופולריות של הכותבים לצורכי קידום מכירות, תוך התפשרות על איכות הכתיבה. השטח, אגב, מוכיח אחרת. רוב הספרים שנכתבו על ידי סלבז לא הבריקו במצעדי המכירות. רם אורן, אדם שמבין דבר או שניים ברבי מכר, הבטיח לא פעם שיחסי הציבור מוכרים רק כמה אלפי עותקים ראשונים, ועיקר המכירות הן תוצאה של המלצות "מפה לאוזן". "'כתר' לקחו את הספר שלי למרות ולא בגלל", מסכמת רבינר. "הקוראים דווקא שופטים יותר בחומרה אנשים כמוני. עבור מי שאוהב ספרות ולא סלבים מערוץ 2 מדובר במינוס. גם אני כקוראת סנובית הייתי חשדנית כלפי ספר של מישהי כמותי. מה שבטוח, אולי היה לי קל יותר להגיע אל העורך, אבל חובת ההוכחה קשה יותר".

 

קובי אוז היה חלוץ המוסיקאים בגל ספרי הסלבז האחרון, כשהוציא ב-97' את "משה חואטו והעורב". למרות החשדנות הראשונית הצליח אוז, שהביא איתו ניחוח שדרותי-אקזוטי, ליהנות מקונצנזוס מפרגן גם בקרב המבקרים וגם בקרב עם הספר האוחז בארנק. עד כדי כך ש"משה חואטו" תורגם לגרמנית, לאיטלקית ולאנגלית, וזיכה את אוז בפרס איש השנה בספרות לשנת 97'. ההצלחה התבטאה גם במכירות, וסללה את הדרך לספר השני של אוז, "עבריין צעצוע", שראה אור ב-2002.

 

"עבריין צעצוע" הוא סיפורו קורע הלב והקורע מצחוק של ניר דמתי, שמנסה להצטרף לעולם הפשע המאורגן. עוד סוגיות המטופלות בו במגע הקסם של אוז הן: מי יטפל בפצצת הזמן החברתית, מתי יבוא המשיח, מי רצח את שוורצנגר הכבש, והאם קקה זה אמנות. הספר זכה גם לשיר נושא שכתב והלחין אוז. סינגל שלו צורף למהדורה הראשונה של הספר, זכה למספר השמעות מכובד ברדיו וביסס את מעמדו של אוז כמולטי מדיה. כמו "משה חואטו", גם "עבריין צעצוע" לא אכזב במצעדי המכירות.

 

עוד מצטרף למשפחת המוסיקאים שהתפרשו לתחום הספרות הוא גלעד כהנא, סולן "הג'ירפות", האיש שעומד מאחורי שירים כמו "וואו" ו"רמי מואשם בהחזקת סמים קלים". קוראים שמכירים את היכולות המילוליות של כהנא לא הופתעו מהמהלך, ויש להניח שגם לא מהתוצאה - "תכנון להתאוששות מאסון" הכיל 35 סיפורים קצרים שעוסקים באופן זה או אחר בעולם ובחברה שלאחר אסון גדול. לא תמיד הוא מבואר עד סופו, אבל תמיד כרוך בשינוי התודעה של מי שמתוודע אליו.

 

"תכנון" לא הצליח במבחן המכירות וזכה לביקורות שנויות במחלוקת. בחלק מהן הוכתר כהנא לגאון בלתי צפוי שהצליח לייצר טקסט מקורי ומדויק. באחרות נטען שהוא חוטא בהתחכמות יתר ושאינו תקשורתי. הספר יצא בעיקר בעידודו של שמעון אדף, המשורר שהתגלגל להיות העורך הצעיר והנועז של הוצאת "כתר". בהחלטה משותפת צירפו אדף וכהנא לספר "הוראות שימוש", שנועדו להרחיב את דעתו של הקורא ולהקל על קליטת הטקסט.

 

כהנא מאמין ש"צריך להסתכל על הסיפורים כמו על מוסיקה מורכבת. בכל שמיעה אתה מגלה רובד נוסף".

 

בדומה לכהנא, גם ערן צור הוא מוסיקאי שמזוהה עם סגנון כתיבה ייחודי, וגם כאן המעבר לפרוזה נתפס כמהלך כמעט טבעי. צור, שמעיד על עצמו כצרכן מילים של בשביס זינגר, עגנון ואבן גבירול, לוקח את גיבורי "בית אשמן", שנמנים עם שארית הפליטה של יהודי מזרח אירופה, לחיפה של שנות ה-70.

 

באפריל השנה יצאה מהדורה מיוחדת של הספר, שכללה דיסק שבו מגיש צור שמונה קטעים קצרים מהספר בליווי מוסיקלי של יובל מסנר. "עשיתי את זה כדי למצות את החוויה", הוא מסביר, "וגם כי בחלקים ניכרים של הכתיבה הקלטתי את עצמי מקריא את הטקסט. אני רגיל לשפוט ככה את איכות המשפט וזה חלק חשוב בספר".

 

ייתכן שהמחשבה שמאחורי המהלך הזה היא רצון ליצור גשר כלשהו בין צור המוסיקאי וצור הסופר. ההיגיון אומר שרוכשי הספרים שמוציאים סלבז הם אנשים עם זיקה מסוימת לאישיות עצמה, שאקט הרכישה והקריאה הוא סוג של התקרבות לאדם שמאחורי הספר וניסיון להציץ לחייו הפרטיים או להתוודע אל פן נוסף באישיות שלו. "העבודה שלי כזמר לא רחוקה מכתיבת פרוזה", מדגיש צור, "ובכל זאת כשפגשתי את הקהל שקרא את הספר ובא לשמוע אותי מדבר עליו, הופתעתי. זה לא היה הקהל שאני רואה בדרך כלל בהופעות. היה רוב נשי מוחלט, והגיל הממוצע היה מבוגר יותר".

 

שאלה שעולה לא פעם בהקשר של סלבז כותבים היא מה גורם לאדם שקנה את המוניטין שלו בנישה אחת, לקום יום אחד ולבקש הכרה בתחום אחר. רק בגלל שלמדנו לקרוא ולכתוב בבית ספר, טוענים המתנגדים, זה לא אומר שכולנו סופרים. אדם לא יכתוב סימפוניה רק מפני שהוא מפורסם. אז למה לפרסם ספר? להיות סופר זה דבר רציני, זאת עבודה שההכשרה שלה אורכת שנים. כאילו כדי להכעיס את הצדקנים, הוציא השנה גם הדוגמן איתי אטיאס ספר משלו. אולי בגלל שידע איזו ביקורת מחכה לו, אטיאס עבד על הספר שלו כמעט שלוש שנים. קצת מפתיע, בהתחשב בעובדה שמדובר ב-11 סיפורים קצרצרים שממוקמים בים ושזורות בו התמונות נפלאות של הדוגמן. מפתיעה פחות העובדה שאטיאס נדד בין כמה וכמה הוצאות ספרים שלא איתרו בספר פוטנציאל מכירתי או ספרותי.

 

בצר לו פנה אטיאס המתוסכל לחברת האופנה הביתית שלו "כאוס", שגאלה אותו מייסוריו והסכימה להוציא את הספר. הוא זכה לשם הפשוט, "איתי אטיאס", והיום הוא נמכר בסניפי החברה.

 

אטיאס התחיל לכתוב את "אטיאס" ב-2003, עת שהה בהונג קונג בזמן התפרצות מגיפת הסארס והוא נאלץ להסתגר במלון. "הייתי צריך להעביר כל יום עם איתי, אחד על אחד", הוא משחזר. "תמיד ידעתי שאני רוצה לכתוב, ועכשיו היה לי הרבה זמן לעשות את זה. נשארתי בחדר, התחלתי לכתוב ולא הייתי מסוגל להפסיק. לא עניינו אותי אוכל או שינה, הוצאתי את כל מה שנאגר בי שנים.

 

"כל סיפור הוא סוג של חוויה שעברתי במקום מסוים, וקשור לכל מה שמאפיין אותי כאינדיבידואל. אושר בלוס אנג'לס, דיכאון בהונג קונג, קנאה בניו יורק. כל סיפור נותן מבט חטוף לסיטואציה הקשורה ברגשות שלי. כתבתי על אהבות, סטוצים, על דברים שפגעו בי, קטעים עצובים ומצחיקים".

 

אטיאס הוא אינו הדוגמן היחיד שמשקיע לאחרונה את זמנו בכתיבה. ברגעים אלה ממש עמלה הדוגמנית אורלי באומן על ספרה הראשון "רגעים", שיכלול סיפורים קצרים הלקוחים מחייה. גם אורית פוקס כבר מקבצת טיוטות ראשונות לספר, ובו סיפורים ארוטיים קצרים, שגם ילווה בתמונות מתאימות, מדונה סטייל. הספר יראה אור ככל הנראה בשנה הבאה. וסוכנת הדוגמניות בטי רוקוואי מתכננת ספר שיתאר את חייה של סוכנת שחקנים ודוגמנים. הפעם כמובן לא מדובר בפיקשן, והספר יכלול גם טיפים איך להיות מצליחן, כולל דוגמאות כמו יעל בר זוהר, יעל אבקסיס ומלי לוי. הספר אמור לצאת לאור בראש השנה הקרוב.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ספר ארוטי. אורית פוקס
צילום: אסף בן ארי
צילום: תומריקו
בזכות הסארס. איתי אטיאס
צילום: תומריקו
צילום: שמואל יערי
בזכות הסארס. איתי אטיאס
צילום: שמואל יערי
סופי שבוע בכנרת. אביב גפן
צילום: אבשלום לוי
הצלחה בינלאומית. קובי אוז
צילום: אבשלום לוי
צילום: ארז ארליכמן
בליווי מוסיקה. ערן צור
צילום: ארז ארליכמן
לאתר ההטבות
מומלצים