תרצו או לא, מעטים המקרים שבהם אתם משלמים יותר ומקבלים פחות. ככה זה עם וויסקי, סיגרים, נערות ליווי, מכוניות, שעונים, אקדחים, מסעדות, חליפות, ציוד סקי, נערות ליווי. האמת, עם נערות ליווי זה לא בדיוק ככה, אבל רציתי להשאיר אתכם עירניים. בכל אופן, הפעם התכנסנו לדיון מעמיק על טיסות לחו"ל. אתם יודעים, הדבר הזה שבסופו ממתינים לכם הסנדוויצ'ים שגדי שמשון מתענג עליהם בבירות העולם. אז לצורך העניין נתעלם מהמלצותיו המזוויעות של האיש והפלאסק, ונתמקד בדרך הכי טובה שאתם יכולים להגיע מעבר לים.
כן, ברור שעדיף במטוס, אבל לא זאת הפואנטה. הפואנטה היא באיזה מטוס. ושל איזה חברה. ובאיזה מושב. ובאיזה מחלקה. כן, ברור שעדיף בביזנס. אבל זאת לא הפואנטה.
אל-על ומעבר, עאלק
למרות מה שסיפרתי לכם על הקשר הישיר בין עלות להנאה, כאן דווקא יש לא מעט יוצאים מהכלל. בעצם כן מעט, אבל חשובים. במילים אחרות, חברות התעופה הישראליות. אלה - ואל-על מן הסתם מובילה את הטרנד - בדרך כלל מרגישות בנוח לדרוש מכם מחירים גבוהים במיוחד.
בסדר, בסדר, הביטחון מעל הכל. אני אהיה האחרון שאתווכח עם זה, בעיקר כשאני אוריד את מושב הענק המדהים במחלקת העסקים של לופטהנזה למצב שכיבה מלאה, אתכסה בשמיכה הרכה ואגלוש לחלומות רטובים. זה כשאתם תשאלו את מירית הדיילת אם אפשר בבקשה להחליף את הכיסא השבור בביזנס של אל-על.
יש מקרים יוצאי דופן אמנם, כמו במטוסי ה-777 ובמחלקות מסוימות ב-747 של חברת התעופה הלאומית שלנו, אבל גם הם מחווירים מול המתחרים העדיפים בהרבה. וכשאני אומר "מתחרים" אני לא מתכוון לאליטליה האיטלקית, איבריה הספרדית או אירופלוט הרוסית; חכו בסבלנות ותראו בדיוק למי אני מתכוון.
אחת ההחלטות הקשות ביותר היא לבחור באיזה מחלקה לטוס: כרטיס הלוך-חזור לאירופה, שבחברה נורמלית עולה מקסימום 700-600 דולר במחלקת תיירים, יעלה 1,400-1,200 דולר בביזנס - וכפליים בראשונה. ודי, לא רוצה לשמוע על מבצעים של אורי-טורס. תטוסו אתם בצ'רטר.
בכל מקרה, איפה היינו? אה, ההבדלים בין המחלקות. נורא פשוט. בעצם, לא כל כך פשוט, כי מחלקת עסקים באולימפיק תהיה פחות נוחה ממחלקת תיירים בלופטהנזה, ומחלקת תיירים של כל חברה בטיסה טרנס-אטלנטית תהיה ברוב המקרים טובה יותר ממחלקת עסקים בטיסה קצרה לאירופה. שלא להזכיר טיסות פנים עם מטוסים קטנים במיוחד.
הסיבה להבדלים האלה ברורה: מטוסים שמשמשים לטיסות ארוכות שונים בסידור המושבים ממטוסים שנועדו לטיסות קצרות יותר. וזה אם לא סופרים כמובן את אל-על, שמבחינתה העובדה שרכשת כרטיס טיסה לניו יורק בתעריף הכי גבוה לא אומרת שמגיע לך משהו מיוחד. להפך - תגיד יפה תודה ותשתוק.
החברות שמציעות הכי הרבה מקום לרגליים הן בדרך כלל החברות המפנקות ביותר - וירג'ין אטלנטיק, שתמיד תענוג לטוס איתה, בריטיש, סינגפור וכאלה. החברות שמציעות הכי פחות הן אלה שלא כיף לטוס איתן. לא רק בגלל המרחב לרגליים, אלא גם בגלל אחוזי סיום טיסה על צלע הר גבוהים יחסית.
ונחזור למרחב. אם לדקדק במספרים, בטיסות בין יבשות מדובר בכמעט מטר אחד במקרה הטוב (מחלקות תיירים בחברות הטובות) וב-70 ס"מ פלוס-מינוס במקרה הרע. מה שנמדד הוא המרחק בין קו המשענת שלכם לזה של הילד הבכיין והמעצבן שיושב לפניכם, ההוא שכל הזמן מעלה ומוריד את המשענת בשביל הקטע ודופק לכם את הברכיים כל פעם מחדש. בעיטה חזקה אחת תעזור.
אתם בטח כבר יודעים שטיסות פנים-יבשתיות, כמו אלה שטסות מכאן למיטב בירות אירופה, מצטיינות בפחות מקום לרגליים. לכן אם אתם חייבים, תמיד כדאי לנסות לטוס בחברות שמגיעות הנה עם צי מטוסים חדש ודי מרווח. הגרמנים למשל שולחים את האיירבאס 330/ 340 או את ה-747 במגוון גרסאות ובהתאם ליום הטיסה, ובריטיש - שאמנם משתמשת ב-767 - שדרגה אותו עם ריהוט פנים מודרני. באותה הזדמנות כדאי לוותר על מטוסים מיושנים יחסית מבית איטלקי, יווני, ספרדי או ישראלי - 757, 767, 737 וכאלה.
במחלקת עסקים העניין כמובן הרבה יותר פשוט. באלה של המכובדות, בריטיש ולופטהנזה נניח, אין שום בעיה של מקום לרגליים. מדובר במחלקות עסקים מהטובות בעולם, עם המושבים הטובים ביותר ובלי שום בעיה של מרווח. אצל הבריטים אפשר להביא את המושב למצב של חצי שכיבה עם תמיכה לכל אורך הרגליים, במחלקת העסקים של הגרמנים אפשר לשכב אופקית לחלוטין, לשים טראנס באוזניות ולחרופ כמו ילד.
אבל חברות אחרות, אלה שמציעות מחלקת עסקים סטנדרטית, עושות קצת "כאילו". ואם אתם מרגישים שכל מה שעשו שם זה לשים וילון בין תיירים קשי יום לטייקונים מדיפי אפטר-שייב, אתם צודקים. טוב, לא לגמרי, כי הם מייצרים קצת יותר מרחב לרגליים, ובמושבים של שלושה הם מושיבים שניים, עם מושב אמצעי ריק.
לפעמים גם הריפוד טוב יותר במחלקה הזאת, למרות שהמושבים זהים. לפעמים המושב סתם מתפרק, כמו בטיסה האחרונה שלי באליטליה. "לא נורא", אמרה לי הדיילת, "העיקר שאנחנו תכף ממריאים". היא צדקה בעיקרון, כי היא לא ידעה על התקלה במנוע של ה- MD80. שעתיים על הקרקע באוגוסט, רק עם אוורור. היה שמח.
אין חלון. חלון מת
אוקיי. עכשיו בואו נרד מהעץ ונניח שאתם לא לקוחות ביזנס או ראשונה (בינינו, הסיכוי שתשבו במחלקה ראשונה זהה לאפשרות שמורן אטיאס תחליט להקטין את החזה). אז ברוכים הבאים למחלקת "תיירים" אם מדובר בבריטיש איירווייס, או "קוץ'" אם זה סוויס, או "מכלאת הבקר" אם זה אל-על, או "הגיהנום באוויר" אם זה איבריה או אליטליה. זאת המחלקה שבה תמצאו את עצמכם לעיתים קרובות מדי בשורת מושבים עם שלושה או אפילו ארבעה נוסעים מהסוג הרע.
אם זה המצב - ותרו על הטיסה. אני לא צוחק, קיבינימט. גם כמה מאות דולרים בשביל טלטול של כמה שעות בחברת תעופה איטלקית זוועתית וגם סיכוי טוב שהמזוודה שלכם תגיע בעוד שבוע, אחרי סיבוב קצר באזרביג'ן? גם הצורך לבהות בשפם המזדקר של דיילת קשישה וגם ניחוח זיעה של שלושה ימים מימין וארומת הבל פה מיושן משמאל? אם דיילת הקרקע בצ'ק-אין מתעקשת, תתעקשו יותר.
רק מה, כדאי שתוותרו כבר עכשיו על "איתכם אני לא טס יותר לשום מקום". קודם כל, דיילת הקרקע תמיד עייפה. שנית, לפניכם בתור עמדו ארבעה בני משפחה עצבניים מעפולה, ולהם הבטיחו בכלל לשבת ביחד, אבל לא יצא. והכי חשוב - הדיילת כבר יודעת שאחרי החוויה של הלילה לא תטוסו יותר אליטליה בחיים, אז מה זה כבר משנה.
מה שאתם כן יכולים זה לנסות לדבר על ליבה. מכיוון שגם זה לא יעזור, אתם יכולים פשוט להגיע כמה שיותר מוקדם. ובכל מקרה, מומלץ לבקש מסוכן הנסיעות שלכם לשריין מקומות מראש. הוא כמובן ישכח, ו- A24 יהפוך ל- F42, אבל היי, מותר לנסות.
אגב, הנה עצה קלה מניסיון כבד: בכל מקרה אל תאמינו לסוכני נסיעות, אלא אם יש להם אינטרס מיוחד להיות נחמדים אליכם. רובם מניחים שלעולם לא תחזרו אליהם, וזה בדרך כלל נכון - אז גם אם הם יבטיחו לכם את "שני המושבים הכי טובים במטוס", טובים הסיכויים שתמצאו עצמכם דחוסים בשורה אחורית ליד השירותים. גם כשאתם טסים ביזנס (אתם לא, אבל נניח), אין תחליף להגעה מוקדמת לשדה, או לפחות צ'ק-אין מוקדם בערב שלפני.
ונחזור למציאות של מחלקת התיירים. אם אתם מוצאים את עצמכם באזור השני מושבים בלבד, או שגברת הצ'ק-אין מעפעפת לעומתכם עם השאלה הגורלית "חלון או מעבר" - תעשו לעצמכם טובה ולכו על "מעבר". רבאק, החולות של ראשון נראים מלמעלה עוד יותר גרוע, וכשתגיעו לאירופה יש סיכוי גדול שכבר יהיה ערב. באמת, אין מה לראות.
היתרון היחיד במושב חלון מתבטא באפשרות להניח כר על הכתף, להשעין אותו על הקיר ולנסות להירדם. אתם לא רוצים את זה, ולא רק בגלל הנטייה של גברים בגיל 50-20 לרייר מזווית הפה את היין האדום והזול של ארוחת הערב במטוס. לעומת זאת, אם תשבו במעבר תהיה לכם לפחות סיבה טובה עאלק-להירדם, ולמצוא את עצמכם נחים בשלווה על כתפה של זאת שלצדכם. מצד שני, עם המזל שלכם מדובר בפקידת גבייה של מחלקת המים בעיריית אשדוד. לא נורא, תמיד אפשר לחלום על מורן אטיאס לפני הקטנת החזה שהיא עוד תעבור.
ועוד לא הגענו לעניין המרחב לרגליים. באמצע פשוט אין, ליושב החלון יש קצת, לתושב המעבר יש המון. רגל אחת בפנים, רגל שנייה באמצע המעבר. כיף גדול, כולל קטעי דריסה מרגשים בגלגלי עגלות דיוטי-פרי עמוסות ("אני מאוד מצטערת") או שאריות של ארוחת צהריים מזוויעה ("אני שוב מצטערת").
והכי חשוב - כשאתם במעבר נמנע מכם הצורך המביך להפגין גמישות גפיים של אצן משוכות בכל הזדמנות שתרצו להתרומם מהכסא. ואתם תרצו, כי לא יהיה נוח, והשלפוחית תלחץ אחרי הבירה עם הארוחה, וגם סיפרו לכם שמי שיושב הרבה זמן בטיסה בלי להניע את הגפיים עלול להתפגר כמה שעות אחרי הירידה מהמטוס. בקיצור, הבנתם: אתם הולכים על המעבר.
תנועת המושבים
כדי שתוכלו לבחור את המושב הכי שווה בכל מטוס, לא מספיק לדעת שהתשובה הנכונה היא "מעבר": צריך לדעת גם שיש דבר כזה "מטוס עם גוף רחב (Wide Body), ויש גם דבר כזה "מטוס בלי גוף רחב". בעיקרון, ההבדל בין השניים הוא בדיוק מה שאתם מתארים לעצמכם, אני מקווה. הקטגוריה הראשונה מתייחסת למטוסים עם שלוש שורות מושבים ושני "מעברים" שמפרידים ביניהן, והשנייה כוללת שתי שורות מושבים עם מעבר אחד.
בקטגוריה הראשונה והרחבה אפשר למצוא את האיירבאסים 340, 330 ו-300, את בואינג 747 על גרסאותיו ואת 777 ו-767. בקטגוריה השנייה יש איירבאסים 320, 319 ו-321, או בואינג 737 ו-757 (ברשותכם לא נרחיק מעבר לאלה. מרבית האחרים שלא הוזכרו, כולל מקדונלד-דאגלס ואנטונוב למי שמתעקש, מציעים גזרה צרה).
בעיקרון, ומבלי לפגוע בזכויותיו של ה-747 הענקי אך הזקן והסנילי, מטוסים רחבי גוף הם הפתרון היותר מודרני ולבטח העדיף. חוץ מזה שככה קל יותר לפרוק במהירות את חבורת הנדחפים עם צפצופי הודעות "סלקום מאחלת", מטוסים רחבי גוף הם גם שקטים יותר. ובגלל שבדרך כלל הם גם גדולים וכבדים יותר, במטוסים רחבים הנוסעים מושפעים פחות מטלטולים בעקבות מערבולות אוויר (אבל לא, צניחות של 2,000 רגל מטה בעקבות "כיס אוויר" הם לא מונעים). אה, והכי חשוב - חלוקת האלכוהול בהם מתבצעת מהר יותר, כי מחלקים אותו במקביל.
לגבי מטוסים צרים, אם לסכם את זה במילה אחת - דיכאון. מטוסים צרי-גוף, עם מעבר אחד בין שתי שורות מושבים, מעצבנים אותנו גם כי הם קטנים וקלים יחסית - מה שאומר שהם מטלטלים ומושפעים מאוד מרוחות עזות, בעיקר בזמן נחיתה. בקיצור, כל מה שסיפרנו לכם לפני ארבע שורות על אודות ה"בעד" של מטוסים רחבים הופך כאן ל"נגד" (אם אתם רוצים פרטים על מטוסים ספציפיים, לכו למסגרות האלה שמפוזרות פה מסביב; אם אתם רוצים לדעת עוד על ההבדל בין מטוסים צרים לרחבים, חפשו את האיורים. זה קל, הם נראים כמו איורים).
ועכשיו בואו נחזור פעם אחרונה על הכללים
- כדאי לטוס רחוק, ועדיף לעשות את זה בביזנס.
- לא טסים בחברות תעופה מעצבנות
- אל-על היא חברת תעופה מעצבנת.
טוב, זהו. בהצלחה עם הפקידה ההיא בצ'ק-אין. רק תסדרו קודם את השיער, רבאק. אתם נראים כמו פנגס.
איפה לשבת: בואינג 747
סיפון עליון: לפעמים זאת מחלקה ראשונה, ואז זה באמת לא רלוונטי מבחינתכם. אם זאת מחלקת עסקים לכו על השורה הראשונה, הכי קרובה לחרטום. ככה תרגישו הכי פחות את הפגיעה בקרקע אחרי צלילה ארוכה. בכל מקרה, אם אתם יכולים לבחור בין התא הראשי לסיפון העליון, לכו תמיד על הכי גבוה; זה לא רק יותר סטייל וטיפול מסור של דיילות צמודות (יש גם דיילים למי שמעדיף), זה גם אווירה יותר אינטימית ומחסור בטיילים מזדמנים שמגיעים כדי לבדוק "איך חיים העשירים". אתם לא רוצים אותם בין הרגליים, נכון?
אצל חלק מהחברות (וירג'ין, למשל) יש אחלה בר למעלה עם אלכוהול משובח, ואפילו אזור שינה מיוחד שבו מתמקמים אלה שפשוט נרדמים ומוותרים על צפייה נוספת ב"כשהארי פגש את סאלי".
תא ראשי: בחרתם במחלקה ראשונה? עשיתם בשכל. עכשיו, אם אתם באמת חכמים, החלטתם לטוס בסינגפור איירליינס. המושב שחייב להיות מוכתר בתואר "המפנק ביותר בעולם" ממתין בקצה החרטום, לבד לגמרי, וכתוב עליו מספר 1. גם השאר לא רעים, אגב. גם כאן חשוב לזכור שלשבת לבד עדיף מלשבת ביחד. זאת אומרת שתמיד תעדיפו את המושבים היחידים לאורך הקירות על פני אלה שצמודים אחד לשני במרכז התא.
אם בחרתם בעסקים, לכו שוב על כיסא המעבר באחת השורות הראשונות. בטיסות ארוכות במיוחד נוהגות החברות לשנות את הסידור לעיתים קרובות, ככה שמספר המושב לא ממש יעזור. תעשו קצת שיעורי בית לפני, ויהיה לכם קל יותר להתפנק ולעכל את העובדה שאתם שורפים יותר מ-3,000 דולר בישיבה של כמה שעות.
אם נגזרה עליכם מחלקת תיירים, כדאי שתדעו שה-747 נורא ארוך, ויש המון מקומות שעדיף לשבת בהם. כלל ראשון, כמובן שלא שכחתם, הוא לוותר על האפשרות המזוויעה לשבת באחד מארבעת מושבי האמצע. אם באמת אי אפשר אחרת, אז לכו על המושב החיצוני, שיספק לכם מקום לפחות לרגל אחת באזור המעבר.
אם אתם ממש חכמים, תבחרו במושב מעבר באחת השורות הממוקמות מיד אחרי ה"יציאה". בג'מבו הגדול יש מספיק כאלה. אם לא, נסו לשריין לעצמכם את אחת השורות הראשונות אחרי אזור המטבח-שירותים. נכון, הריח לא תמיד נעים, אבל כשישנים מריחים פחות. משהו כזה.
איפה לשבת: איירבאס 330/ 340
מחלקה ראשונה: לא ממש חשוב, אבל הכסא המועדף חייב להיותA1 אוK1. ראשית, כי בטיסות קצרות יחסית ממוקמים מושבים D ו-G קרוב מדי אחד לשני; A ו-K ממוקמים לבד. זה אומר שגם אם מישהו יחליט לנחור בקבינה הקטנה, זה יהיה רחוק יחסית. מצד שני, נפיחות עוברות יופי גם בחלל הזה.
מחלקת עסקים: ברוב הטיסות המגיעות ארצה יש למחלקה הזאת שני חלקים. שורות 3 ו-4 לשמאל דלת הכניסה הקדמית, ו-10 עד שנגמר הביקוש מימין לדלת הכניסה. המשמעות היא שאזור המטבח הגדול מפריד בין שני החלקים. משמעות נוספת היא שבחלק הקטן יותר יש רק 12 נוסעים, וזה כמעט אינטימי כמו מחלקה ראשונה (8 נוסעים). שם גם קל יותר להירדם, כי רוב הלקוחות הם נוסעים עסקיים באמת, ולא משודרגים בכאילו. מקסימום יסנוורו אתכם מסכי הלפ-טופים עם טבלאות האקסל. נוסעי חלק זה של המטוס הם גם הראשונים לרדת, עוד לפני החבר'ה מהראשונה ותושבי מחלקת העסקים הפחות נחשבת. הכסא המועדף כאן חייב להיות C3 או H3, שניהם מושבים ראשונים במחלקה עם יותר מקום מלפנים.A3 ו- K3 לא מומלצים, וכבר הסברנו למה. חלון, זוכרים?
מחלקת תיירים: כן, יש ימים כאלה בחיים שאתם עומדים עם עוד 300 איש בתור למכלאה. לשמאלכם התור לצ'ק-אין של כרטיסי הפלטינה, החליפות והמזוודות היוקרתיות, מימינכם שרית ומשה וחברה של שרית וחבר של משה, שגמרו את הצבא ועכשיו הם יוצאים לקרוע את תחנות הרכבת הראשיות של בולגריה. נכון, לא מצב אידיאלי, אבל בשביל מה אנחנו כאן אם לא בשביל לעזור? למשל, אנחנו יכולים לספר לכם שכדאי ללחוש באוזני דיילת הקרקע שאתם שמחים מאוד על החלטתה הנבונה להושיב אתכם בשורה 23 או 30, עם מרחב בלתי מוגבל לרגליים, הכי טוב בצמד המושבים מימין או משמאל, זאת אומרת A ו- C או H ו- K. אם אתם לבד, וזה תמיד עדיף, מושבי המעבר C ו-H הם הכי מוצלחים. לא שבדקנו, אבל שני שטרות של 10 יורו בתוך הדרכון עשויים לעזור לה להבין כמה תעריכו את המאמץ.
איפה לא לשבת: בואינג 757
אתם באמת רוצים לטוס ב-757? לא, כי אם זה החלום הרטוב שלכם אנחנו יכולים לסדר לכם. אבל כדאי לזכור שאם כבר - אז רק מחלקת עסקים. מצד שני, במחלקה הזאת אתם מקבלים רק מעט (אם בכלל) יותר פינוק ממחלקות תיירים בחברות שמכבדות את עצמן. ולא, לא צריך להזכיר שוב את בריטיש ולופטהנזה, אבל אפשר להוסיף להן את KLM או סוויס. במילים אחרות, תעשו לעצמכם טובה ותוותרו על התענוג של ה-757. ואם אין ברירה, לכו על השורה הראשונה אחרי הביזנס. כן, במעבר. חשבתי שכבר למדתם.
מתוך גיליון מס' 44
