שתף קטע נבחר

גרור והשלך: שונאים את המחשב

מדי יום אנחנו נתקלים בתקלות שונות ומשונות במחשב שלנו. התקלות האלו גורמות לתסכול שמצטבר ומצטבר. עד שיום אחד אתם מוצאים את עצמכם זורקים את המסך מן החלון. "זעם נגד מחשבים" – יש דבר כזה

"לפעמים אני פשוט שונא מחשבים. לפחות פעם ביום אני רוצה לקנות רובה לפוצץ את המסך שלי על הקיר".

 

כבר שעתיים שאתה עובד על המסמך הזה, שצריך להגיש אותו בעוד חצי שעה בדיוק. דווקא עכשיו, ממש בשיפורים האחרונים, המחשב קרס. עכשיו צריך לחכות שהוא יואיל בטובו להיכבות, להפעילוו מחדש, ולהתפלל שהמסמך אכן נשמר כמו שצריך.

 

או שאולי את צריכה להכין מצגת. את מפעילה את ה-PowerPoint ומחכה שהתוכנה תעלה. בינתיים את רוצה לגלוש באינטרנט, כדי למצוא תמונות. אלא שהמחשב כל כך איטי, שאת לא יודעת מה לעשות מרוב תסכול – אז את פשוט פורצת בבכי.

 

נשמע מוכר? מחשבים הפכו, עם השנים, לכלי עבודה מרכזי של רבים מאיתנו.

רובנו יושבים מולם שעות רבות ביום ותלויים לחלוטין בעבודה השוטפת שלו. אולם המחשב לא תמיד מתחשב ברצונותינו ופעמים רבות מאכזב אותנו ברגעים הכי קשים.

 

תופעת הזעם נגד המחשב

 

התסכול שהתקלות האלו גוררות יכול להוביל לתופעה שידועה בשם "זעם נגד מחשבים" (Computer Rage). פרופ' קנט נורמן, מאוניברסיטת מרילנד, ערך מחקר על התופעה שנמשך כשלוש שנים והסתיים בינואר האחרון. נורמן מסביר כי התסכול שאנו חשים כלפי המחשב הוא יומיומי ומצטבר עד שהוא עובר את גבולות הסבלנות האישיים של כל אחד מאיתנו.

 

כאשר גבולות הסבלנות נפרצים – אנחנו זועמים. הזעם יכול לבוא לידי ביטוי באלימות כלפי המחשב – מילולית או פיזית – או שאנחנו יכולים לאגור אותו בתוכנו ולהוציא אותו בזירות אחרות בחיים.

 

70 אחוז הודו שצעקו על המחשב

 

2,141 בני אדם השתתפו במחקר וסיפרו על הדרכים שבהן הם מוציאים את התסכול שהצטבר בתוכם (ומשם הציטוטים). אם המחשב היה יכול לקרוא את תוצאות הסקר, כנראה שהוא היה נבהל:

 

יותר מ-80% מהמשיבים קיללו בקול רם את המחשב או מערכת ההפעלה; כמעט 40% הודו שהתעללו בצורה זו או אחרת בכונן ה-CD, למעלה מ-20 אחוזים הוציאו אותיות מהמקלדת, ו-20 אחוזים הודו שזרקו מחשב על הרצפה. משתתף אחד הודה שהשתין על המחשב, שני השליך אותו לאש ולפחות שלושה משתתפים במחקר הודו שירו עליו.

 

נשים מתוסכלות מהמחשב יותר מגברים. 35 אחוזים מהן הודו שהן חשות מאד מתוסכלות בכל פעם שהמחשב קורס ו-10% מתעצבנות משום שהן לא מבינות איך המחשב עובד. מהסקר עולה עוד, שיותר מ-20% מתעצבנות משום שאינן מבינות את מדריכי ההפעלה המסופקים עם המחשבים או התוכנות (לעומת 13% מהגברים).

 

מחקר שנערך בבריטניה ב-2003 מגלה ממצאים דומים: 83% מהמשיבים סבלו מבעיות מחשב בשנה האחרונה. 70% הודו שצעקו, קיללו או נהגו באלימות כלפי המחשב, ורק רבע חשים שביכולתם לתקן את המחשב במקרה של בעיה.

  

הנזק מוערך במיליוני דולרים

 

"כאשר הייתי מנהל מסעדה, התעצבנתי כל כך על המחשב הנייד שלי, שזרקתי אותו אל הצ'יפסר, עד שהוא נמס

לחלוטין".

 

הפעילות שאנחנו מבצעים במחשב היא מגוונת, אולם פרופ' נורמן אומר שישנן כמה סיבות לעצבים שחוזרות שוב ושוב אצל מרואיינים. לדבריו, המשתמשים התעצבנו במיוחד על חוסר יכולתם לתייק כראוי את המסמכים בדואר האלקטרוני; על המתנה ארוכה בעת ביצוע פעולות, על הצורך לעשות דברים פעמיים ועל הצורך לעדכן תוכנות.

 

נורמן טוען שבמצב הקיים, מיקרוסופט דורגה כשנואה במיוחד, כנראה משום שרוב המשתמשים נתקלים בתוכנותיה בתדירות גבוהה.

 

כועסים גם על הפקס

 

אולם, עם הפופולריות הגואה של רשתות אלחוטיות, DVD וקונסולות משחקים, האפשרויות לעצבים הן אינסופיות, וזם דומה אינו מופנה רק למחשבים. גם גאדג'טים ומערכות ממוחשבות אחרות (GPS, נגני MP3 וטלפונים סלולריים), ומכשירים משרדיים שונים, כמו פקס, מדפסת וסורק - מהווים מקור לזעם מצד המשתמשים.

 

כשאנשים מאבדים את הסבלנות והזעם מתפרץ הוא עלול לגרום לנזקים רבים. באוניברסיטת מרילנד מעריכים כי זעם נגד מחשבים עלול להביא להרס רכוש אישי, עסקי או ממשלתי בעלות של מיליוני דולרים בשנה בארה"ב לבדה. כמו כן, הזעם המתפרץ עלול להביא לפציעה של האדם או של האנשים שעובדים עמו. ויותר מהכל: הזעם גורר איבוד זמן יקר, שיכול היה להועיל בניסיון אמיתי לפתור את הבעיה.

 

עם זאת, פרופ' נורמן סבור שיש גם צדדים חיוביים בהוצאת תסכולים על המחשב. לדבריו, מכה טובה על מסך עשויה לשחרר זעם שנאגר בתוכנו מזה זמן רב. כמו כן, יש לזכור כי מחשבים הם רק חפצים, ולכן עדיף לשבור מסך ישן מאשר לתת סטירה לאדם הבא שתראה ברחוב.

 

נוסף על כך, הטחת מדפסת ישנה בקיר, מסייעת בסילוק האשפה האלקטרונית שמצטברת אצל האדם המודרני, ואילו הטחת מדפסת חדשה בקיר מזרזת את קצב הרכישה, ובכך מסייעת לקידום הכלכלה והפיתוח הטכנולוגי. 

 

כאשר הציפיות הגדולות קורסות

 

"אני צועק על המחשב שלי כי אני יודע שהוא שומע אותי וצוחק עליי".

 

אז אם אנחנו כה מתקדמים וכל כך הרבה מכשירים אלקטרוניים מלווים את חיינו בכל שניה, כיצד ייתכן שהם כל כך מעצבנים אותנו? 

 

הפסיכולוג הקליני הבריטי, לס פוסן, אומר שהבעיה נעוצה בפער בין הציפיות למימושן. לדבריו, יצרני המחשבים והתוכנות מבטיחים שהדברים יעבדו חלק, והמחשב יוזיל וייעל את עבודתנו. אנחנו נדרשים, כביכול, רק להכניס את הדיסק והתוכנה תפעיל את עצמה, או להדליק את המחשב, ומערכת ההפעלה המתוחכמת כבר תפתור את השאר. התסכול מתחיל כשמתברר שזה לא תמיד המצב: מחשבים דורשים טיפול.

 

פסיכולוגים אחרים טוענים שהבעיה היא שאנחנו מתייחסים למחשב כאל יצור חי, כאל בן אדם, כאל שלוחה של עצמנו. לגבי רבים, המחשב הוא כמו הילד הקטן שלהם: הם השקיעו את כספם ואת מרצם ברכישתו, והוא צריך לספק את הסחורה המובטחת. כשזה לא קורה, אנחנו מופתעים וכועסים.

 

פרופ' נורמן טוען שהבעיה היא בתוכנות שמסופקות עם המחשבים. לדבריו, מפתחי התוכנות אינם מכירים את המשתמש הביתי, ולכן אינם יכולים לספק פתרונות יעילים לממשק אדם מכונה. "אנשים שמעצבים את הטכנולוגיה משחקים איתנו במחבואים. עברו חודשים עד שנתקלתי במקרה בכפתור שמכבה את הצליל בטלפון הסלולרי שלי", אמר והוסיף כי "יש לי יחסי שנאה-אהבה עם מכשירים שהם לא תמיד חכמים מספיק כדי לעשות בדיוק מה שאני רוצה".

 

מומחים אחרים טוענים שמקור הבעיה בעובדה שרוב המשתמשים אינם יודעים כיצד עובד המחשב. הם מסוגלים לתפעל את התוכנה כשהיא פועלת כשורה, אבל במקרה של תקלה – ולו הקטנה ביותר – הם חסרי אונים. ואז, כשמגיעה שעתו הגדולה של הסיוע המובטח – אנשי הסיוע כושלים.

 

תפריטי העזרה בתוכנות השונות אינם יעילים, ואנשי התמיכה נוהגים להאשים בבעיה דווקא את המשתמשים, משום שלא קראו את מדריכי ההפעלה, לא שמרו את החומר כראוי ואינם מסוגלים לתקן תקלות פשוטות.

 

מחקר שערכה השנה חברת Ontrack מניו יורק מגלה שרוב האנשים פשוט לא יודעים מה לעשות במקרה של תקלה. 13% אמרו שהם צועקים על המחשב, 13% אמרו שהם מנסים לדבר אליו בנחמדות ו-33% השיבו שבמקרה של תקלה, הם פשוט מוותרים מראש, ומנחמים את עצמם על איבוד המידע.

 

עצה: לכו לאכול ארטיק

 

"פעם חטפתי זעזוע מוח כשנגחתי במסך שלי".

 

אז מה עושים? ובכן, רוב האנשים מתמודדים עם בעיות במחשב כמו שהם מתמודדים עם אבל על מותו של מישהו קרוב.

 

קודם כל הם כועסים ומכחישים את קיומה של הבעיה ("זה לא שאני לא יודע לשנות את הצלצול בטלפון, אני פשוט אוהב את הסימפוניה התשיעית של בטהובן").

לאחר מכן הם מתמקחים עם מערכת ההפעלה ("אם תתן לי לשמור את המסמך הזה, אני מבטיח לעשות גיבויים בכל יום בשבוע הבא") ובסופו של דבר משלימים עם המצב ונכנסים לדיכאון ("אל תשאלי מה קרה לי. הדיסק הקשיח שלי מת, כבר עדיף היה לי למות בעצמי").

 

זה לא חייב להיות ככה. כדי לשנות את ההתייחסות לנושא, צריך קודם כל להבין שיש פתרון. אנשי מקצוע יודעים לפתור בעיות רבות במחשב. כל מה שצריך זה לקרוא לאנשים הנכונים, והם כבר יידעו מה לעשות. רק תפסיקו ללחוץ כבר על Reset.

 

אם זה לא מרגיע אתכם, ואתם חשים את הזעם מצטבר - התרחקו מהמחשב לדקות מספר. שתו קפה, אכלו ארטיק, רק אל תכניסו את העכבר למיקרוגל. באותה הזדמנות, עשו את תרגיל הנשימות – קחו שאיפות ארוכות ותנשפו לאט.

 

ואפשר גם למנוע את הזעם מראש: אגרו רכיבי מחשב ישנים, ומדי פעם בפעם ארגנו מדורה שכונתית יפה מהמדפסת המעצבנת של השכן ומהמקלדת שהוציאה לכם את הרוח מהמפרשים. רעיונות לנקמה מתוקה במיוחד במחשבים תמצאו באתר של פרופ' נורמן. רק תעשו טובה, אם אתם מתכוונים לזרוק את המסך מהחלון, תזכרו שצריך לפתוח אותו קודם.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יש אפילו מי שיורה על המחשב
צילום: נט מגזין
מישהו עוד עלול להיפצע
צילום: נט מגזין
לימדו לתעל את הזעם
צילום: נט מגזין
מומלצים