עם מחשבה, בלי תעוזה

זה נראה כמו עוד משחק כיסאות מוזיקליים במטה הכללי: אלוף א' מחליף את אלוף ב'. בסבב המינויים הראשון של דן חלוץ כרמטכ"ל אין בשורה, אין תעוזה, אין מהפכנות. 

גם שני האלופים החדשים היו מינויים צפויים. אפילו מינויו של אלוף עמוס ידלין - שהובא בחשאי מן הנספחות בוושינגטון כדי לבשל אותו לתפקיד ראש אמ"ן - הוא מינוי של הליכה על בטוח. העובדה שזו הפעם הראשונה שאיש חיל האוויר מתמנה לראש אמ"ן היא אמנם פיקנטריה היסטורית, אבל אין כאן שום מהלך דרמטי, חריג, המצביע על כיוונים חדשים. 

אילו היה מקבל חלוץ את המלצת קודמו להזניק לתפקיד ראש אמ"ן תת-אלוף, כמו למשל גדי אייזנקוט - קצין מוכשר מאוד, אבל פחות מנוסה - כולם היו מוחאים כפיים נוכח התעוזה. אבל חלוץ החליט ללכת על מינוי של אלוף ותיק, ששני תפקידי אלוף מאחוריו, איש סולידי, זהיר, שקול, המוכר לו היטב. חלוץ לא לוקח סיכונים. ראש אמ"ן הוא תפקיד מאוד רגיש ומרכזי, המתחכך כל העת בדרג המדיני, וחלוץ בחר לתפקיד קצין שלא יסדר לו התקפי לב חדשות לבקרים. 

אין כאן בשורות, אבל יש כאן שדר של חלוץ למטה הכללי: רבותי, לפחות בשלב הנוכחי אני לא הולך לזעזע את המערכת ברמה הפרסונלית. אני לא מתכוון להניע תהליכים בתוך הצבא באמצעות מינויים אלא באמצעות החלטות. ואכן, ברמת ההחלטות, בפרק הזמן הקצר שלו על כס הרמטכ"ל כבר אפשר להבחין בכיווני דרך חדשים ובניסיון להנחיל תרבות ניהולית שונה מבעבר. 

המשמעויות הן לכל רוחב המטה הכללי. רפורמה כזו מחייבת שינויים באגף כוח האדם, באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, באגף התקשוב וכדומה. זוהי החלטה ארגונית מרכזית שגם מבטאת את סגנון הניהול של חלוץ. מכאן, שמינויו של אלוף בני גנץ למפקד זרוע היבשה הוא מינוי מרכזי מבחינתו. עד עכשיו אלופים ותיקים "ברחו" מהתפקיד הזה, שנתפס כלא מספיק בכיר ולא מספיק משפיע. חלוץ מביא לתפקיד אלוף ותיק, אלוף פיקוד לשעבר, שהוא אוטוריטה כלפי אלופי הפיקודים, כדי להניע את המהלך הארגוני המרכזי הזה של הקמת זרוע היבשה. 

הרמוניה וקולגיאליות

החלטה שנייה: חלוץ הבהיר לכל פורום המטה הכללי שמעתה ואילך, אין יותר ערעורים באוזני הרמטכ"ל על החלטות סגן הרמטכ"ל. החלטותיו של הסגן סופיות, כמו ההחלטות של הרמטכ"ל. מעבר לאמון האישי שמשדר כאן הרמטכ"ל בסגנו, האלוף משה קפלינסקי, יש כאן, שוב, מסר של תרבות ניהולית, שדר לכל שדרת הפיקוד של צה"ל: הסגן אינו תפקיד מקרי. אתה נותן לסגנך גבולות גזרה, מגדיר מהם הנושאים שבהם הוא מטפל, ובמסגרת הגבולות האלה הסגן הוא כמוך: המפקד. זוהי תרבות ניהולית הנכונה ליחסים בין כל מפקד וסגנו, ולמקומו של הסגן בכל מקום: בחטיבה, באוגדה, במטכ"ל. 

בעצם, מה שדן חלוץ רוצה זה לראות יותר הרמוניה, יותר קולגיאליות, בין המפקדים לבין עצמם. הם ודאי ישמעו על כך ביום שלישי הקרוב בכינוס הראשון שיערוך הרמטכ"ל עם סגל הפיקוד הבכיר של צה"ל. וההרמוניה והקולגיאליות מובילות אותנו הישר למינוי של גדי אייזנקוט לראש אגף המבצעים. זהו האגף המפעיל את הצבא בחיי היום יום. ההתנתקות, בצד הרבה מאוד פעילות ביטחון שוטף, הופכות את ראש אגף המבצעים לאחד הצירים המרכזיים בפעילות המטה הכללי, תוך התחככות מאוד גבוהה עם הרמטכ"ל ובעיקר עם סגנו. כאן להרמוניה, להבנה ולאמון בין נושאי התפקידים יש משקל מכריע. מבחינתו של הרמטכ"ל, גדי אייזנקוט תפור לתפקיד הזה - הן מסיבות מקצועיות והן מסיבות אישיות. אלוף ישראל זיו, ראש אגף המבצעים הנוכחי, עשוי להחליף את ידלין כנספח צה"ל בוושינגטון. 

תת-אלוף אבי מזרחי, שהתמנה לראש אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה, יצטרך לעמוד במרכזן של שתי רפורמות ארגוניות. הראשונה: השלמת הרפורמה של זרוע היבשה, שתנגוס נתחים מאגף הטכנולוגיה. השנייה: רפורמה של הפיכת אגף הטכנולוגיה לזרוע לוגיסטית, שבה החל כבר קודמו בתפקיד, אלוף אודי אדם, שמונה לפקד על פיקוד הצפון. 

שלושה תתי-אלופים נוספים ממתינים לקידום: גרשון הכהן - היום מפקד אוגדה - עשוי להתמנות למפקד המכללות בצה"ל; ראש מטה חיל האוויר עידו נחושתן ומפקד תורה והדרכה מאיר כליפי עשויים להתמודד על תפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, במקום אלוף יואב גלנט, שיפקד על פיקוד הדרום. 

מה שיש בסבב המינויים - לא ממש מחדש. מה שמרתק זה דווקא מה שאין בו. מסבב המינויים האחרון אפשר לנסות ללמוד מי לא יהיה איתנו בשנה הבאה. ומדובר בלפחות חמישה-שישה אלופים שיסיימו את שירותם הצבאי.

חדש בערוץ הדעות: קריקטורה אקטואלית