המדע מסביר: מדוע נכשלת הדיאטה

לדעת ארגון הבריאות העולמי השמנת היתר מהווה "מגפה" עולמית המאיימת על בריאות האדם. כמחצית מהאוכלוסייה הבוגרת בעולם המערבי סובלת ממשקל עודף (BMI גדול מ-25) או מהשמנת יתר (BMI גדול מ-30)  ובישראל כיום כ- 60% מהגברים וכ- 65% מהנשים בעלי משקל עודף. השמנת יתר מביאה למספר רב של מחלות (מחלות לב, יתר לחץ דם, סוכרת, טרשת עורקים, סוגי סרטן שונים, דלקת פרקים) ובעיות אחרות - פריון לקוי, קשיי נשימה, דיכאון ותדמית חברתית נחותה.

בתקופה המודרנית, מזון האדם נמצא בשפע, הוצאת האנרגיה נמוכה יחסית, ופרטים רבים בעלי יעילות אנרגטית גבוהה העולה עם הגיל. נוצרת אפוא בעיה כיצד להקטין את צריכת מזון ואת העלייה במשקל הגוף. גוף האדם מפעיל מספר רב של מנגנונים להגנה בפני איבוד משקל (יחסית למספר המנגנונים המונעים עלייה במשקל) ולכן חלה עלייה בצריכת האנרגיה וירידה בהוצאת אנרגיה מה שגורם להשמנה.

שורה של גורמים

מקורה של השמנה בגורמים ביולוגים, חברתיים, פסיכולוגים ותרבותיים המשפיעים על התאבון ועל הפעילות הגופנית. היחס בין הוצאת האנרגיה והכנסתה (צריכת מזון) אינו מציית לנוסחה מתמטית פשוטה אלא תלוי בפעילויות המטבוליות וביעילות המטבולית. שיעור ההשמנה כפי שנצפה בחברות אנושיות שונות מתקיים ביחס הפוך למעמד החברתי-כלכלי (חינוך והכנסה).

כשליש ממקרי ההשמנה מקורם ברקע תורשתי. מוכרים כיום מעל 300 גנים ואתרי כרומוזומים הקשורים במאזן האנרגטי והפועלים באמצעות מנגנונים שונים כמו העדפת סוגי מזון, סף רעב, כמות המזון הנצרכת, ניצול האנרגיה, הקצב המטבולי, פיזור השומן בגוף והנטייה לפעילות גופנית.

אלא שתנאי הסביבה הם המשפיעים במידה הרבה ביותר על ההשמנה. בעולם המערבי ובחברת השפע המזון נתפש כתענוג וכבילוי. מבחר המסעדות "אכול כפי יכולתך", זמינות המזון, הנגישות למזון המהיר, מגוון המזון ומיעוט האמצעים הנדרש להשגת המזון מהווים גורמים סביבתיים משמעותיים להגדלת צריכת המזון. שעות עבודה ארוכות אל מול המחשב, אכילה כפיצוי על מתח בעבודה ותסכולים אחרים, ישיבה מול הטלוויזיה, שימוש מרובה במכונית כדי לחסוך זמן ופעילות גופנית מועטה מהווים גורמי סביבה נוספים. בדרכים אלו עולה צריכת האנרגיה על הוצאתה, ועולה שיעור אגירת האנרגיה - מה שמתבטא בהשמנה.

קביעת נקודת שיווי המשקל (setpoint)

המזון הנאכל עובר כמה גלגולים ובסופם מיוצרת אנרגיה זמינה בצורת ATP לביצוע פעילות מטבולית ופעילות פיזית. הוצאת האנרגיה מופעלת על ידי מספר גורמי בקרה, כמו הרכב גוף ובעיקר הבקרה על כמות הרקמה בעלת הפעילות המטבולית הנמרצת, והבקרה מתבטאת במאסת הגוף הכחוש lean body mass - LBM) ), פעילות בלוטת התריס, ריכוז הקטכולאמינים וסינתזת השומן ופירוקו.

היעילות המטבולית משתנה מאדם לאדם וממשפחה למשפחה. כל תהליך המעורב ביצירה או בשימוש ATP יכול לתרום ליעילות מטבולית. מולקולת גלוקוז יכולה להיות מאוחסנת כגליקוגן, להתחמצן לפחמן דו-חמצני ומים או לשמש לייצור גליצרול וחומצות שומניות. כל אחד מתהליכים אלה יכול ליצור כמויות שונות של אנרגיה כתלות במצב התזונתי והרגישות לאינסולין. לא ניתן למדוד יעילות מטבולית, אולם אנשים שמנים שאוכלים מעט הם בעלי יעילות מטבולית גבוהה ואילו הרזים שאוכלים הרבה הם בעלי יעילות מטבולית נמוכה.

היעילות המטבולית של מכלול הגוף מקורה בגורמים שונים: הרכב המזון, הפעילות הגופנית, הפעילויות ההורמונליות כמו פעילות בלוטת התריס וייצור הקטכולאמינים, כמות רקמת השומן החוּם ופעילות המיטוכונדריון. כל אחת מהפעילויות שאוזכרו מנוהלת על ידי תהליכי בקרה המבטיחים את שרידות הפרט ומאפשרים לחסוך באנרגיה במצב מחסור ולאגור עודפי אנרגיה כשומן לעת הצורך.