מיני קופר S קבריולה - מיני בביקיני

מה לא אמרנו על המיני החדשה מאז הוצגה. אהבנו את התרגום המודרני לרעיון הענק במקור, אהבנו את התחושות והקולות, התמכרנו לעובדה שהיום עדיין אפשר לייצר מכוניות ששובות את הנהג מהרגע הראשון. ובכל זאת, כשהגיעה אלינו ללא גג ובגרסת קופר S, גילינו שבכל זאת, עדיין לא אמרנו הכל.

כנראה שלא סיפרנו שהיא כה יפה, עד שאתה מוצא עצמך שולח אחרי נסיעה את בני המשפחה הביתה, ונשאר עוד קצת להביט בה בשקט. כל-כך מושכת, עד שאתה קם לפתע בשעת ערב מאוחרת, וממציא לעצמך תירוץ לנהיגה נוספת. אתה מתקשה לזהות בה פגמים, משתדל - אך לא תמיד מצליח - להביט בה באופן אובייקטיבי. מסביר ליבואן שאתה פשוט חייב אותה ל"עוד יום אחד, כי עדיין לא החלטת אם פעולת מנוף המגבים מניחה את הדעת...".

העניין הוא, שאת כל התחושות האלה אתה מזהה עוד מבחוץ, ולפתע מגלה כי הם גם בפנים. הקסם הגדול ממשיך גם כאן, בעיקר כאשר היא מצוידת בריפוד עור כהה ועשיר למושבים נאים, גווני אלומיניום "מוברש" לחלקים שונים, וסביבת נהג שעברה עדכון לטובה. עם מד סלד ענק מול העיניים על ההגה, עם מד מהירות עצום במרכז הקונסולה, עם בורר הילוכים בעל ראש בשרני ונפלא למגע, עם דוושות שמתחננות לריקודי סטפס, עם מתגים לחלונות ומערכות אחרות שהגיעו היישר מתא הטייס של שנות הארבעים והחמישים.

ועוד לא הזכרנו את הגג המתקפל בסרנדה לאוזן (רעשנית מדי במכונית המבחן) ולעין של מוטות ומשטחים נפתחים ונסגרים ומתקפלים כאקורדיון. אכן, למיני הזו גג בד ב"סגנון של פעם", גם כדי להוזיל, ם כדי להקל, גם כדי שלא לקלקל את המראה. כאקסטרה, הגג הזה חכם, ומאפשר לא רק מצב מקופל ופתוח לגמרי, אלא מעין גג שמש גדול, כמו במכונית רגילה.

וכל זה, שלא תטעו, עם אין ספור טעויות בהנדסת האנוש. אכן, בדיוק היכן שחברת האם ב.מ.וו מצטיינת בדרך כלל. נתחיל במיקום מוזר - מעל השמשה הקדמית - למתגי תפעול הגג והחלונות האחוריים. ממיקום מוטעה למתגים אחרים, כמו קרבה מטרידה של בקרת יציבות למתג חלון הנהג. תאורות חיווי שאינן מספקות ולעיתים - באור יום וגג פתוח - פשוט אינן נראות, תאורת ערפל מוזרה ואפילו תפעול מחשב דרך לא נוח. מתגי תפעול מערכת שמע זערוריים על גלגל ההגה והיי, מישהו חשב שהיושבים מאחור זכאים אף הם לשליטה על החלונות בסביבתם? ומצד שני, קשה לך לכעוס.

קשה גם כאשר אתה מגלה כי כרגיל בקבריולט, משלמים יותר כדי לקבל פחות. ועדין לא הגענו לכסף. זה מתחיל בהקרבת מרחב מאחור - למרות שהיא ארוכה בשלושה ס"מ וגבוהה באחד מהרגילה - לטובת גג מתקפל, או בעובדה כי תא המטען הקטנטן הפך זעיר עוד יותר. זו העובדה שבניגוד למיני של שנות השישים, מקדש שימושיות מוטורי ללא תקדים, הקבריו הזו היא ההפך המושלם. וקשה לך לכעוס.

ה-S, נותרה מיני 

והוסיפו לכך את העובדה שהקבריו "שלנו", אינה סתם מיני. צמד המפלטים במרכז הפגוש האחורי מבהירים כי כאן יש לכם עסק עם "קופר S". וזה כבר שמנוע ה-1.6 ליטר שלה, מייצר 170 כ"ס -22.4 קג"מ בעזרת מגדש-על. זה אומר שיש לה שישה הילוכים ותוספת משקל של כ-100 ק"ג עודפים לעומת הקופר הרגילה. זה אומר שצליל המנוע המוזר, מעניין בהרבה מזה של הדגם הרגיל, כמו גם צליל המפלט.

ההילוכים הראשונים ארוכים למדי, עם שני שחוצה את גבולות 100 הקמ"ש. המצמד אינו נוח לתפעול, ולכן נדרש זמן כדי לנוע לפנים ברגיעה ונינוחות. מצד שני, מעיקי המצערת לא יתלוננו. וסביר להניח כי איש לא יבוא בטענות אל נתוני המהירות (222 קמ"ש) או הזינוק מעמידה ל-100 (7.2 שניות). אבל אלה רק נתונים יבשים, שאינם מבהירים מספיק עד כמה המכונית הזו מענגת.

עד כמה משכר לגלות כי הילוכי-יומיום כמו שלישי-רביעי-חמישי, קרובים האחד לשני באופן כמעט חסר תקדים. כמה תענוג אפשר לשאוב מתגובת המצערת החדה. איזה חיוך מעלה ההגה המרגיש מצוין במהירויות נמוכות-בינוניות, וכמה תחושה יש בדוושת הבלם, או בתחתית המושב שמדווח על כל שינוי ביציבות, עוד לפני שהוא מתבטא מעשית.

אלא שכמו בכל קבריולט, גם כאן תהיו חייבים להתמודד עם תוספת משקל שמביאים עמם חיזוקים השלדה. עם אובדן קשיחות ברור ומורגש ויכולת דינמית שאינה משתווה לזו של מיני "סגורה". עם קרקושים ורשרושים מתא הנוסעים שאינם מנת חלקו של הדגם הרגיל, וללא ספק תוצאה של כוחות פיתול גדולים יותר על כל המכללים. עם חופש מיותר בהגה במהירות גבוהה, עם נוחות נסיעה שקיימת רק תיאורטית. צמיגי האל-תקר של פירלי במידה 205-45-17 לבטח אינם עוזרים כאן, למרות כיול מתלים שמרגיש לעיתים רך יותר מזה של קופר S.

אהבה יקרה

אכן. זו מכונית שאין שום בעיה להתאהב בה. למרות הכל, מדובר כאן בחתיכת מוטוריקה-עילית, כזו שאינה שייכת לעולם האקזוטיקה, אבל מציעה משהו נדיר. כוח משיכה חייתי ומשכר, שפשוט לא ניתן להתמודד מולו. אופי ללא גבולות, יופי ללא מעצורים. עזבו אותנו מבעיות. אנחנו אפילו לא רוצים לשמוע עליהן. תנו לנו אחת כזו כמכונית שנייה, ראשונה, שלישית.

בעצם, מוטב שתמתינו. אם המיני הרגילה מתומחרת אצלנו באופן גבוה מדי, הקבריולט זכאית לפחות לתואר "שערורייתית" מבחינת מחיר. 270,000 שקל. במילים, מאתיים ושבעים אלף, לפני תוספות. רוצים ללכת על הגרסה הכי זולה של מיני-פתוחה? תכינו 220,000 שקל. מצטערים. לא נפסיק לאהוב אותה אמנם, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה כי מדובר בסכומי כסף עצומים, שאינם מוצדקים. חבל.