ממש אמריקה!
האלבום החדש של ה"פליינג בייבי" מתחיל מצוין, נרגע קצת בהמשך, אבל בסך הכל מהווה עוד הישג מרשים לגבע אלון וחבורתו
בזמן שאתם קוראים שורות אלה להקת הפליינג בייבי מופיעה ברחבי ארה"ב ומנסה ללכת בעקבות להקות ישראליות שעושות את זה באנגלית ומצליחות להגיע לקהל מעבר לים בזמן שהקהל המקומי בקושי שומע עליהן. זה הסיבוב השני שחברי הלהקה עושים באמריקה לאחר שהספיקו לחרוש אותה לפני האלבום הראשון. הפעם הצטרף אליהם המתופף החדש גיא שכטר (מקרוזנשטרן ופרוחוד) שמחליף את רשף שחר, שניגן בשני האלבומים שהלהקה הוציאה עד כה.
האלבום החדש, Pain To Give, נשמע לגמרי כמו גראנג' משנות התשעים. הלהקה לא משאירה מקום רב לספקות, הם באו לנגן גראנג' ולפוצץ באנרגיות את כל מה שנמצא ברדיוס של מטר מהרמקולים. השיר הפותח, True Romance, הוא ללא ספק אחד הטובים שלהם עד כה, יש בו הרבה כוח והרבה עוצמה שמביאה את גבע אלון הסולן עד קצה גבול היכולת, מפתיע ומרשים.
בדומה לגל הלהקות מסיאטל, גם הפליינג בייבי לא מסתירים את חיבתם לשורשי הרוק משנות השבעים ובמיוחד לניל יאנג שכאילו מכר לגבע אלון מניות על הקול שלו, והנה הוא מתחיל לממש רווחים. אלון ניחן ביכולת ווקאלית לא רעה בכלל. לעתים הוא מזכיר את כריס קורנל מסאונדגרדן בזעקותיו, וברגעים השקטים הוא מפליא ללטף בנינוחות האופיינית לניל יאנג. מספרים שאלון ישב שנתיים בחדר שלו בקיבוץ מעברות ולמד לנגן את כל השירים של יאנג ומייד אחרי זה יישם את התורה שלמד בכתיבת שירים לפליינג בייבי. בין אם המיתוס נכון או לא, קיבוץ זה מקום מצוין להתחבר לטבע, ולדמות את נמרחבים שאמריקה משופעת בהם.
לצד הרגעים היפים שמבטאים את הביטחון והגיבוש שלהקת רוק צריכה שיהיו לה, יש גם בלבול. הבלבול מתחיל עם הורדת ההילוך ברצועה הרביעית, High And Down, אמנם קטע יפה בפני עצמו, אך יש הרגשה שהאנרגיות הגבוהות שהושגו בשלושת השירים הראשונים נגדעות באיבן. אם מתחילים להקשיב לאלבום מרצועה 4 ואילך אפשר לחשוב שמדובר בלהקה בינונית, די סטנדרטית, עם כמה מהלכי גיטרות נחמדים, לא יותר. אני יכול לנחש שהפיצול הזה נובע מהקריירה האישית של גבע אלון שלצד הלהקה מקיים בהתמדה הופעות אקוסטיות אינטימיות ברחבי תל אביב, שם הוא מפליא לנגן מול קהל קטן שהולך וגדל.
אבל די מהר מתברר שמדובר בשני הצדדים של אותו המטבע ושהפליינג בייבי יודעים לייצר לא רק רעש בריא, אלא גם רגעים שלווים יותר, נינוחים, שמזכירים נופים, מרחבים ורגעים של בדידות. למרות שהשירים לא מביאים בשורה מוזיקלית חדשה לעולם, מדובר בעסקת חבילה מוצלחת. אחרי רוקפור, איזבו ואלקטרה, הגיע תורם של הפליינג בייבי להחתים דרכון על בסיס קבוע.
flying baby
עטיפת הדיסק
מומלצים
