מצעד הגאווה

פוליטיקאי, חצוצרן ויוצא תוכנית ריאליטי נפגשים בשדרה החמישית. זה אולי נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל מדובר בעסק רציני לגמרי: מצעד הזדהות עם ישראל התקיים השבוע בניו-יורק, והוכיח בפעם המי-יודע-כמה שהיהודים בעיר הזו חזקים. מאוד חזקים.

נתחיל מההתחלה: בכל שנה מתקיים בניו-יורק מצעד ענק של הזדהות עם המדינה לאורך הסנטרל פארק. צירי תנועה מרכזיים נסגרים, הפארק עצמו נחסם, ומאות אלפי אנשים עומדים מצידי הכביש ומריעים לישראל. אין מה להגיד, זה מחמם את הלב. ולמרות שהמארגנים מנסים להימנע מפוליטיקה, אי-אפשר בלי: המונים הגיעו השנה למקום עם חולצות כתומות כהזדהות עם תושבי גוש קטיף, ומי שלא הביא מהבית יכול היה לקנות חולצה במקום תמורת חמישה דולר לחתיכה. אריק, לתשומת לבך.

ויש גם פוליטיקה מקומית: הצדעה לישראל זה אומר הצדעה ליהודים, ויהודים זה אומר כוח (בעיקר בניו-יורק), ולכן אין איש ציבור מקומי, עסקן או פעיל שלא רוצה להיראות שם. אבל העיקר זה כמובן המשלחות הענקיות שכל קהילה ובי"ס שולחים למצעד. כולם מתחרים בינהם מי יכין את החולצות הכי יפות, מי ישיר הללויה הכי חזק, ומי יבנה את התפאורות הכי מרשימות.

עלבון וכעס

והיו דברים אחרים שרואים משם, מגג המכונית, שהיו דווקא מרגיזים: יהודים שניצלו את ההזדמנות והניפו שלטים כמו "כהנא צדק" ו"צריך לגרש ערבים". ומנגד, הפגנה אנטי-ישראלית ממש לאורך המצעד עם סלוגנים בנוסח "אללה ישמיד את ישראל, מדינת הטרור" ו"פלסטין היא אדמה מוסלמית". אבל הדבר הכי מרגיז היה לראות את התגבורת שמפגינים הביאו איתם: יהודים – לא ערבים, יהודים – שהגיעו להפגין נגד ישראל ונגד הציונות. קשה לתאר את תחושת העלבון והכעס כשרואים יהודי חרדי, מבני עמך, עומד עם אוייבי ישראל מושבעים וקורא לביטול ישראל כמדינה. השוטרים מסביב בשרשרת מגן מגינים על זכותם להפגין, כשממול כמיליון יהודים שבאו לשמוח עם המדינה, ורק הם מקלקלים את החגיגה עם האידאולוגיה הסהרורית שלהם. לראות אותם בארץ זה מקומם, אבל בניו-יורק שבעתיים.