"בוקר טוב, באתי לפנות אתכם"

סגן ע' יודע היטב שזו לא המשימה שעבורה התגייס לצה"ל ולחיל האוויר. "התגייסנו לפעול מול אויב מבחוץ... ועכשיו מדובר באזרחי מדינת ישראל, שומרי חוק, שמוציאים אותם מהבית. כאילו אני הולך להוציא את השכן שלי מהבית – משימה מאוד קשה. אבל אי-ביצוע המשימה, ההשלכות של זה הרות אסון".

המרחק בין הקוקפיט של מטוס האף-16 לגוש קטיף מעולם לא נראה רחוק יותר, אבל בצה"ל החליטו לצמצם אותו. סגן ע', בן 22, הוא טייס קרב בחיל האוויר בימים כתיקונם, עוסק בסיכול "פצצות מתקתקות", לעתים מעל רצועת עזה. בחודשים הקרובים הוא יהיה שם על הקרקע, במשימה שונה מאוד: פינוי המתנחלים מבתיהם כראש צוות שיפעל "במעגל הראשון", כלומר יגיע פיזית לדלתות הבתים עם אנשיו, כ-20 אנשי קבע גילאי 25 ומעלה. אה, כן: הוא גם חובש כיפה.

בשיחה ל-ynet נחשף ע' בתפקידו החדש ומדבר על הלבטים. גם אלו שמול המתנחלים ומול החיילים, וגם הפנימיים, מול החינוך הציוני-מסורתי והמשפחה.

אנחנו מתחילים את השיחה איתו מהרגע ההוא, שבו יגיע לראשונה לבית בגוש קטיף - וידפוק על הדלת: "דבר ראשון, כשאגיע לבית ומשפחה, אני אנסה לדבר אליהם כבן אדם, כאזרח שמדבר לבן אדם, אדבר אליהם לרגש. אם הם יהיו באמצע ארוחת בוקר, אני אצא ואלך לבית אחר, בצורה הכי רגישה שאפשר. אני מניח שהתושבים יידעו למה באתי. אני אגיד להם בוקר טוב, באנו לפנות אתכם מהבית, תצאו בבקשה בכוחות עצמכם".

ומה יקרה אם המשפחה תתעקש להישאר בבית ולא תסכים להתפנות?

"אני מניח שבבית יהיה נציג שידבר איתנו. אולי אם יבקשו עוד כמה דקות להישאר ולהסביר למה הם רוצים להישאר, אני אנסה לדבר איתם. אולי זה יהיה רק בשביל הוויכוח, ואז הם יצאו החוצה. אני אנסה למצות את התהליך בדיבור, ואני אסביר להם שאם הם לא יפנו את הבית, נצטרך לעשות את זה בכוחות עצמנו, לקחת אנשים אחד-אחד ולפנות אותם מהבית. אנחנו בתור צוותים נהיה ערוכים בחוליות קטנות, ונעשה זאת בצורה הכי פחות כואבת. אם הם יקשרו את עצמם – נשחרר אותם, ואם ההתנגדות תהיה יותר חזקה – לא אנחנו נבצע את הפינוי, אלא כוחות אחרים בעיקר של המשטרה, שלהם תהיה הסמכות".

במערכת הביטחון מדברים על אפשרות שבמהלך הפינוי המתנחלים יעשו שימוש בירי. האם אתה חושש לחייך? האם אתה חושש מהאפשרות שמתנחל יפתח באש לעברכם, והאם אתם מכינים אפשרות של תרחיש כזה?

"אני לא חושש לחיי, אבל אני מאוד חושש שיהיה ירי מצד המתנחלים ואם זה יקרה - אני לא רוצה לחשוב מה יהיה אחרי. אני מקווה מאוד שהכוחות האחרים שיהיו מיומנים לכך ידעו לטפל בזה, כי מפה מדובר כבר על כללי משחק אחרים".

איזה סוג של הכנה ותרגולת אתם עוברים בימים אלה?

"אנחנו מתרגלים בעיקר ומדברים על הפסיכולוגיה. איך בן אדם יכול להוציא תינוק מהבית, איך להפריד אמא מתינוק. איך לגשת לאנשים שאוכלים ארוחת בוקר, כשהם יודעים שזו ארוחת הבוקר האחרונה שלהם, או שהם מקווים שזו לא ארוחת הבוקר האחרונה שלהם, ואתה חייב להוציא אותם מהבית. אנחנו מנסים ליצור תרחישים בראש. בסופו של דבר, וזה הכי חשוב, המטרה שלי שיצאו כמה שפחות פגיעות נפשיות. זו בסך הכל טראומה, גם למפנים וגם למפונים. זה גם היה קשה מאוד לעשות את זה אם היה מדובר במשפחה שלך. מצד שני, אנחנו גם עובדים על פינוי של אנשים שלא יתפנו פאסיבית, ואיך אנחנו מבצעים את זה כשאנחנו נמדדים מתחת לזכוכית מגדלת. אנו מניחים שכל המדינה והעולם מסתכלים עלינו בזכוכית מגדלת".

באילו דילמות נתקלת עד כה, שלך ושל אנשי הצוות שלך?

"בין הדילמות שעולות – אם אנחנו מגיעים לבית שחשבנו שיש שם מספר אנשים, אבל בסוף יש שם מספר אנשים אחר, איך מתמודדים עם זה? אם עומדת אמא עם ילד, איך ניגשים? אם אני מגיע לבית ובן אדם שואל: לאן אתה מפנה אותי, מה אני עונה לו? אנחנו מנסים לעבור כמעט על הכל, גם על אפשרות שיתפתח אירוע של טרוריסטים תוך כדי פינוי, איך מארגנים את הצוות, מה עושים. בין בית לבית, כאשר אנחנו מפנים, מה להגיד לצוות שלי לעשות. האם הם יכולים לעשן, או לא לעשן. לצחוק, או לא לצחוק. אנחנו מנסים לגבש תשובה, לא על הכל יש. אנחנו הולכים אל הלא-נודע, ויהיו דברים שנצטרך להתמודד איתם בשטח".

מה יקרה אם תגיע לבית, ושם תעמוד אמא, ביד אחת עם תינוק בן כמה חודשים, וביד השנייה תחזיק את הילד שלה בן הארבע. עולה לך תסריט כזה בראש?

"גם תסריט כזה עולה לי בראש. יש לי אחיינים קטנים. אני אשתדל לא להפריד אמא מהילדים. אם נצטרך לעשות כל דבר כדי להוציא אותם מהבית, נעשה. כשנגיע למצב כזה, להתמודד עם אמא עם שני ילדים בידיים, נעשה את כל הניסיונות להידבר איתם שייתפנו".

מה אתה שומע מאנשי הצוות שלך? מוטיבציה? חששות?

"זה קצת מוזר להגיד מוטיבציה. יש מוטיבציה לעשות את המשימה בצורה הכי בטוחה ורגישה. אנחנו מתמודדים עם אנשים. אף אחד מהצוות שלי

 לא אמר לי שהוא לא מסוגל לבצע את המשימה, אבל אם זה יקרה לפני התוכנית ננסה לעבוד איתו ולהכין אותו למה שיקרה בשטח. אני לא מצפה שבמהלך יישום תוכנית ההתנתקות זה יקרה, אבל אני מעריך שזה יקרה ויהיו שברים לאנשים מקומיים, ואם אכן זה יקרה אני אתן לבן אדם לנוח, בהנחה שמיד לאחר מכן הוא ימשיך במשימתו. אנחנו לא נהיה מוכנים שאנשים לא יבצעו את המשימה בכלל".

אתה אדם מסורתי, חובש כיפה. הרב אברהם שפירא הוציא פסק הלכה שאסור לפנות יישובים מבחינה הלכתית. חשבת לציית לו?

"לא".

ומבחינה אידיאולוגית רחבה יותר?

"זו משימה שבצורה כזו או אחרת הולכת כנגד הציונות, והתיישבות עם ישראל בארץ ישראל. שאלתי את עצמי את השאלה - ועניתי שיש דברים יותר חשובים מיישוב בארץ ישראל, והדבר הוא עם ישראל בעצמו, עצם קיומו של עם ישראל. אנחנו בתוך המדינה אחרי ההתנתקות נצטרך לבצע חשבון נפש - מה באמת חשוב. זה מעמיד לכאורה את הציונות בסימן שאלה, אבל החוק, שלטון החוק חשוב הרבה יותר".

מה אומרים במשפחה? ההורים?

"אני מניח שאם הם היו במקומי הם היו עושים את אותו הדבר. אבל בתור הבן שלהם, הם מפחדים שפתאום אני יוצא ממסגרת ברורה, למקום בו אני הולך להיות חייל חי"ר, למקום לא נודע".

נפגשת עם תושבים בגוש קטיף וצפון השומרון?

"לא נפגשתי איתם. בגוש קטיף הייתי בצעירותי, לפני הגיוס. לאחרונה לא".

להערכתך, אתה והחיילים שלך תצליחו לבצע את המשימה?

"כן. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם לא נצליח. אם צה"ל לא יצליח – זו סכנה גדולה למדינת ישראל. גם מבחינת שלטון החוק, האויבים מסביב והאזרחים שיחשבו שאין דמוקרטיה, כל אדם יעשה כל העולה על רוחו. ואנחנו מדינת חוק, יש סדר ושלטון. זו סכנה קיומית למדינה שלנו. גם אני שאלתי את עצמי האם אני זה שצריך לפנות, והתשובה היא כן. אני אעשה את זה. נעשה את זה בצורה הכי טובה, ובעיקר בצורה הרגישה ביותר".