המתמחה

מחר אני באה אליך הביתה, אני רוצה לתאר איך הוא נראה.

"מה פתאום? השתגעת? אין לי זמן. יש לי יום עמוס. חוץ מזה, מה אני צריך שכולם ידעו על הפיליפינים שלי?".

ועל הכספות, ושטרות הדולרים המפוזרים בבית, נו באמת. אני אבוא אליך רק בשביל תיאור האווירה. זה יוסיף לכתבה.

"לא נראה לי, אבל אני אחשוב על זה".

ככה בדיוק, שעה וחצי אחרי שנפרדנו כמכרים ותיקים, מנפנף אותי דודי בלסר, 27, מקו הטלפון. ולחשוב שהשיחה הזו התרחשה אחרי שבילינו כמה שעות ביחד, שכללו בית קפה (אספרסו קצר וסודה לאדון), הליכה ברחובות עוקפי שינקין, כדי להגיע בלי טרדות ההמונים לחנות של "אירוקה", שם הצטייד במשקפי שמש מעלפים של ריי-באן. חינם אין כסף כמובן.

מאוחר יותר הגיעה התפצלות כוחות, שבסופה נחת בלסר בפתח דלתי, התיישב על הכורסה האדומה בסלון, עישן סיגריות בקצב מהיר, דיבר בקצב איטי, חילץ עצמות בצעדים מדודים בשילוב גיחות לשאיפת אוויר במרפסת, וסיים את הביקור בהכרזה על טיול משותף ואינטלקטואלי שנערוך בירושלים, כולל ביקור ב"יד ושם" המחודש, במוזיאון ישראל, ולקינוח בכותל (הצעה שלו, כאמור). ובל נשכח את כמעט-התקפת-הלב שעברה השכנה, שנתקלה בו פתאום בחדר המדרגות.

אבל אני לא מאשימה אותו, שועל תקשורת שבע קרבות שכמוהו. שמונה שנים וחצי בשוק ("וגם זה יותר מדי", הוא אומר) לימדו אותו היטב את התורה כולה: קמפיין שמן מצריך ראיונות עיתונאיים, ובלסר, שממש עכשיו החל להוביל לצידה של סנדי בר את הקמפיין של רשת משקפי השמש "אירוקה", מתראיין כי אין ברירה. האמת היא שלא כל כך משנה לו מי מראיין, אפילו אם זו מכרה ותיקה, שפעם בילה בדירתה בבליינד דייט הזוי במיוחד. ככה יצא שספגתי מנת סוכרת (תנסו לשבת כמה שעות מול הבייבי פייס המתוקים של בלסר), מלווה בתחושת פולניות דאגנית, לנוכח חולצתו המקומטת וגרבי הטניס הקצרים, שלא קשורים לנעליים האלגנטיות שנעל. שלא לדבר על שערו הפרוע, שנראה זקוק לתספורת בדחיפות. לסטודיו של הצלם יריב פיין, מגיע בלסר עם אותה רעמה פרועה. נמרוד פלד, המאפר והאיש שאחראי על הפריזורה, לא מתבלבל, ומכוון את מכונת התספורות לעבר ראשו של בלסר. פיין רואה את העניין, נדלק, ומחליט שזה פריים מצוין.

מקצהו של השיש במטבח הסטודיו מנצנץ בקבוק וויסקי משובח, שמוצא את דרכו במהירות לכוסות של הצוות, וגם של האורחים. כשמוזיקת אייטיז רועמת מהמערכת, מתחילים לצלם. בלסר זורם.

הביצה הגיבה במהירות כבורסה מיומנת. בתחילת מאי האחרון פרסם המגזין "לילה" את הפרויקט השנתי שלו, המדרג את 50 האנשים המשפיעים ביותר על עולם האופנה. בלסר, שכיכב אשתקד בראש הרשימה, נעדר ממנה השנה לחלוטין. כמה ימים טרם פרסום הרשימה הנחשקת, הפתיעו ב"אירוקה" עם ההכרזה כי בלסר נבחר להוביל את קמפיין החברה. עשרות גבות מרוטות הורמו בתדהמה. בלסר מתעקש שאין לו שמץ מושג על הסערה הביצתית שהתעוררה סביב ה"קאמבק" שלו. הוא לא קורא את מגזין "לילה", וגם לא משוטט באתרי אינטרנט הסוקרים את פועלו.

לפחות על התגובות בתקשורת, שביכו את סיום החוזה עם "קסטרו", שמעת?

"כן, וזה מאוד החמיא לי. העניין עם 'קסטרו' נגמר בהדדיות. ב-31 בדצמבר הסתיים החוזה, והגיע הזמן להחליט אם ממשיכים או לא. היו להם את השיקולים האסטרטגיים שלהם, והפרידה התאימה לכולם. 'זה לא אתם, זה אני'. נשארנו ידידים", הוא צוחק.

ומה תגיד על ההכרזות שקמו לך יורשים בדמות איתי אטיאס, אנחל בוננו ואיתי תירוש?

"איתי אטיאס מותק, אני מכיר אותו שנים. היתה תקופה שהיינו חברים, ופעם דיגמנו יחד בפריז. עכשיו הקשר קצת נותק. על אנחל שמעתי, אבל אני לא מכיר אותו אישית. איתי תירוש? מי זה?".

כמה פעמים השם שלך מופיע בגוגל, יודע?

"לא".

קרוב ל-5,300 פעם.

"באמת? זה כמעט כמו קלינטון, לא? הדבר היחיד שאני יודע, הוא שלפני כמה שנים הופעתי באיזה רשימה של 100 האנשים המשפיעים בתרבות הישראלית. זה עזר לי בקורות החיים, כשמילאתי טפסי קבלה להתמחות שעשיתי באו"ם".

מתגעגע לשלטים הענקיים באיילון?

"אני כבר לא מפספס את העלייה להלכה... האמת שהפסקתי להתרגש מצילומים שלי, אחרי שפורסם הפוסטר הראשון בהלכה".

שמרת את הפוסטרים הענקיים למזכרת?

"המערכת של גיא פינס שומרת חלקים מהפוסטר האחרון, כשהרעיון הוא למכור את חלקי הפוסטר במכירה פומבית ולתרום את הכסף. רצו לצלם אותי במעמד ההורדה של הפוסטר, אבל זה היה בשעה שמונה בבוקר, ולא התעוררתי".

יש לך הנחה ב"קסטרו"?

"אפשר לסדר משהו".

קנית מאז בגד שלהם?

"לא".

מה גרם לך לחזור לדוגמנות? שיקול כלכלי?

"אין כאן עניין של 'לחזור לדוגמנות'. ישנה העובדה שאני משתדל לשלב בחיים שלי כמה שיותר תחומים. הקשר עם 'אירוקה' נוצר עוד בתקופת העבודה שלי עם 'קסטרו'. הבעלים הם משפחה חרדית נחמדה מאוד. נוצר בינינו חיבור, וכן, יש גם השיקול הכלכלי".

שהרי ידוע שסטאז'רים למשפטים מרוויחים משכורות רעב.

"אני מרוויח 3,000 שקל בלחץ. נטו זה הרבה פחות".

חמודי בלסר. באמת שלא צריך לדאוג לו כלכלית. בדיוק לפני שנה, בין החודשים מרץ ויולי, הוא קבע את משכנו בעיר ניו יורק, כשהתקבל לתוכנית יוקרתית למתמחים במחלקה לאיכות הסביבה במטה האו"ם. על הדרך תפר כמה עבודות שסידרה לו "קליק", סוכנות הדוגמנות שלו בעיר, כמו צילומים לג'ינס של טומי הילפיגר, ומודעות למשקה טקילה. בפסח האחרון נסע לחגוג את הסדר עם אחותו, בעלה והתינוקת בקוסטה ריקה, וקינח שוב בניו יורק, בצילומי כתבת אופנה.

התגעגעת לתשומת הלב הציבורית?

"אני עדיין חוטף תשומת לב ברחוב. לפעמים אני מרגיש כמו קזבלן, או כמו אחד שנמצא בעיצומו של קמפיין בחירות. עושים לי שלום, אני מנופף בחזרה, גברים אומרים לי 'תחזור לכדוריד', נשים מבקשות שארים תינוקות. בטלפון מציקים, אבל לא נורא. יש לי כמה פלאפונים. רק לקניונים אני לא נכנס, אין לי מה לעשות שם.

"עולם הזוהר לא דורש ממך להפעיל יותר מדי את הראש, ומהווה רענון לעומת העבודה הקשה במשרד. בא לי להתפנן על איזה קמפיין", שולף בלסר בלי כוונה סלוגן חביב.

המשרד עליו הוא מדבר, ובו ניתן למצוא אותו במשך רוב שעות היום וגם בשעות הערב המאוחרות, הוא משרדו של עו"ד גורניצקי, משרד שמתמחה בלקוחות מסחריים. הפרופסור של בלסר במסלול המשפטים והכלכלה של אוניברסיטת תל אביב המליץ בפני בעלי המשרד על הסטודנט המצטיין שלו, ואלה מיהרו לחטוף את הסחורה. ממרומי המגדל בשדרות רוטשילד בו שוכן המשרד, נראה עולם הזוהר כמו משהו ערטילאי ביותר. שום ראש לא מתרומם למראו של בלסר המסתובב במסדרון, כולם שקועים בעבודה. קצת נימוס נרשם כשאחת העובדות חולפת על פניו ואומרת שלום לבבי. "זה לא המשרד של אלי מקביל, ובהתחלה היתה קצת מבוכה. שתי מזכירות ביקשו ממני חתימות, לבת מצווה שהן הוזמנו אליה, ובזה התחלנו וגמרנו את ענייני הסלבריטאיות. כשאני קבור תחת תיקים, אני באמת לא מעניין אף אחד כדוגמן. אין זמן לשטויות. זה אחד המשרדים הכי נחשבים ויוקרתיים בארץ, ואני שמח שקיבלו אותי לשורותיהם. לא יכולתי לחשוב על משהו יותר טוב".

האקשן מתרחש כצפוי בארכיון בית המשפט, שם בלסר, כשאר אחיו הסטאז'רים, מבלה בניסיון לדלות את תיקי הלקוחות. "בארכיון יש לחץ ובלגן תמידיים, אל מול שורה פקידות שמוציאות את התיקים. המשפט שאני משתמש בו כל הזמן הוא 'כפרה עלייך, תביאי את התיק', ואז אני שומע 'כפרה עליך, הבת שלי חולה עליך, תביא חתימה'. אז אני מביא".

מסתובב עם גלויות חתומות בבית משפט?

"האמת שהבטחתי לפקידות שאביא גלויות, אבל נגמרו לי. צריך לעשות חדשות".

הסטאז' של בלסר מסתיים באוגוסט הקרוב. באוקטובר מחכים לו מבחני לשכת עורכי הדין.

אתה מתכוון לעסוק במקצוע?

"לכי תדעי מה יהיה. זה תהליך שהתחלתי לפני ארבע שנים, והכל אפשרי".

החדשה התקשורתית האחרונה ששמו של בלסר נקשר בה היא הקמתו של מיזם בשם TVL, שתכליתו הפקת תכנים לימודיים בטלוויזיה בכבלים. המיזם אמור לעלות בספטמבר, ועיקרו שיעורי עזר מצולמים לנבחני הבגרויות והפסיכומטרי.

תלמד?

"כן. אני אהיה מורה לזמרה, מורה לחיים. נו באמת!", גוער בלסר, והורס במחי יד את הפנטזיות שלי. "זה פרויקט חינוכי שאני מאמין בו. אני נמצא בעיקר מאחורי הקלעים, כרגע אני עובד על גיוס משקיעים".

אם אתה מאחורי הקלעים, למה פנו אליך?

"חיפשו מישהו שמדבר לצעירים".

יש עכשיו דיבור על ריאליטי חדש סטייל "הדוגמניות", אבל לגברים. תסכים לשפוט בתוכנית כזאת?

"לא. כל הריאליטי הזה נראה לי מטומטם. ראיתי פרק אחד או שניים מ'הדוגמניות', כשהן הצטלמו בים. זה נראה לי כמו ניסוי מעבדה מרושע, מביך ומבזה. אני לא מוכן לקחת חלק בכזה עניין".

והשתתפות בפרויקטים טלוויזיוניים אחרים?

"אני מקבל כל הזמן טלפונים, וזה מתחיל ונגמר בדיאלוג הבא: 'רוצה להשתתף בתפקיד אורח בפרק?', ולפני שאומרים לי באיזה תפקיד מדובר, אני עונה 'לא, תודה, אין לי זמן כרגע'. פנו אליי מ'טלנובלה בע"מ', מהטלנובלה החדשה שעושים בערוץ 10, משהו על דיילים, לא? אולי אתפנה לטלוויזיה כשאגמור את בחינות הלשכה. גם תיאטרון בא לי בכיף. איזה תפקיד דרמטי, למרות שאין לי ניסיון".

ושוב יתלוננו שדוגמנים לוקחים את הפרנסה לשחקנים.

"טוב, אז תפקיד קטנטן".

איזו דמות היית שמח לגלם בטלוויזיה?

"דמות של מציל, כי יש חסקה וים".

וכוסיות?

"כן, וכוסיות".

בלסר מקפיד על עמימות תקשורתית. מי שנמנית עם חוג חברותיו הקרובות, ומפורסמת יחסית, היא הדוגמנית יעל רייך, ששבה לא מזמן משהות ארוכה בארצות הברית. שאר החברים בצאן מרעיתו מתהדרים באנונימיות. בתפריט הבילויים שלו ניתן למצוא קצת ברים ומשחקי ביליארד, הצגות תיאטרון, מוזיאונים, גלריות וסרטים. "חודשים שלא הייתי באיזה אירוע מיוחצן. שולחים עבורי למשרד מלא הזמנות שאני מחלק לחברים. עד היום אני מחפש את המקום הזה שנקרא ברנז'ה. לא יכלו לשים איזה שלט קטן? במקום להסתובב בכל מיני אירועים, אני מגדל עציצים ומשקה את הדגים".

והולך לישון לבד?

"לרוב".

ושלא לרוב?

"אני שומר מרחק נגיעה".

מלאני פרס. היה או לא היה רומן?

"היה פלירטוט בקטנה, שכבר לא רלוונטי".

תגדיר פלירטוט?

"נוסעים לסחנה, מקשקשים על החיים".

איזה בנות זוג אתה מעדיף: מפורסמות, או אנונימיות שרוצות להתחכך?

"התקשורת מחפשת אותי עם המפורסמות, אבל בתכלס, העולם מלא בחורות נפלאות ואנונימיות. אני מת על פרחות, ולא חסר".

אתה לא מפחד שתגיע זאת שתרוץ לתקשורת ותפיץ קלטות לוהטות?

"מה קרה לך, אנחנו בהוליווד?".