יוגה: הנשק הסודי של המשטרה להתנתקות. מחר הכנס

אצל הטייסים באחד מבסיסי חיל האוויר בדרום הארץ, זה הפך כבר לשגרה. זמן מה לפני העלייה למטוס, הם לוקחים לעצמם זמן להתרגעות ומתרגלים תנועות עדינות של יוגה וטאי-צ'י. את אוג'ס ולדמן (36), זה בכלל לא מפתיע. "אלו פעילויות מאוד ממקדות", הוא מסביר. "הן מצוינות כהכנה לקראת ביצוע פעולות מורכבות כמו טיסה. זה מעלה את הריכוז, את השליטה ואת הקואורדינציה".

ולדמן, מאסטר בטאי-צ'י ומורה בכיר ליוגה, הוא האיש שעומד מאחורי כנס היוגה הישראלי, שייפתח מחר, בפעם השנייה בקיבוץ שפיים. 80 מורים

מישראל, שישה מאסטרים מחו"ל וקרוב לאלפיים תלמידים, צפויים לכבוש בסוף השבוע את הקיבוץ ולתרגל להנאתם, בתשעה מוקדים שונים, את כל סוגי היוגה.

בשנים האחרונות, יותר מתמיד, נראה כי היוגה על סוגיה השונים, נמצאת כמעט בכל מקום. אפילו במשטרת ישראל החלו בתקופה האחרונה לשלוח שוטרים לסדנאות רייקי, יוגה וטאי-צ'י, במטרה להפוך אותם לרגועים, שלווים ופחות מתוחים, לקראת השתתפותם בתוכנית ההתנתקות. הסדנאות, שהפכו ללהיט בקרב השוטרים, מעוררות ביקוש רב ושוטרים רבים נמצאים כבר ברשימת המתנה לפתיחת הסבב הבא.

גם בתוכנית הריאליטי "סוף הדרך", נדרשו המתמודדים באחד הפרקים האחרונים להוציא 20 איש ממקום עבודתם, לצורך שיעור טאי-צ'י קבוצתי באמצע היום. מה שנדמה היה מראש כמשימה בלתי אפשרית כמעט, התבצע דווקא בקלות יחסית, כשמנהלים רבים איפשרו לעובדיהם לצאת לשיעור, ואף הצטרפו אליהם בעצמם. "אני הייתי חלק מהתהליך הזה", מתגאה ולדמן. "הגענו לתקופה שהתורות האלו נחשבות כבר לכמעט מיין-סטרים פה".

הוא עצמו נדבק בחיידק הטאי-צ'י כשהיה בחופשת השחרור שלו מצה"ל, לאחר שירות כלוחם ומא"גיסט בסיירת הנח"ל. "עברתי בחוף של קיבוץ מעגן-מיכאל וראיתי אנשים, על רקע השקיעה, עומדים ומבצעים תנועות איטיות ורגועות", הוא נזכר. "ישבתי מהופנט. כשהם סיימו ניגשתי למורה שהדריך אותם. הוא בן הקיבוץ, שנסע ליפן ולמד שם. התחלתי ללמוד ממנו, ומאז לא הפסקתי".

מדיטציות עם רפיק

הטאי-צ'י היא אמנות לחימה שפותחה על ידי נזירים בודהיסטים. היא מתורגלת בצורה זורמת, איטית ורכה. "כל חוויה שאנחנו עוברים נרשמת בזיכרון", מסביר ולדמן. "הזיכרון הוא לא רק בראש, אלא בכל השרירים בגוף. כשאנחנו חווים מתח, לחץ, עצבים, זה מצטבר בשרירים. בשלב כלשהו זה מתפרץ. בצורת כאב, או מחלה כלשהי. כשעובדים ברכות, בעזרת יוגה או טאי-צ'י, תוך כדי מודעות לגוף, משחררים את המתחים הללו".

לאחר שלמד כאן את הבסיס, יצא ולדמן להשתלם במחוזות רחוקים יותר. במשך שמונה שנים נדד בין יפן, אוסטרליה, הודו וסין ובשנת 1999 חזר לישראל, "שלם", כהגדרתו. "אחרי שספגתי כל כך הרבה, רציתי לתת, לחלוק עם

אחרים את מה שקיבלתי".

את תחילת הנתינה שלו עשה ולדמן אצל האחים רוני וגילי טבצ'ניק, בפסטיבלי "בראשית" ו"בומבמלה", שהם מפיקים. "זה התחיל ממתחם קטן בפסטיבל אחד וצמח מפסטיבל לפסטיבל, עד לכפר הוליסטי שלם. לקחתי איתי את רפיק, תמיר קמחי, שאותו הכרתי בהודו, והתחלנו לעשות יחד מדיטציות המוניות בפסטיבלים. לא ייאמן איזו הצלחה היתה לזה.

אם ב-1999 בקושי 100 איש ידעו מה זה האשראם של אושו בפונה, בתוך שנה ישראל הפכה לאומה ששולחת לפונה הכי הרבה אנשים. היום, על פי ההערכות, יש בין 70 ל-100 אלף איש בישראל שמתרגלים יוגה".

הקשר עם רפיק, אגב, לא נעצר רק בהיכרות בהודו ובמדיטציות המשותפות. ולדמן נשוי לקטי, אחותו של קמחי, מפיקת טלוויזיה בכירה וכתבת ועורכת מגזינים במקצועה, ויש להם שני בנים משותפים (בני ארבע ושנה וחצי). הקשר ביניהם נוצר כשקמחי הגיעה כדי ללמוד אצלו טאי-צ'י. "יחסים בין מורה לתלמידה זה אכן דבר לא מקובל", הוא מודה, "אבל זה היה חזק מאיתנו".

אפילו ההורים אמרו שהשתניתי

גם מרינת ריינה (38), מדריכת יוגה בסניפי "הולמס-פלייס" בהרצליה ובתל-אביב, היתה היוגה חזקה יותר. "במבט לאחור, נראה שכל החיים הייתי בתהליך של חיפוש", היא אומרת. "יצאתי, כמעט כמו כולם, מתוך מחשבה קונבנציונלית, לבנות קריירה, להתפרנס, לעמוד בזכות עצמי. בתיכון למדתי מחשבים בבית ספר מקצועי. באוניברסיטה עשיתי תואר ראשון באנגלית ובמקביל למדתי משפטים במכללה למינהל".

מסלול ההצלחה נראה מבטיח. ריינה הפכה לעורכת דין והתמחתה בתחום הנזיקין. "כל היום הייתי בבית המשפט,

במלחמות", היא נזכרת. "התחום הזה הוא מאד תוקפני, מאיים. כל הזמן נלחמים כדי להשיג פיצויים. הייתי מאוד עצבנית באותה תקופה".

על היוגה שמעה, במקרה, לפני שש שנים. "עד אז עשיתי פעמיים בשבוע שיעורי התעמלות ועיצוב גוף. אחד השכנים שלי הכיר את ג'ונתן פישר, מבעלי רשת 'הולמס פלייס' ומדריך יוגה בפני עצמו, וסיפר לי על השיעורים שהוא

מעביר. התחלתי ללכת לשיעור כזה, פעם בשבוע, ואחרי כחצי שנה הרגשתי ממש טוב.

"לאט לאט המינונים עלו. התחלתי לעשות אימונים יומיים קצרים, של 20 דקות כל אחד, לפני שיצאתי לעבודה. השינוי שזה עשה בי היה מדהים. הפכתי לרגועה יותר, מפוקסת, ממוקדת. אפילו אנשים כמו ההורים שלי, שהכירו אותי מקרוב, אמרו לי שהשתניתי. שהפכתי לרגועה ושלווה יותר".

ריינה התאהבה בתחום. היא החלה לנסוע לסדנאות והשתלמויות ברחבי העולם ולהדריך לצידו של פישר. לפני כארבע שנים היא החליטה לנטוש לחלוטין את עולם המשפט, ולהקדיש את עצמה ליוגה.

"כולם מסביב היו בשוק", מספרת ריינה. "חשבו שהשתגעתי. אמרו לי 'משוגעת, אל תוותרי על הקריירה שלך. זה רק שיגעון חולף. תמשיכי לעבוד כעורכת דין, ובמקביל תלמדי מדי פעם'. לא הסכמתי. עזבתי הכל ועברתי להדרכת יוגה במשרה מלאה. היום אני בטוחה שעשיתי את הצעד הנכון בחיים. אני הרבה יותר מאושרת ומלאה.

"לפני שנה ותשעה חודשים, בגיל 36, ילדתי את בני יובל. היוגה נתנה לי את הזמן הנכון והמתאים לאימהות. היום גם לסביבה כבר אין ספקות. אנשים לא מאמינים שהייתי עורכת דין. אומרים לי 'מה? זה כל כך לא מתאים לך. איך עשית את זה?'".

תחרות ומתיחות בין הזרמים

גם יעל זיו (47), שתעביר מספר סדנאות בכנס, ויתרה על עבודתה כפסיכולוגית, לטובת היוגה. "התחלתי לתרגל יוגה כסטודנטית לפסיכולוגיה, באוניברסיטה העברית בירושלים", נזכרה אתמול. "עשיתי שניים-שלושה שיעורים בשבוע ואהבתי כל רגע. כשסיימתי את הלימודים התחלתי לעבוד כפסיכולוגית חינוכית.

"במשך 15 שנה עבדתי בשירות הפסיכולוגי בירושלים, ברעננה, בגנים ובבתי-ספר. יוגה המשכתי לתרגל כל הזמן כתלמידה. אחרי שבע שנות עבודה, התחלתי גם להדריך יוגה. הרגשתי שזה אפילו משלים את הפסיכולוגיה. זו השפעה על הנפש באמצעות הגוף. במהלך השנים, הרגשתי יותר ויותר סיפוק מהעיסוק ביוגה מאשר בפסיכולוגיה, עזבתי את העבודה כפסיכולוגית והתמקדתי בעבודה כמורה פרטית וקבוצתית ליוגה".

בקפיצה קטנה לעולם הפסיכולוגיה, היא מנתחת את החיפוש והנהייה של הציבור בעת האחרונה אחר אמנויות היוגה, הטאי-צ'י ודומותיהן. "אנשים מגיעים מתוך מצוקות החיים, שהפכו לקשים יותר, אלימים, תובעניים, חומריים. רוצים למצוא את השקט, השלווה, הרגיעה".

ולדמן מסכים לכל מילה שלה. "רוב האנשים לא אוהבים את עצמם", הוא אומר. "לא מרוצים. עסוקים ביופי החיצוני, בלבוש, איך אני נראה, איזו מכונית יש לי. הם סובלים. כל הזמן מקטרים, מתוסכלים. 'לא בא להם' על העבודה. חיים בחברה לחוצה. כשמרגישים רע, הם מנסים כל מיני סוגי בריחות. 'שוטים' של טקילה, ג'וינטים, מסיבות. אלו דברים שההשפעה שלהם חולפת. זה לא אמיתי. אחרי שמבינים את זה, מגיעים אלינו. למצוא את האושר".

את הכנס הוא מקווה להפוך למסורת. "יש כ-15 שיטות שונות של יוגה ואין אף אירוע שמרכז את כולן. להפך: יש אפילו קנאה, תחרות ומתיחות בין הזרמים. דברים מאוד לא רוחניים, אבל קיימים בשוק החופשי. בשנה שעברה הכנס הראשון נמשך רק סוף-שבוע אחד. השנה הוספנו גם את יום חמישי. לאפשר 'טעימות' לאנשים שבדרך. שאלו שלא עושים יוגה, אבל שמעו, מכירים. אלו שאומרים 'אשתי עושה, הבת שלי נרשמה'. ביום חמישי הם יוכלו לעבור התנסויות. שיעורים קצרים. להרגיש את הטעם. זו המטרה של הכנס הזה, להפוך אותו ליום החג של היוגה בישראל".