קלינט, איזה מלך

"סטודיו למשחק" הוא פורמט מנצח בכל קנה מידה, בכל שפה. אני לא יכולה לזכור אפילו פעם אחת בה צפיתי בתוכנית ולא הייתי מרותקת. שחקנים בתפקיד עצמם. לא יהיה להם תפקיד טוב מזה לעולם. אמש התארח באולפן בווסטווד קלינט איסטווד, הרבה יותר משחקן, הרבה יותר מבמאי, אחד שאפילו המילה אייקון קטנה עליו.

הראיון בערך בן שנתיים. דיברו על האוסקרים של 'בלתי נסלח', עוד לא הגיעו ל'מיליון דולר בייבי', ובדיוק התחילה ההמולה סביב 'מיסטיק ריבר'. והנה, גם באולפן המיתולוגי של ג'יימס ליפטון השאלות החשובות נגעו במודעות העצמית של קלינט איסטווד המרואיין לחידת איסטווד הגדולה: האם, ב1964, כאשר הסכים להשתתף ב'בעבור חופן דולרים', מערבון ספגטי איטלקי בהפקה גרמנית שצולם בספרד בתקציב של 200 אלף דולר - האם כבר אז ידע שהוא בדרך להיות אחד השחקנים המצליחים בעולם, אחד הבמאים המוערכים בעולם, זוכה כל פרס אפשרי?

ואתם? האם כשהלכתם לראות אותו ביומיות וצעקתם 'קלינט, מאחוריך', האם ידעתם? ובכן, לא, לא ידעתם, ולכן האיש הזה מדהים בכל פעם מחדש. ולא, גם הוא לא ידע, הוא היה כל כך זניח אז מבחינת העולם ומבחינת עצמו, עד שהסכים ששמו לא יופיע על כרזת הסרט, משום שלדמות שגילם לא היה שם.

החלק המודע לעצמו בחייו התחיל רק בפרק השני של הטרילוגיה, בסרט 'הטוב, הרע והמכוער'. השאר היסטוריה, שנפרשה אמש מפיו של איסטווד, שהתגלה כשחקן, חקיין, בדחן, וכן, כן, למה לא להגיד, בן אדם עם הרבה סטאר קווליטי ואולי הגבר היחיד בתבל שנראה סקסי גם בגיל 75. את האני מאמין שלו סיכם בלאקוניות האופיינית: קח את העבודה ברצינות, אל תיקח את עצמך ברצינות. ההצלחה תגיע.

לרוץ ולחפש את השידורים החוזרים.

כוכב נולד, ערוץ 2, 20:45

עד אמש, חשבתי שהאירוע המול-טלוויזיוני הכי מביך שקרה לי בחיים הוא העובדה שנרדמתי פעם באמצע פרק של 'סקס והעיר הגדולה'. כאילו, אתם יודעים. זה נחשב כמעט גרוע כמו להירדם באמצע הסקס עצמו, לא? אבל השגר של ליל אמש. נו, באמת. מה זה היה? לא היה שם שיר אחד שהיה שווה להקשיב לו עד אמצע הבית הראשון, לא היה שם מבצע אחד שיכול להיות כוכב, אפילו לא במתנ"ס השכונתי. מדובר בשלישייה שאסור היה לה להגיע בכלל עד סוף ההריון.

למעשה, הדבר היחיד המסעיר באמת שקרה אמש בתוכנית היה הסיכול הממוקד שנעשה בחליפות החתן המזעזעות של צביקה הדר, אשר הושלכו לפח והוחלפו סוף סוף בבגדים הראויים ללבוש אדם. צביקה, כמחווה הומניטרית מטעם ההפקה, אני מקווה שתוכל ללכת עם הבגדים האלה הביתה וגם לחזור איתם בשבוע הבא.

ועוד שני קטעים שהצליחו להעיר אותי מעילפון מוחלט (חוץ מהצעקות של קסניה) היו מופע השירה בציבור של יהודה סעדו, צביקה פיק וריקי גל, והשליח עם הפתק, ארז טל. בעצם, זה היה מין סוג של ריאליטי: ארז טל חוזר ואריאלה עדוי עולה לחצי הגמר. ממש כמו בחיים, פעם יש למה לחכות, פעם אין.

לכל המנכ"לים בכל החברות המפוצצים כעת את כל מהדורות החדשות בהודעות, האומרות בנוסח אחיד: לא הזמנו, לא רכבנו, אפילו לא שמענו על הסוס הטרויאני עד עצם היום הזה. בסדר, נניח. אבל אולי שמעתם פעם את המשפט: "היזהרו מיוונים נושאי מתנות"?