זורבה ואני: מסע בחבל הפלפונז

נמל הדייגים הקטן בכפר סטופה היה שומם. חוץ משני חתולים שחיפשו שרידי סרדינים בתוך ערימת הרשתות לא התרחש כלום. המבנה של מינהל הנמל לא נפתח כבר חודשיים וליד המזחים לא עגנה סירת דייגים. איפה ניחוח הים והדגים? נשארה רק התמונה הפסטורלית של הפלופונז: מפרץ כחול מדהים, כפר ציורי צבוע לבן והרים מכל עבר.

אחרי שעתיים הגיחה מתוך המפרץ סירת פיברגלס קטנה שהמנוע שלה הפיח

 רעש שניסר את השקט מעל הגגות האדומים, מטעי הזיתים והבוסתנים הקטנים. "נגמרו הדגים, זה רק הובי, אני יוצא לים כדי להירגע", סיפר סטפנוס, שאכן נראה רגוע.

כאן, בכפר דייגים בלי דגים, ישב בשנות ה-20 של המאה שעברה הסופר ניקוס קזנצאקיס. יש הטוענים שהיכרותו עם מפקח המכרות המקומי, אלכסיס זורבאס, ונופיו הנפלאים של האזור, היוו את ההשראה לספרו הנודע "זורבה היווני". אומנם הסיפור מתרחש בכרתים, אבל כאן נולד. במקום שבו השמש זורחת בים ושוקעת בהרים ככדור אדום, שבו עצי הלימון והשסק מקשטים את החצרות – הבשיל הרומן החושני וחסר המעצורים, עם בובולינה הבלתי נשכחת.

כאן מנהלים זורבה וקזנצאקיס ויכוח על מהות החופש. "אינך חופשי", אומר לו זורבה מילים בסלע, "החבל שאתה קשור אליו אפשר שהוא ארוך יותר, מן החבל של בני אדם אחרים, אך זה הכל. אתה קשור בחבל ארוך יותר אדון, אתה בא והולך ואתה מדמה בנפשך שאתה חופשי, אבל כדי להיות חופשי עליך לנתקו – ולשם כך עליך להיות מטורף, לסכן את הכל".

הפלופונז ביוון הוא הקצה הדרומי של אירופה – מין כף יד גדולה עם ארבע אצבעות וזרת קצוצה. חבל הארץ הענקי שמדרום-מערב לאתונה חרוץ כולו מפרצים כחולים, רכסי הרים מושלגים, קניונים ונהרות, יערות, מטעי זיתים, בוסתני תות, כרמים, מישורים פוריים ושפע אתרים. אלה נופי יוון הקלאסית – שילוב של אי ויבשה, של ישן וחדש: כפרים שכוחי-אל, איכרים זקנים רכובים על חמורים, קשישות מבשלות בטברנות וגם חורש טבעי שמתמזג עם חלקות מעובדות. אבל גם המוני תיירים, מודרניזציה ויורו שהעיף את המחירים לשמיים.

המאפיין את ערי הפלופונז הוא השקט הנטוע בהם. מין דממה בטוחה בעצמה שנטועה אי-שם בערש התרבות שצמחה כאן בסביבה מאירת פנים. אכן מקום נוח לאלים לרדת אל הבריות. אין הרבה מה לעשות כאן חוץ מלהתרגע, למתן את קצב החיים, להיטמע במקום.

תרבויות באו והלכו והשאירו את חותמן, אבל החזק והמרשים בפלופונז הוא

 הטבע. כאן מקבלים את האוויר, הנוף והצמחייה הים-תיכונית במלוא עוזם. ולצד כפרים ציוריים, בוסתנים, פרדסים ומורשת מפוארת תמצאו גם ערימות אשפה והזנחה סביבתית.

בקיצור, חבל די ארוך לחופש בלי להסתכן. אידיאלי מ-7 ימים ועד חודשיים של עינוג מתמשך. המלצה: לשכור רכב או אופניים, לקנות מפה 1:300,000 – ולהסתובב.

חומות הקיקלופים

יש מקומות שאסור לפספס, ואחד מהם היא נפפליו (Nafplio), הנחשבת בצדק לאחת העיירות היפות ביוון. היא רובצת על צלע גבעה שבראשה מצודה ביזנטית ומגיעה עד לטיילת שמתחככת בספינות שבנמל. רחובותיה הצרים חושפים יופי ניאו-קלאסי ונציאני. הרובע העתיק מתויר, עמוס כיכרות, בתי קפה ומסעדות, ומטופח בסטנדרטים האירופיים, כולל כמה חנויות ממותגות וגלידה איטלקית. יש כמה בתי מלון קטנים וחמודים שמהם נשקף נוף נהדר.

חובבי התעמלות מוזמנים לטפס ברגל ב-1,040 המדרגות למבצר פלמידי ולזכות בתמונה מרהיבה של העיר. בקרבת העיר שני אתרים שכדאי לבקר בהם. מיקינס העתיקה היא השריד החשוב ביותר לממלכת מיקנה במאות ה- 12-16 לפנה"ס והיא מוזכרת רבות ב"איליאדה" וב"אודיסיאה" בהקשרים מלחמתיים. כאן, בין החומות הקודרות של הארמון, יצק הומרוס את הסיפורים הקלאסיים על אגממנון ומלחמת טרויה. המרשימים ביותר הם שער האריות, מעגלי הקברים ובונקר האוצר של אטיראוס – שהוא פירמידה ענקית תת-קרקעית. שרידיה המרשימים נחשבו כבר בעיני היוונים כמפעל לא אנושי שנבנה על ידי הקיקלופים.

30 ק"מ מזרחית לנפפליו שוכנת אפידאברוס. זהו מרכז מקדשים לאל הרפואה אסקלפיוס, שהתפרסם בזכות התיאטרון שבו - אחד המבנים היווניים השלמים ביותר. האתר טובל ביער אלונים, יש בו מקום ל-14 אלף צופים והוא מפורסם באקוסטיקה היוצאת דופן שלו.

מנזר נשים שמחייב עצירה

ככלל, מומלץ לטייל בסביבה הכפרית המטופחת משום שהערים סובלות

 מהזנחה ולכלוך. מערכת הכבישים סבירה, אם כי צריך לקחת בחשבון שכל אימת שנכנסים לכפר הופך הכביש הראשי לסימטה צרה. לחובבי מסעות נוף מומלץ כביש החוף המזרחי לכיוון לאונידיו, עד לחבל מאני באצבע המרכזית. עשרות קילומטרים חוצי כפרים תלויים מעל מפרצים שמציעים צימרים וכפרי נופש קטנים.

לאונידיו הוא כפר ציורי ששוכן מתחת למצוק ארגמני ענקי. ממנו מטפס כביש מדהים לקוסמאס, דרך קניון נהר באדרון. בקצה הערוץ בנוי על קצה המצוק מנזר הנשים אילונאס, שמחייב עצירה (הכניסה חופשית). בקוסמאס, עיירה אלפינית בגובה 1,400 מטר, חוצה הכביש את הכיכר המרכזית, שבה כמה טברנות חביבות בצל עצי דולב ענקיים ולידו כנסייה.

להקפת חבל מאני שבאצבע המרכזית מומלץ להגיע דרך עיירת נמל מנומנמת בשם גיטיו. תושבי חבל מאני נודעו בקשיחותם היוונית, והכפרים, שברובם נותרו תושבים בודדים בלבד, נטועים בתוך מטעי זיתים, בנויים ממגדלי אבן ומזדקרים בקשיחות אל ההרים החשופים. הבולט בהם הוא הכפר וואתיה. הדרך המזרחית מדהימה ביופייה וכדאי להגיע עד לקצה הדרומי, למפרץ פורטו קאגיו – מקבץ קטן של בתי דייגים שמאפשר תפיסת ראש אמיתית.

שיט גונדולה בתוך במערה

הצד המערבי שזור בכפרי דייגים המציעים צימרים, בתי מלון קטנים וחופים. אחת האטרקציות ששוות את מחירן הגבוה היא מערת דירוס. מדובר בשיט גונדולה בתוך מערת נטיפים מרהיבה ביופיה. המערות פעורות במפרץ ליד הכפר פירגוס דירו ושוכנות בתוך המצוקים על קו המים.

הכפרים סטופה וקרדימלי מושכים אליהם אלפי חובבי טיולים רגליים. המועדון האלפיני האתונאי פיתח באזור רשת שבילים מסומנים שמטפסים עד לפסגות המושלגות של הרי טאבגטוס. מדובר בטיולים למיטיבי לכת שחלקם עוברים בשבילי פרדות עתיקים, חוצים כפרים נשכחים, קניונים פראיים, נופים עוצרי נשימה וחורשות עם צמחייה ים-תיכונית נפלאה. מפות אפשר למצוא במקום.

שם הוורד בספרטה

הכביש בין קלמטה לספרטי נחשב לאחד היפים ביוון. הוא עולה לאורך ערוץ

 נהר נדון ומטפס למעבר ההרים לאנגאדה, תוך שהוא חוצה סביבה אלפינית של ממש, כולל מסעדות קטנות בפינות חמד. מספרטה העתיקה לא נותר כמעט שריד אבל ספרטי המודרנית מציעה ביקור במיסטרס, שאין להחמיצו. אלו שרידים של עיר ימי- ביניימית מהמאות ה-11-14, על צלע הר. היום נותרו על כנם מספר מנזרים וקאפלות בנויים אבן אדומה וטובלים בחורש טבעי. בין הסמטאות צולם הסרט "שם הוורד", בכיכובו של שון קונרי.

סביבה הררית מרהיבה נמצאת גם בחבל ארקדיה ממערב לטריפולי. זוהי ליבת הפלופונז המוזכרת במיתולוגיה כביתו של אל היערות והרועים פאן, והיא מאופיינת בשילוב של הרים, מרחבי אחו ירוקים, נחלים זורמים, יערות ונופים. ארבעה כפרים מרכזים את הפעילות התיירותית ואפשר למצוא בהם לינה ובסיס טוב לטיולים רגליים: קאריטנה, אנדריצנה, סטמניצה ודימיצאנה. האחרון הוא היפה מכולם ומציע אפשרויות לינה, אוויר פסגות ושפע טרקים רגליים. בדימיצאנה יש מוזיאון המציג מפעלי מים עתיקים ואפשר לצפות בו למשל בטחנות קמח שפועלות בזרם המים.

מי שמבקש לדגום את הקטע ההיסטורי חייב גם ביקור באולימפיה, במישורים של מערב הפלופונז, ולו רק בשל חשיבותה כחלק מערש התרבות המערבית. האתר מציע מקבץ מרשים של שרידי מקדשים ומתקני ספורט שפעלו קרוב ל-1,000 שנה כמרכז המשחקים האולימפיים. שעתיים סיור באתר ירוו גם את הצמאים ביותר למורשת היסטורית.

בלילה האחרון ישבתי בטברנה של ללה שעל המים, בצל עצי התות. לגמתי בירה יוונית "מיתוס" וחיסלתי סלט יווני טובל בשמן זית, עשוי מעגבניות אמיתיות, מלפפונים, בצל, זיתים שחורים ופלח גבינת עזים בגודל חפיסת סיגריות. ברחוב, בדרך לכנסייה, עברו זקנות יווניות עוטות שחור ובמרומי הצוק היה תלוי מנזר ובו אנשים שגוזרים סגפנות על עצמם ומנקים אותנו מחטאים. לקחתי עוד כוסית אוזו ונזכרתי בהבטחתו של קזנצאקיס לידידו זורבה לבנות לו מקום נטול דאגות שבו ישכנו רק הנאה וטוב: "יבוא יום ונגשים את תוכניתנו הגדולה, נקים מנזר משלנו, בלא אל, בלא שטן אבל עם אנשים בני חורין. ואתה, זורבה, תהיה שומר הסף. תאחז במפתחות גדולים שבהם תפתח ותסגור את השער". נדמה לי שהוא התכוון לפלופונז. 

מחירים: מלון 3-4 כוכבים - 60 יורו; חדר להשכרה - 30-40 יורו; כניסה לאתרים - 6-12 יורו; ארוחות - 30 יורו לזוג.