שתף קטע נבחר

בקרוב: אירוע מחווה לזכרו של אטנוניו גאדס

מזל צפרי, מומחית להיסטוריה של הפלמנקו ומי שליוותה את גאדס בביקוריו בישראל, תנחה ערב על חייו ויצירתו של אחד מגדולי הרקדנים והכוריאוגרפים בתחומו

בחודש יולי הקרוב תמלא שנה למותו של אנטוניו גאדס, מגדולי היוצרים והמבצעים של מחול הפלמנקו הספרדי. לציון האירוע יתקיים ביום ג' הבא (24 במאי, 20:00, בית ציוני אמריקה) ערב שיוקדש לחייו וליצירתו של גאדס וילווה בקטעי וידאו של היוצר. את האירוע תנחה מזל צפרי, מומחית להיסטוריה של הפלמנקו ומי שליוותה את גאדס בביקוריו בישראל.

 

גאדס נולד בספרד בשנת 1936 ומילדות גילה זיקה למחול. בגיל 16 פגש את הרקדנית פילאר לופז שטיפחה אותו, צרפה אותו ללהקתה והפכה אותו תוך זמן קצר לרקדן הראשי בלהקה.

בשנת 1960 הוזמן לעשות כוריאוגרפיה לבית האופרה של רומא ונשאר להתגורר בעיר כשנה. שנתיים מאוחר יותר הופיעה לצדה של הרקדנית כרמן אמאיה בסרטו של פרנסיסקו רובירה בלטה, "Los Tarantos" שהיה מועמד לפרס האקדמיה האמריקנית לקולנוע בקטגורית הסרט הזר הטוב של השנה.

 

בשנת 1968 הקים גאדס להקה משלו שהופיעה בכל רחבי ספרד וזכתה לביקורות משבחות. בעקבות ההצלחה הוזמנה הלהקה להופעה ראשונה בפריז, הופעה שהעניקה לו את פרס הביקורת של צרפת והכרה בינלאומית. בשנת 1976 זכה גאדס לתואר מנהלה האמנותי של להקת הבלט הלאומי הספרדי. עם הלהקה העלה יצירות מתוך הקלאסיקה הספרדית ביניהם "דון חואן", הפקה עשירה שהלהיבה את הקהל. בשל דעותיו הקומוניסטיות והתנגדותו החריפה לשלטונו של פרנקו, הודח גאדס מהתפקיד. עם עזיבתו, כאות הזדהות, עזבו את הלהקה רבים מרקדניה שהחליטו ללכת אחריו. הלהקה שהקים יחד עם הרקדנים היתה מעין קואופרטיב שבה נחלקו הרווחים בין כל העושים במלאכה שווה בשווה כנהוג בשיטה הקומוניסטית בה האמין.

 

בסוף שנות ה-70 העלה גאדס את "חתונת הדמים", עיבוד למחול ליצירתו האלמותית של לורקה. היצירה הסעירה את דמיונו של הבמאי הספרדי קרלוס סאורה שהציע לצלם את המופע כסרט קולנוע. גאדס נענה ובשנת 1981 עלה למסכים סרטו של סאורה שנחשב כמופת ובו מככבים לצדו של גאדס כריסטינה הויוס וחואן אנטוניו חימנז. בשנת 1983 צילמו סאורה וגאדס את "כרמן" המבוסס על סיפורו של מרימה והמוזיקה של ביזה.

הגרסה הקולנועית ערבבה בין מציאות לדמיון, שילבה בין מוזיקה אופראית לפלמנקו ובסופו של דבר זכתה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. הצלחת הסרט הולידה מופע בימתי של היצירה שרץ ברחבי העולם כעשר שנים. הסרט השלישי שצלמו גאדס וסאורה היה "האהבה המכושפת" ("El Amor Brujo") על פי המוזיקה של המלחין הספרדי הנודע מנואל דה פאייה.

 

בשנת 1988, כשהוא בן 52, הוענק לאנטוניו גאדס ציון לשבח מטעם ממשלת ספרד על עבודות המחול שלו. בשנה זו החליט הרקדן והכוריאוגרף לצאת להפוגה של מספר שנים. גאדס חזר לבמה בשנת 1994 לתקופה בת שלוש שנים בה הופיע בהפקה "מעיין הכבשים", המבוססת על מחזהו של לופה דה וגה. בתחילת שנת 1998 התגלתה בגופו של גאדס מחלת הסרטן, וביום ג', ה-20 ביולי 2004 הוא נפטר בבית חולים במדריד.

 

הרקדנית והכוריאוגרפית הישראלית סלביה דוראן אמרה ל-ynet עם מותו של גאדס: "הוא היה מהגדולים. הוא אהב את הבמה והבין לעומק מה המשמעות של לעמוד עליה. הוא לא רק רקד את התפקיד אלא בנה אותו באופן תיאטרלי ומעולם לא איבד את האותנטיות של הפולקלור הספרדי, את הטעם ואת החיות שבו. הוא היה מלא חיים".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: איי פי
גאדס. שנה למותו
צילום: איי פי
לאתר ההטבות
מומלצים