המשימה של דיסקין
דיסקין יורש לא רק ארגון שספק אם אפשר להעלותו עוד במישור היוקרה, אלא גם מצב סבוך במיוחד
כשנכנס אבי דיכטר לתפקידו כראש שירות הביטחון הכללי לפני חמש שנים, היו הכותרות קטנות בהרבה משהן היום. השב"כ היה אז אירגון לא מוכר כמעט, שהתפרסם ברבים בעיקר במקרים של כשלונות צורבים: פרשת קו 300, שזעזעה את הארגון וחשפה תרבות קלוקלת של טיוח ושקר, ומחדל האבטחה הכבד של רצח יצחק רבין ז"ל. אפילו ההצלחות שפורסמו, בסיכול פיגועים או במניעת חתרנות, לא היפנו זרקור לשירות עצמו. השב"כ היה, על-פי סיסמתו שלו, "מגן ולא ייראה".
חמש שנים מאוחר יותר יש לשירות פרופיל ציבורי המתחרה ביוקרתו בזה של צה"ל. השירות עדיין אינו חשוף כמו הצבא (רבים מאיתנו יודעים מה עושה מ"פ או מח"ט, אבל רק מעטים יודעים באמת מה עושה רכז שטח או מבצעים בשב"כ), אבל גם בלי לדעת את הפרטים הוא נתפס כארגון ביטחון לדוגמה.
הדימוי הזה נובע, כמובן, מכך שמאז ספטמבר 2000 עומד השב"כ בחזית הלחימה בפלסטינים. הקטנת הטרור בשנתיים האחרונות לממדים שאפשרו לציבור הישראלי לחזור לשיגרת חיים סבירה נזקפת לזכותו, לא פחות מאשר לזכות צה"ל.
גם ראש השירות הפך לדמות ציבורית מוכרת, בתנאים נוחים יותר מאלה של הרמטכ"ל. הארגון שבראשו הוא עומד פועל בדרכים חשאיות, ואינו צבא העם. לפיכך, הוא אינו חייב לתת ראיונות חג, לענות לשאלות מציקות או לנקוט עמדה בשאלות שאינו רוצה לעסוק בהן. התנאים האלה סייעו להעצים עוד יותר את תדמיתו הציבורית של הראש הפורש היום, אבי דיכטר. הוא ידע, והדברים נאמרים לזכותו, להעביר בהופעות מתוזמנות היטב, בציבור או בוועדת החוץ והביטחון, את המסרים שחפץ בהם.
מעל לכל עמדה לשירות הצלחתו המבצעית. גם מי שמתאר אותה בצבעים חיים בתקשורת אינו יודע איך בדיוק היא מתבצעת אבל תוצאותיה ברורות: הרוב המכריע של נסיונות הפיגוע אכן מסוכל. שיתוף הפעולה של השב"כ עם צה"ל, שלא היה מובן מאליו לפני חמש שנים, הוא היום מושא לימוד של ארגוני ביטחון זרים. חלק גדול מן ההצלחה המבצעית הזו, תחת דיכטר, עוצב על-ידי סגן ראש השירות היוצא ע', ועל-ידי האיש שמחליף את דיכטר היום, יובל דיסקין.
דיסקין יורש לא רק ארגון שספק אם אפשר להעלותו עוד במישור היוקרה, אלא גם מצב סבוך במיוחד. המשימה הגדולה הראשונה שעל שולחנו היא ההתנתקות, שבה יש לשב"כ תפקיד שעלול להיוודע ברבים רק במקרה של כישלון, חס וחלילה. אם לא יצליחו קיצונים במזימתם לסכל את המהלך על-ידי מעשה טירוף כנגד יהודים או ערבים, ספק אם נדע שאכן היה תכנון שכזה. אם יצליחו, יהיה השב"כ אחראי. במקביל להתנתקות ימשיך הארגון במלאכת סיכול הטרור, ואחרי ההתנתקות יתפנה אולי דיסקין גם למשימה חשובה לא פחות: השתתפות בעיצוב תפיסת העולם שלנו.
כשראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, בחר בדיכטר על-פני מתחרהו ישראל חסון, הוא בחר בין שני אנשי מבצעים מהוללים שייצגו גישות שונות לגבי מעורבותו של השירות בדברים שמעבר למלאכה היומיומית. על-פי התבטאויותיו הפומביות המאוחרות יותר של חסון, אפשר לשער שהיה נוקט עמדה שונה מזו של דיכטר בשאלות המכריעות, שעיצבו את התודעה הישראלית מאז ספטמבר 2000.
צמיחת קרנו של השב"כ מעמידה גם את ראשו במצב ציבורי שונה: הוא נדרש קודם כל לסכל, אבל גם לומר לנו יותר מזה. על-פי כל הסימנים שנותנים בדיסקין מכיריו, הוא מסוגל ויותר מכך להתמודד עם כל המשימות הכבדות האלה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
