בניו יורק הפיתות פחות טעימות

אז מה עשיתי?

חוץ מחוויות מיום העצמאות, אני חייב לכם חוב שקשור באירוע המבאס שעברתי באוניברסיטת סטנפורד. תקציר הפרק הקודם (את ההרחבה אתם יכולים לקרוא במסגרת): במהלך ביקור באוניברסיטה היוקרתית בקליפורניה עם עוד שתי פעילות בארגון "ישראל בלב", חווינו על בשרנו את עומק האיבה לישראל: שני סטודנטים, מראשי הארגונים המוסלמיים בקמפוס, הגיעו לשיחה שקיימנו ועזבו בהפגנתיות באמצע. אחר כך הם רצו לעיתון המקומי וסיפרו כמה הם נעלבו מהפרזנטציה המתלהמת שלנו (שכמובן לא היתה מתלהמת בכלל). התוצאה: משלחת "ישראל בלב" - שהגיעה כדי להציג את פניה היפות של ישראל - הוצגה בעיתון כתוקפנית, המוסלמים חבשו (שוב) את כובע הקורבן לאגרסיביות הישראלית, ואני למדתי על בשרי כמה קל לעוות את המציאות בעיתון. 

את הסיפור של השבוע שעבר סיימתי עם השאלה מה אתם הייתם עושים, לו עמדתם בפני אירוע מתסכל כזה. האמת, לא ממש ציפיתי להיענות המונית לשאלה, חשבתי שמקסימום כמה עשרות אנשים ישרבטו משפט או שניים. לתדהמתי, יותר מ-300 איש כתבו לי הצעות פעולה. מה הצעות, מגילות! תוכניות קרב! מנשרים שלמים... היו המון הצעות יצירתיות, אבל הנה כמה שממש צדו את עיני:

* להראות תמונות תקריב של קרבנות פיגועים, כי "האמריקאים רוצים דם", כדברי הכותב (ממש לא בא בחשבון, זו פגיעה בפרטיות ובכבוד המת. חוץ מזה שזה לא ממש יעזור בדיעבד).

* להבא, לשלוח נשים לתפקידי הסברה (אני אישית חושב שנשים יכולות להיות מסבירות טובות יותר מגברים כי הן מעוררות הרבה יותר הזדהות ואמפתיה. אבל איך אני בדיוק אמור ליישם את ההצעה הזו עלי עצמי?).

*לביים פיגוע בקמפוס, כולל אברים קטועים וכל המסביב, כדי שהאמריקאים יראו עם מה אנחנו מתמודדים (טוב, אתם לא באמת חושבים שזה רעיון טוב, נכון?).

ומה אתם חושבים קרה? פשוט מאוד: התיקון פורסם. עורכת העיתון, שספגה ביקורת מעוד כמה אנשים שהיו עדים לתקרית, עשתה גם משהו נדיר: היא הודתה בטעות. היא הודתה שהעיתון שגה כשפירסם חלק מהדברים בלי לבדוק כראוי והבטיחה שהליקויים תוקנו. אחת הסיבות לטעויות, היא אמרה, היתה שהעיתון כבר היה צריך להגיע לדפוס, ואי אפשר היה לאמת פרטים, וכולם כבר היו לחוצים, אז יאללה – הדפיסו מה שיש.

בעקבות פגישות עם מנהיגי סטודנטים יהודיים בקמפוס, כבר פורסמו בימים האחרונים כמה וכמה כתבות אוהדות ומאוזנות יותר בנושאי המזרח התיכון, כתבת שער עם תמונה על שבוע הגאווה הישראלית בקמפוס, וכמה מאמרי דעות פרו-ישראליים.