שתף קטע נבחר

הגיימריות של ישראל

הכירו את g-power, קבוצת הגיימריות העבריות המקצועית הראשונה בהיסטוריה, ששואפת לייצג את ישראל בגביע העולם למשחקי מחשב. ענף הגיימינג בארץ מראה סימנים של מקצוענות, עם ליגה, נותני חסויות ועשרות אלפי מתעניינים

עבור מי שאינו רגיל, המחזה מרשים בכל פעם מחדש: מאות מחשבים מסודרים בשורות, ומאחורי סבך המסכים וחוטי החשמל מסתתרים בני נוער הרכונים על מחשביהם ועל פניהם נסוך מבט מרוכז של מי שאמור לקבל הכרעות קשות. קוראים לזה "מסיבת LAN", וכ-600 צעירים השתתפו באירוע האחרון, שנערך לפני מספר שבועות בגני התערוכה בתל אביב.

 

למי שאינו מעורה נגלה כי העיקר במסיבות LAN הוא החברותא, ההפך מהדימוי המקובל של הגיימרים המסתגרים בחדריהם, איש איש מול מחשבו. כאן משחקים משחקי מחשב ברשת אחת, בקבוצות, ועבודת הצוות היא המפתח להצלחה. ניכר כי בשבילם האירוע משמש כמפגש חברתי לכל דבר והמשחקים הם לפעמים רק תירוץ.

 

מסיבות רשת מוצלחת נמשכות אפילו עד הבוקר. כעת הם "מחליקים כאפות", צוחקים, בולסים במבה בהתלהבות ומתווכחים על דברים ברומו של עולם (כלומר, אסטרטגיות משחק). פה ושם נראים גם בני נוער צנומים (משום מה, כמעט תמיד הם צנומים) שמבטם שקוע בתוך המסך בלבד וההמולה מסביב לא מצליחה להסיטם מהיעד.

 


מסיבת LAN. בראש ובראשונה אירוע חברתי

 

 

חידוש מרענן: קבוצת גיימריות

 

כמעט כל גווני החברה מיוצגים כאן: אשכנזים, ספרדים, חילוניים, מסורתיים

(כיפות שחורות - הס מלהזכיר), וההרכב האנושי הזה מנפץ כליל את דימוי הגיימר הצפונבון.

  

עדיין מדובר במעוז גברי מובהק. אפשר לספור את הבנות על אצבעות שתי ידיים, ורובן שייכות לבנות g-power, קבוצת הגיימריות העבריות המקצועית הראשונה בהיסטוריה.

 

אל תטעו. לא מדובר בגיקיות מחשב לבנבנות, חלילה. הבנות של g-power (קיצור ל-girl power, על פי הרוח הסמי פמיניסטית הרווחת אצל בנות צעירות כיום) מצחקקות כמו בנות, משתטות כמו בנות ומתנהגות כמו בנות גילן לכל דבר, מלבד "ההפרעה" הייחודית להן.

 

מנהל הקבוצה, עמיאל לוזון, בחורצ'יק שדוף חובש כיפה, מזהיר אותי מההשלכות כשביקשתי לכנס את כל הבנות יחד. הן מתפרצות זו לדברי זו, מזנקות ונעלמות בין רגע וחוזרות כשמתאים להן.

 

בנות הקבוצה הן לבנת אשכנזי, המכונה " Puma-Girl", מור הורן ("Pinky"), מעין חתן ("Chica"), טלי פיינברג ("Tali-Girl"), מעיין ("Iceush") בת 14.5, נטעלי ("NaTaLiE"), ספיר (להלן "Sapir") וגל (NiKiTa). טווח הגילאים: 15-19.

 

הבנות מתגוררות באיזורים שונים בארץ ונפגשות בעיקר דרך הרשת. גיליתי את המשחק דרך חבר שלי והתחברתי אליו, אומרת מעין. "כל הזמן שיחקו מסביבי במשחקי מחשב ורציתי גם", אומרת מור.

 


g-power בתצלום קבוצתי

 

סביבה לא תומכת

 

הסביבה, כך מסתבר, לא עושה להם חיים קלים. "משחקי בנים במחשב נתפשים כעניין טבעי, אך כאשר בנות משחקות - זה כבר לא מקובל", לדברי מור, "אומרים לנו שבנות לא אמורות לשחק". גם ההורים מערימים קשיים, ולא מסכימים שהן יסחבו איתן את המחשבים הכבדים ולעתים אף מטילים וטו על עצם ההשתתפות במסיבת הרשת.

 

את עיקר המשחקים שלהן עד כה הן שיחקו מול קבוצות של בנות מחו"ל, והפסידו רק פעם אחת. על אף שבטורנירים הרשמיים בנות מתחרות רק נגד בנות ובנים מתמודדים מול קבוצות בנים, בנות g-power ערכו משחקי אימון נגד קבוצות בנים ואת חלקם ניצחו. "הבנים ההיו בהלם", הן אומרות, "הם אמרו לנו שאנחנו לא בנות, כי ניצחנו אותם". אולי כדאי להצדיק את הדימוי הן קוראות לעצמן "בחורילות", צירוף של בחורות ו'גורילות'.

 

את g-power ייסדה טלי פיינברג וארבע בנות נוספות כבר ב-2003. שנה לאחר היווסדה, כבר ניצחה הקבוצה את SWW, אחת מקבוצות הבנות הטובות ביותר בשוודיה. עם הזמן נוספו בנות נוספות, אך הקבוצה לא הצליחה להמריא בשל מחסור בחסויות מסחריות ומריבות בין הבנות, שאף גרמו לפירוקה פעם אחת.

 

יוצאות לדרך חדשה

 

ב-2005 הן יצאו לדרך חדשה, עם הניהול של עמיאל, ובקרוב צפוי לעלות אתר אינטרנט לקבוצה. עמיאל כבר השיג להן חסויות של חברות חומרה בינלאומיות. הן ניצחו קבוצה ספרדית פעמיים והוזמנו למוקדמות אליפות העולם במקדוניה.

 

בתור קבוצת הגיימריות היחידה בישראל, הן צפויות להבטיח את כרטיס הכניסה שלהן לגמר גביע העולם בספורט אלקטרוני (ESWC), שייערך בחודש יולי בפריז, ולהתחרות שם בטורניר הבנות. כעת רק דרושה להן חסות מסחרית של חברה שתממן את עלות הטיסות והאירוח ותאפשר להן להגשים את החלום ולייצג את ישראל.

 

שרשרת ניהול גברית

 

עמיאל אינו לבד בהנהלת g-power. את שרשרת הניהול משלימים פז, המאמן הטקטי של הבנות וכפיר, מנהל שותף, שמחליף את לוזון הדתי במסיבות LAN שנערכות בליל שבת. שאלתי אותן איך ייתכן שקבוצת בנות מוקפת בגברים שמנהלים אותן? לדברי טלי פיינברג, למרבה הצער, אין בישראל בנות שמוכנות ויכולות לקחת על עצמם תפקידים כאלה. עדיין לא.

 

"יש הבדל בין בנות גיימריות לבנים גיימרים", מעיד פז. אצל הבנות התחרותיות פחות מורגשת והחברות בקבוצה יותר משמעותית. "אני משחקת בעיקר בשביל הכיף", אומרת מעין.

 

למה קבוצת בנות מתמחה ב-Counter Strike, משחק של דם, אש ולהבות? האם הן לא נופלות למילכוד הקלאסי של הפמיניזם החדש, של קבלת הכללים של העולם הגברי וניסיון להוכיח שהן "יותר בנים מבנים?". בעוד אני מתחבט, הן כבר קוצרות למוות את המתחרים במחשב, תוך הפגנת מיומנות של לוחמות ותיקות, ומתכוננות לתחרות.

 

מובילת הליגה: ESR

 

ממרום המקום הראשון בליגת משחקי המחשב של חברת 3DV, משקיפה על האולם אלופת הגיימינג של ישראל, קבוצת E-srael.org, המכונה בקיצור ESR. שחקני האלופה יושבים בשורה מול מחשביהם החדישים, תלבושת אחידה של נותני החסויות לגופם, ומאחוריהם מתגודדים צעירים ומביטים במהלכיהם על המסכים בעיניים מעריצות.

 

ESR קיימת כבר שלוש שנים והיא בין הקבוצות הוותיקות בישראל. הקבוצה כל כך ותיקה במונחים של גיימינג, עד כי חלק מהמשחקים בהם התמחתה בעבר, כמו Quake 3 או Unreal Tournament, כבר לא משוחקים במסגרות הרשמיות. כיום הם מתמחים ב-Counter Strike, המשחק של מסיבות ה-LAN בהא הידיעה, המיועד למשחק מרובה משתתפים (ראו מסגרת).

 

"המטרה העיקרית: להרוג אנשים"

 

חמשת חברי הקבוצה מתאמנים על יעד מבוצר. אחד מהם מנסה להסביר לי את מהות המשחק. "בוא נגיד ככה, המטרה העיקרית היא להרוג אנשים", קוטע אותו חברו, מבט מהורהר על פניו. בעוד זמן לא רב יתגייסו חלקם לצבא וישחקו במשחק דומה. הצבא האמריקני כבר הבחין בפוטנציאל ופיתח משחק פעולה בשם America's Army, במטרה לעודד את הגיימרים להתגייס בקרבי.

 

ESR היא מולטיגיים קלאן הכוללת 45 אנשים מכל הארץ, המתחרים בשישה משחקים שונים ומתחלקים לסקוודים המתמחים במשחקים ספציפיים.

 

רוב השחקנים הם בני 16-18. כל שחקן יכול להתמחות רק במשחק אחד, וכדי לשמור על כושר הוא נדרש לארבע עד חמש שעות אימונים בכל יום. מקצוענות היא מילת המפתח כאן.

 

מנהל הקבוצה הוא ג'רמי קלצ'קין, 28. כאשר היה בן 21 הוא ניצח במשחקים חשובים ושמו נישא בכל הפורומים החשובים ברשת. עם עלייתו ארצה, ב-99', הוא נחטף ל-ESR - לצורך ניהול, לא משחק.

 

בגילו המופלג קלצ'קין נחשב היום שחקן עבר. "היום אני משחק רק בשביל הכיף. אתה צריך להיות צעיר ומטורף כדי לשחק באופן מקצועני. כשהשחקנים צעירים מדי הם עדיין לא בשלים כדי לשחק באופן מקצועני וגם ההורים מעוררים בעיות, ולאחר גיל 18 הם כבר בצבא". אמנם, יש שחקנים מקצועיים בני 21 ומעלה אך הם נחשבים קשישים למדי במושגים של הספורט הזה.

  

למה שחקני מחשב זקוקים למנהל? קלצ'קין מסביר כי כמו בכל ספורט מקצועני צריך מסגרת כדי לבנות את החברה, לאמן אותה, להשיג חסויות. הקבוצה אינה כוללת רק שחקנים אלא גם מאמנים ומנהיגי סקוודים (לידרים), שמרביץ בדרדקים משמעת ומתרגל איתם אסטרטגיות משחק על יבש, באימונים שנערכים באמצעות האינטרנט. ל-ESR יש אפילו חברים שאינם שחקנים ותורמים לקבוצה בדרכים אחרות, למשל, כתיבת חדשות לאתר המושקע של הקבוצה. ג'רמי מפקח מלמעלה על הקבוצה ונמצא בקשר עם הלידרים ודואג שהשחקנים יגיעו לכל מסיבת רשת.

 

בחו"ל כבר משלמים לשחקני מחשב

 

כל שחקן מקבל עם הצטרפותו לקבוצה כרטיס מסך, לוח אם, אוזניות ועוד ציוד בשווי אלפי שקלים. במקרה של עזיבה צריך להחזיר את הציוד, שהוענק על ידי חברות חומרה בינלאומיות שאימצו את הקבוצה. בתמורה לחסות מתבקשים החברים ללבוש חולצות עם הלוגו של נותנות החסות ולפרסם אותן באתרי האינטרנט שהם מפעילים.

 

מלבד הציוד, השחקנים לא משתכרים עבור השתתפותם, אך קלצ'קין אומר שבגרמניה ובשוודיה כבר משלמים לשחקני מחשב מקצוענים. בבולגריה, לדבריו, אף הוקמה פדרציה לספורט אלקטרוני ושם מתייחסים למשחקי מחשב כספורט מקצועני לכל דבר. ובארץ? בארץ, נאנח קלצ'קין, יש בהחלט מקום לשיפור .

 

בינתיים קלצ'קין לא רואה שקל מהקבוצה. למחייתו הוא מפעיל חברה לבניית אתרי אינטרנט ובשאר הזמן הוא פעיל ב"להבי" (Leavi.com), ארגון ישראלי המיועד לסייע למהגרים יהודים מצרפת למצוא תעסוקה בישראל.

 

חביבת הקהל - Team.net

 

בקצה השני של האולם מתאמנים חברי קבוצת Team.net, חביבת הקהל. 15-18 גיימרים משחקים בקבוצה זו, שנמצאת בשלב זה במקום השני בליגה, וזאת, "בגלל כמה נפילות חד פעמיות", כהגדרתם. אבל הכל עוד פתוח, הם מציינים. אם ינצחו במפגש הפסגה הקרוב את ESR, שמובילה עם ארבע נקודות הפרש.

 

מסיבת ה-LAN הופקה על ידי חברת CS, שזה לה האירוע הראשון מסוג זה, עובדה שהורגשה היטב. הברדק חגג מסביב, השעות נקפו וההתמודדות הרשמית סירבה להתחיל.

 

מנהל CS, בחור סימפטי למדי בשם עידו ניגר, הסביר בבוקר את הטעות הקריטית שהכשילה את האירוע. "הרכיבו את הרשת לא נכון, ובמקום ליצור רשת מחשבים אחת גדולה, הקימו באולם רשתות קטנות עצמאיות. כשעלינו על הטעות וניסינו לשנות, ספגנו ריג'קטים מהשרת וזה כבר גמר אותנו". 

 

גיימרים שכבר ראו הכל (כלומר, בני 17) לחשו לי באולם כבר לקראת חצות שמדובר בפיאסקו, לא רק בגלל ההקמה הכושלת של הרשת אלא גם בשל התפוסה החצי מלאה של האולם. בסופו של לילה נאלצו המארגנים להחזיר את הכסף למשתתפים בשל הכשלון הטכני. גם המבקרים מציינים שכל חברה המפיקה מסיבות LAN נכשלת לפחות פעם אחת ומתייחסים לכך בסלחנות יחסית.

  

ביטול ההתמודדות לא הפריע לחלק מבני התשחורת לבלות את כל הלילה במשחקים באולם, גם ללא רשת, ולעת בוקר הם יצאו אל הזריחה, ממצמצים בעיניהם מרוב אור מסכים וניאונים. אין ספק שנראה אותם שוב במסיבה הבאה. 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים