אלנבי פינת הוליווד

השגריר

מודל לחיקוי בניכר: כמו רוב תוכניות הריאליטי שקמו פה בשנתיים האחרונות, גם "השגריר" דומה דמיון חשוד לפורמט דומה שנהגה בחו"ל. "קחי אותי שרון" ("הרווקה"), "פרויקט Y" ("האח הגדול"), "כוכב נולד" ("אמריקן איידול"), "סוף הדרך" ו"רצים לדירה" ("המירוץ למיליון"), הן רק חלק מהמשפחה המועתקת שאליה משתייכת "השגריר" - ויעידו התכתבויות זועמות מעורכי הדין של ההורים הביולוגיים של הפורמטים האלה. "השגריר", הגלובלית שבין תוכניות הריאליטי, שואבת את ההשראה שלה מ"המתמחה" בכיכובו של הטייקון דונלד טראמפ.

רגע המפנה: הנאום באנגלית שוטפת ונטולת מבטא של צביקה דויטש באנגליה.

מפגנים בולטים של גלובליות: סיבובי הדאווין בעולם. הטסנו את המתמודדים האלה על כל הגלובוס כדי שיספרו לאנשים בחו"ל כמה אנחנו נחמדים, כמהים להיות נאהבים על ידי האירופים והאמריקאים. אלה באמת הישראלים החדשים.

סמדר שילוני

מאיה בוסקילה

מודל לחיקוי בניכר: האריזה - ג'ניפר לופז: אחרי הרבה חזרות מול הראי, מריטת גבות ופן בשיער, הצליחו ג'ני פרום דה בלוק ומאיוש מנתניה למתג עצמן כדיוות, עם גוף סקסי ושופע שארוז במחוכים אכזריים.

סגנון השירה - כריסטינה אגילרה: ממש כמו הבומבילה של הגויים, גם מאיה שלנו מרגישה צורך להוכיח מדי פעם שהיא לא רק גוף. היא עושה את זה בעזרת קול מלא עוצמה, עם דגש על העוצמה הגרונית. באותו טריק משתמשת גם האגילרה, אם כי אולי במינונים נמוכים מעט.

בוסקילה עצמה אמרה פעם בראיון, שהיא גדלה על וויטני יוסטון ולמדה בעל פה את כל השירים שלה, הסלסולים והמניירות.

רגע המפנה: מאיה בוסקילה מופיעה עם הקליפ לשיר "הלב" בערוץ המוסיקה. המחשוף העמוק, א-לה ג'ניפר לופז, משנה מן הקצה לקצה את תפיסת עולמם של עורכי הערוץ. כוכבת נולדה.

מפגנים בולטים של גלובליות: הסוכנים רוברטו בן שושן ואייל מלול בידלו את בוסקילה מכוכבות הזמר המזרחי, כמו שרית חדד וזהבה בן. לא עוד בובה בכיינית שבקושי יודעת להתראיין, אלא מולטי-דיווה, שיודעת לשיר, לרקוד, לשחק (עוד יגיע הרגע שהיא תפציע בטלנובלה כלשהי, זה רק עניין של טיימינג), ושמוכנה להתראיין גם לאל-ג'זירה, אם צריך. כלומר, כל עוד היא לא סובלת מ"חשיפת יתר", כמו שהחליטו המנהלים האישיים השבוע, כשביקשנו לראיין אותה והם סירבו. חשיפת יתר? זה כבר ממש אמריקה. נועה רום

יעקב אילון

מודל לחיקוי בניכר: התקשורת האמריקאית, בעיקר איש החדשות המיתולוגי וולטר קרונקייט (CBS), שבזמנו נחשב ל"אדם הכי אמין בארה"ב".

רגע המפנה: אחרי חמש שעות שידור בערב בו נרצח יצחק רבין, היה זה אילון שהביט את המצלמה בקור רוח, עבר לתנוחת "וולטר קרונקייט" ואמר "השעה 23:35. ראש הממשלה נפטר".

מפגנים בולטים של גלובליות: הדור הנוכחי מכיר אותו מ"חדשות 10", אבל הרבה קודם, אי שם בחשכת האייטיז, יעקב אילון השתחרר מהשירות הצבאי בגלי צה"ל ונתן ביס הגון בתפוח הגדול. שמונה שנים הוא הסתובב בניו יורק, בין היתר כשליח "ידיעות אחרונות" ומגיש החדשות ביזראלי צ'אנל. בשנים האלה התמקצע אילון בהוויה האמריקאית ובעיקר למד, הפנים והתאהב בעשייה העיתונאית בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

הוא חזר לארץ בתחילת שנות ה-90, כדי להגיש את החדשות של "תחנה מרכזית", מהדורת החדשות המרכזית של הטלוויזיה בכבלים. ב-93' התגבשה חברת החדשות של ערוץ 2, ואילון ובחורה חיננית בשם מיקי חיימוביץ', גם היא בוגרת חדשות הכבלים, נבחרו להוביל את המהדורה. אילון עשה אותה כמו שהוא יודע. קליפית, קצבית וצבעונית. הנגטיב של הערוץ הראשון.

מאז הספיק אילון לעזוב את חברת החדשות רגע לפני הבחירות, לרוץ עם קבוצת "חדשות ישראל" למכרז לערוץ הניוז הישראלי, לזכות במכרז, להפסיד בערעור ולהינצל מהשקעות כספיות בערוץ שלעולם לא ראה אור מסך. משם הוא עבר ל"חדשות 10" ועכשיו, בגיל 40, הוא מיישם בערוץ החדש את כל מה שלמד מהאמריקאים ושכלל בימיו בערוץ 2.

כפריק של תקשורת אמריקאית, אילון הביא איתו את הלוק, את הניסוחים ואת הקצב, והשאיר את חיים יבין לאכול אבק. סמדר שילוני

שירה מנור

מודל לחיקוי בניכר: אנה ניקול סמית.

רגע המפנה: אי שם בירושלים של שלהי שנות ה-90, ילדה נחושה אחת מחליטה שהגיע הזמן שהעולם ידע מי היא.

מפגנים בולטים של גלובליות: כמו הדוגמנית ההזויה אנה ניקול סמית, ולא בשונה מתינוקות בני יומם, גם שירה מנור מחייכת למראה דברים בוהקים וצבעוניים, ובדיוק כמו אנה ניקול, גם שירה רוצה שכל העולם ידע.

נדמה כי חברתו בת ה-19 של צביקה פיק, ואולי הכוכבת האמיתית של "המאסטרו", לא היתה יכולה להתקיים בעולם ללא ריאליטי טי.וי. כבר היו לנו נערות זוהר מקומיות, אבל בלונד כל כך גאה, מהודק בבגדי אשת מאפיונר ומהדס ברחבי המדינה עם שוגר-דדי מבוגר בזחיחות בלתי מוסברת - זה עוד לא היה.

בהנחה שמנור היא אשה בשר ודם ולא בובה מתנפחת משוכללת, היא בהחלט מגדירה מחדש, ובחן רב, את המושג "טראש ישראלי". הדס בשן

רוני סופרסטאר

מודל לחיקוי בניכר: המלכה האם, בריטני ספירס.

רגע המפנה: עוד לפני הצליל הראשון שהוציאה רוני דואני מפיה, כבר עמדה מאחוריה מערכת משומנת היטב שתכננה ליצור מותג מוביל בעולם המוסיקה המקומית. השיר הראשון, "סופרסטאר", לחן חו"לי עם מילים מקומיות, הציג סטנדרטים שונים בתעשייה והפך להיות חלק בלתי נפרד משמה של העוללית המזמרת.

מפגנים בולטים של גלובליות: רוני מצוידת היטב בלוק של זמרת פופ שיכולה לכבוש מצעדים בכל העולם, כולל הבלונד, הפנים המתוקות, והגוף, הו הגוף. הקליפים שלה הופכים שירים אחרים המשודרים בערוץ 24 למשהו חיוור על סף עילפון. מפגנים נוספים: המסחור, ההפקה, הבחירה בדואני ל"אמן השבוע" ב-MTV אירופה, שבוע אחרי שקיבל את הכבוד אחד בשם 50 סנט, והקליפ לשיר "אדוני", שהגיע למקום הראשון במצעד העולמי של VTM אירופה.

"אני חולת מוסיקה", מעידה רוני על עצמה. "בתור ילדה לא ראיתי ערוץ הילדים, רק VTM. אהבתי להקות בנים כמו הבקסטריט בויז ואן.סינק והייתי מרותקת לשואים הגדולים של בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה והספייס גירלז. הייתי עומדת שעות מול המראה ומחקה את בריטני, גם כשלא ממש הבנתי את המילים". גלית עדות

גיא פינס

מודל לחיקוי בניכר: בעיקר מגזין הבידור היומי Entertainment Tonight, המשודר בסינדיקציה בארה"ב.

רגע גלובלי: חיים אתגר, כתב, נושך את זרועה של אנג'לינה ג'ולי.

מפגנים בולטים של גלובליות: 1,500 תוכניות, שישה פרסי "מסך הזהב" רצופים בקטגוריית מגזין הבידור, והגמוניה כמעט מוחלטת בתחום. זאת הנדוניה של האיש שמאחורי "ערב טוב", מגזין הבידור היומי הראשון שלקח ברצינות את קלות הדעת.

הוא התחיל עם תוכנית ראיונות מלטפת וידידותית, והתבגר לתוכנית צינית (באופן יחסי, כמובן) שיחצנים מתיישרים לפיה. הוא מאמין שמגיע לכם, לפחות למשך חצי שעה ביום, לגעת בנוצץ נוצץ הזה, ממש כאילו הוליווד זה כאן.

"התוכניות בחו"ל, בניגוד ל'ערב טוב' עדיין מוגבלות לעיסוק בסלבריטאים ולעולם אינן מכילות ביקורת", מסביר פינס. "ועדיין, כשיוצא לי לראות את התוכניות המובילות באמריקה אני מקנא בכמות הכסף שנשפכת שם, ובעיקר ביכולת המופלאה שלהם להבטיח דברים שלעולם לא מתקיימים - חשיפות, וידויים, האומנת של מייקל ג'קסון פותחת את הפה (והיא לא), אשתו של בונו מדברת, והיא לא. אתה יושב מרותק לפרומואים, מקבל משהו די צפוי, ובכל זאת ממשיך לצפות ולהאמין להבטחות שבלבב פנימה ברור לך שהן לא יקוימו.

"בתחילת דרכנו קיבלנו הרבה השראה מתוכניות מובילות באמריקה, חלקן כבר ירדו, אך הבולטת שבהן היא 'אנטרטיינמנט טונייט', שמשודרת כבר המון שנים כמהדורת חדשות בידור יומית. בהמשך גם קנינו חומרים מחדשות ערוץ !E, אבל כשהם החלו לשדר בארץ הפסקנו את ההתקשרות איתם, בין היתר גם כי על כל שעה של חומרי גלם שהיינו מקבלים, היו דקות בודדות שהיו רלוונטיות לקהל הישראלי.

"הקצב הישראלי שונה מאוד מהאמריקאי, ותחומי העיסוק שלנו כתוכנית רחבים הרבה יותר. שם הם מגבילים את עצמם במכוון לעיסוק בסלבריטאים: כמעט אף פעם לא יהיה עיסוק בנושא, אלא באנשים שמאחוריו או מלפניו, כתבות לעולם לא יארכו יותר משתי דקות, ואף פעם אין בהן ביקורת על שום נושא". סמדר שילוני

קסטרו

מודל לחיקוי בניכר: זארה, מנגו.

רגע המפנה: כבר לפני עשור, אחרי 40 שנה של עבודה בשוק המקומי, החליטו בקסטרו להפוך מחברה לוקאלית לגלובאלית. השינוי התבטא בעיקר בהרחבת מחלקת העיצוב, שגדלה ל-16 איש ויצרה שפה ואופנה בינלאומית.

מפגנים בולטים של גלובליות: הטרנדים בתחום האופנה הם הראשונים לחצות את המרחקים הגדולים בכפר הגלובלי הקטן שלנו. הצרכניות הישראליות המעודכנות לא נשארות מאחור.

"אנחנו לא מחפשים להיות כמו", אומרת לימור ויכסלבאום, מנהלת השיווק של קסטרו, "אלא להיות חברה בינלאומית שמתפתחת למדינות רבות. המעצבים הישראליים שלנו יוצרים שפה ואופנה בינלאומית".

כבר עכשיו נמצאת קסטרו ברוסיה ובגרמניה, כשהחנות בקלן נבחרה לאחת מ-50 החנויות היפות בעיר, ובחודשים הקרובים עתידות להיפתח חנויות נוספות בריגה ובתאילנד.

גלית עדות

אורית פוקס

מודל לחיקוי בניכר: פמלה אנדרסון

רגע מפנה: יום ההשתלה.

מפגנים בולטים של גלובליות: שניים, כל אחד  1,300CC.

אורית פוקס מצטרפת לקטגוריה האמריקאית העונה לשם "בימבו". מדובר בבחורה שבין תמונת התיכון שלה לתמונתה הנוכחית עומדים כמה הבדלים, הבאים לידי ביטוי בעיקר בחימצון השיער, הגדלת כל איבר שאפשר להגדיל וטעם מעניין באופנה.

בארה"ב התעשייה הזו פורחת כמו אנה ניקול סמית אחרי שאיבת שומן. שם שדרוג הגוף הוא כמעט תנאי הכרחי למי שרוצה להתפרנס מהופעה בלוחות שנה, בסרטים, בתצוגות אופנה, בתוכניות טלוויזיה, במגזינים ועוד. אלא ששם, בניגוד לארץ, קיימת התקווה לכבוש איזו פסגה, כמו שעשתה נניח פמלה אנדרסון, וביום מן הימים להיות מאוד מאוד עשירה. בארץ עוד אין מסלולי הצלחה כאלה, ולכן רוב הסיכויים הם שמי שבוחרת במסלול הזה, תחזיר בסופו של דבר את בגד הים שלה ותיעלם בשקט מתודעתנו.

אורית פוקס: "היום כבר עשיתי הקטנה. אני אולי קצת מצטערת שהגדלתי כל כך הרבה. כאן מאוד לא מפרגנים לאחת כמוני. לפני שנתיים, כשהייתי בארה"ב, הציעו לי עבודה גם מפלייבוי וגם מסוכנות אחרת, וסירבתי. עכשיו אני שוקלת לעזוב פה הכל ולהצליח שם". שי פילר

הפרסומת ל-yes

מודל לחיקוי בניכר: הוליווד.

רגע מפנה: קמפיין ההשקה הראשון (צפרדעים) שנכשל.

מפגנים בולטים של גלובליות: אונלי אינגליש. רוב הסיכויים שלא תתעוררו מחר בבוקר מרעש של הפקת הפרסומת המצטלמת מתחת לבית שלכם. הסיבה המרכזית לכך היא, שרוב הפרסומאים אוהבים להתעלות מעל המראות הישראליים ולהעניק למותג שלהם ניחוח חו"לי, לפי הגדרתם.

האם הנופים שרואים בפרסומות של "אורנג'" נראים לכם מוכרים? האם יש חנות הוניגמן באמצע רחוב אירופי? ועד כמה דומה הלונה פארק שמתהולל בו עומר ברנע בפרסומת ל- TNT ללונה פארק של תל אביב?

אם זו לא פרסומת לחומוס, אף פרסומאי לא יחשוב על לוקיישן ישראלי, הוא מקסימום יתפשר על אחד כזה. מגדילה לעשות yes, שמאפיינת את ערכי המותג שלה כמשהו זר והוליוודי, מנותק מכל ישראליות.

שחר סגל, במאי פרסומות: "במקרה של yes יש רציונל מובנה, של השפעה מסרטים הוליוודיים. אבל yes היא בהחלט לא היחידה המושפעת מ'אמריקאיות'. זה קורה, אגב בכל העולם, הרצון לייצר 'אמריקאיות'". שי פילר

בנימין נתניהו

מודל לחיקוי בניכר: ביל קלינטון

רגע המפנה: 1996. ארתור פינקלשטיין, איש סתרים אמריקאי, שוטף את מוחו של הבוחר הישראלי, ומבהיר כי המירוץ לראשות הממשלה הולך להיות הרבה יותר פסים וכוכבים מאשר כחול-לבן.

מפגנים בולטים של גלובליות: כשביבי נתניהו נכנס לתודעה הישראלית, היו לא מעטים שהשתכנעו כי הוא מביא איתו רוח חדשה. במקום צעקות מיוזעות במרכזי ליכוד - דמגוגיה משוחקת היטב ושפת גוף של מקצוען; במקום קרבות פופוליטיקה אלימים - גרפים צבעוניים עם חיצים משוכללים; במקום "שלום אנד הלו פרום דה הולי לנד" - נאומים בניכר באנגלית עגולה ופריכה; במקום סיגריות אסקוט ובורקס בטמפרטורת החדר - סיגרים מהוואנה.

אפילו לפרשיות המיניות של ביבי היה שיק ביל קלינטוני - היתה שם אשה יפה, קלטת לוהטת, וככל הידוע הסכמה הדדית. אין ספק: He moves, he dances, hews amazing וכל שנשאר לנו הוא להבין כי פוליטיקה תמיד תריח אותו דבר, גם כשהמבטא ללא רבב והחיוכים מושלמים. הדס בשן

מכבי חיפה

מודל לחיקוי בניכר: ריאל מדריד.

רגע המפנה: 2002. לראשונה בהיסטוריה, קבוצה ישראלית עולה לליגת האלופות האירופית.

מפגנים בולטים של גלובליות: עם ארבע אליפויות בחמש השנים האחרונות, כוכב מקומי כמו יוסי בניון ושחקני רכש כג'ובאני רוסו ואיגביני יעקובו - קבוצת הכדורגל מכבי חיפה היא הדבר הקרוב ביותר שישראל ידעה למועדון אירופי אמיתי. בבעלותו של יענק'לה שחר מכבי הולכת וצוברת הגמוניה, כשהיא מנוהלת בטקטיקות שלא היו מביישות את המועדונים הטובים ביבשת. שחר דואג כי השחקנים הכי טובים בארץ יוחתמו אצלו, הוא לא חוסך בשחקני נבחרת, משקיע במיתקנים ומטפח את המערכת מבפנים.

בתקופה של כדורגל אירופי משודרג, בה שחקן בסדר גודל של מייקל אוון יושב על הספסל של ריאל מדריד ומחכה לתורו, הסטנדרטים גבוהים יותר עבור כולם. אבל בישראל יש רק קבוצה אחת שעושה מאמצים אמיתיים להגיע אליהם, והיא רואה שכר בעמלה. הדס בשן

רונית אלקבץ

מודל לחיקוי בניכר: עמנואל סינייה, אשתו של הבמאי רומן פולנסקי והכוכבת של סרטיו ("ירח מר", "פרנטיק" ו"השער התשיעי").

רגע המפנה: למרות שאלקבץ השתתפה במגוון סרטים ישראליים וזכתה בפרסי אוסקר ישראליים על "שחור" ו"חתונה מאוחרת", היינו זקוקים כנראה לביקורות החו"ליות כדי להבין איזו שחקנית צמחה לנו בארץ.

מפגנים בולטים של גלובליות: התשואות העולמיות לתפקידה בסרט "אור" והביקורות המשבחות על תפקידה בסרט "ולקחת לך אשה", אותו כתבה וביימה יחד עם אחיה שלומי, היו רגע המפנה מבחינתנו. "רונית אלקבץ הגדולה, המכשפת, הנהדרת מצטרפת לפנתיאון השחקניות הענקיות בעולם בתפקידים הענקיים", שיבחה אותה הביקורת הצרפתית, ואלקבץ קטפה עוד פרס בפסטיבל ונציה, ועוד אחד בהמבורג ובפסטיבל נאנט. גלית עדות

איתן פוקס וגל אוחובסקי

מודל לחיקוי בניכר: "אנחנו הכי דומים לאחים פדרו ואגוסטין אלמודובר", אומרים ביחד איתן פוקס וגל אוחובסקי, האחד במאי והשני מפיק. "הם מייצרים סרטים ספרדיים עם שחקנים ספרדים ומגיעים איתם לכל העולם, וזה מה שאנחנו מנסים לעשות עם הסרטים והשחקנים הישראלים".

אוחובסקי: "אני גדלתי על וודי אלן, אני מבין את הדינמיקה שלו".

פוקס: "הקולנוע האמריקאי של הסבנטיז, המיוזיקלס בשנות החמישים, קופולה, אלטמן וסקורסזה".

רגע המפנה: פוקס (במאי) ואוחובסקי (תסריטאי) מביאים לעולם את "ללכת על המים" ואת "יוסי וג'אגר". "ללכת על המים" עלה לבכורה ב-10 בתי קולנוע בארצות הברית וגרף 60 אלף דולר בסוף השבוע הראשון שלו שם.

מפגנים בולטים של גלובליות: פוקס: "'ללכת על המים' הצליח בארה"ב בגלל האנגלית שבסרט, אבל בעיקר כי יש בו, מחד, סגנון שמוכר מקולנוע אמריקאי בינלאומי ומאידך, הספציפיות הישראלית - השפה והשחקנים".

אוחובסקי: "הייתי רוצה להכפיל את התקציב שלנו. זה היה מאפשר לי להביא לארץ זמרים שישירו דואט עם עברי לידר, כמו ה'פט שופ בויז'".

פוקס: "ומאפשר לתת משכורות גדולות לשחקנים, כדי שיוכלו להשקיע יותר זמן בסרט ולא יצטרכו להתפרנס מכמה עבודות במקביל". נועה רום