פתאום ג'ודי והטלוויזיה נראו לא רלוונטיות, שכן כבר אי אפשר לברוח, הסמטוחה הגיעה אליי לתוך הסלון. אם באים אליי עד הבית, שאני לא ארד? ואכן, הסתובבות ברחוב הכניסה אותי לאובר דוס רציני: "ישראל היא מדינת רשע", קבע שלט שהחזיק ילד קטן. "ציונות היא אויב היהודים", הודיע בחור אחר. "אנחנו כאן כדי להצהיר שממשלת ישראל לא מייצגת בשום דרך את העם היהודי", בישרו החברים במניפסטים שחילקו, "יהדות העולם מחרימה את היישות הציונית". על במה עמד מנהיג הקהילה, וכמו עודד מנשה בהופעה במימדיון זעק "ישרואיייל!!!", בזמן שקהל האלפים עונה לו בתגובה "אוי אוי אוי!". אני, מצידי, עמדתי הלום בלב חבורת האברכים והרגשתי כמו פיסת בייקון מהלכת. אותי ההפגנה נגד המדינה אולי הכניסה לחרדות, אבל שתי אמריקאיות שירדו להפסקת סיגריה ונקלעו שלא באשמתן לאירוע, דווקא לקחו את העניין באיזי. "אני לא מבינה מה הולך כאן", אמרה בלונדה אחת לשנייה, "למה הם מפגינים מול שגרירות ניגריה?". "זו ישראל, סתומה", ענתה לה חברתה, "הם מפגינים נגד ישראל". "אז למה הם צועקים ביידיש?", התעצבנה הראשונה, "לפחות שידברו אנגלית, שיהיה קצת אקשן".
ואז הבנתי: אתמול הפגינו פה הלבנונים, שלשום צעדו התאילנדים, מחרתיים הפורטוריקנים יעשו שמח, ובחודש הבא יגיעו מלכות הדראג לצעוד, סתם כי יש מזג אוויר טוב. בעיר בה הכל מתערבב למצעד אחד גדול, צריך הרבה יותר מכמה חסידים עם שלטי קלקר כדי לרגש את הקהל. מה שנשאר זה האירוניה שבמצב: כנראה שכמו כל דבר בניו יורק, גם צרות פוליטיות מגיעות במשלוח עד הבית.
בולבולון מקוצץ
בעידן טלוויזיית המרשמלו, בה האחיות הזייפניות לבית סימפסון והחננים של "אמריקן איידול" משתלטים על כל חלקה טובה, נחמד לראות תוכניות שדורשות קצת הזזת תאים אפורים. באגף הזה מצטיינת במיוחד "בולשיט" (Bullshit), תוכניתם של צמד הקוסמים פן וטלר, שמתחילה בימים אלה עונה שלישית בערוץ שואו טיים המשובח. כשם התוכנית, בכל פרק יוצאים פן וטלר לחשוף את כל מה שבולשיט בתרבות האמריקאית, ותאמינו להם, יש הרבה: בפרק שפתח את העונה הם עסקו בנושא ברית המילה והוכיחו איך מיליוני אמריקאים מקצצים לילדים שלהם את הבולבולון, בלי לדעת בכלל למה הם עושים את זה. למרות הסגנון התחקירי, "עובדה" זה לא. כיאה לזוג דעתנים, פן וטלר פועלים במגמתיות גמורה, כאשר הם מתבלים את הראיונות שלהם בירידות, הכפשות והסתלבטות כללית על התרבות האמריקאית. מאחר שצחוקים על אמריקאים הם הלחם והחמאה של המדור, פן וטלר זוכים ברשמיות לתואר הבחורים הכי מושחזים בשכונה.
מה המצב? בייגלה
סידרת הריאליטי Growimg up gotti, העוקבת אחר משפחתה של בתו של המאפיונר המיתולוגי ג'ון גוטי, תמיד מצליחה להפתיע אותי: למרות שמדובר בחבורת ערסים מהבלוק, עם אוצר מילים שנע באזור הדו ספרתי, מצליחים ויקטוריה גוטי והילדים לשכנע אנשים שהם בעצם סופרסטארז מקומיים. אם כבר צריך להשקיע בהם, אין ספק שהילד פרנק גוטי אנג'לו הוא חביב המדור: בניגוד לאחיו הקרימינלים, הוא רך ועדין יותר, ומחשיב מאוד את צורתו החיצונית. בזמן שאחיו מנצלים את המעמד כדי לצאת עם דוגמניות חסה, רוכב גוטי על הפרסום עם ספר דיאטה חדש, בו הוא מפרט את הדרך שלו לאיבוד שומנים. בספר, "הדיאטה של גוטי", הוא מגלה איך איבד 35 קילוגרמים ממשקלו וחושף שאין דבר שיותר מרגש אותו מאשר להצליח להשתחל לבגדים צמודים (באמת, אני לא צוחק). חוץ מזה, הוא מספר שאמו תמיד מסתלבטת עליו שהוא מסתכל הרבה במראה, אבל לו, דיווה שכמותו, זה לא ממש אכפת. האם יש לנו עסק עם בייגלה? יש בהחלט מצב.
אשת השבוע: מלניה קנאוס
שימו לב למלניה קנאוס, אשתו החדשה והצעירה של המולטי מיליונר דונלד טראמפ. הדוגמנית הסלובנית בת ה-33 מילאה בענק את הכלל הראשון בספר ההדרכה לדוגמנית בניו יורק: מצאי לך אבא סוכר עשיר ותתחילי לחגוג. ואכן, הברונית טראמפ נהנית מהמעמד כאילו אין מחר, ומנפנפת ביהלומי הכתר שלה בכל אירוע ברחבי העיר. השבוע, לדוגמה, היא מעטרת את השער של ה"ניו יורק מגזין" בכתבה על הנשף המסורתי שמארגן מגזין "ווג". כשהיא לובשת שמלה של אלכסנדר מקווין (אבא משלם) ומוקפת בחורים שמשרתים אותה, מלניה לא מתביישת להצהיר על עצמה כעל אורחת הכבוד של המסיבה. רק על הגישה שלא דופקת חשבון לאף אחד ופשוט נהנית מהחיים - ריספקט.
