הקמת יישובים חדשים: הברדק חוגג

עוד בדו"ח המבקר: 

• משרתי ציבור? משרתי מרכז הליכוד 
• בתי החולים ממחזרים ציוד מזוהם
• מי מגן על הנשים המוכות? לא המשטרה
• מי מצפצף על החוק? משרד המשפטים ובתי המשפט
• מטרה קלה: כך פוגעים בזכויות העובדים הזרים
• נכשלים במאבק מול הרדיו הפיראטי
• מי שומר על האוניברסיטאות?
• כשלים בפעילות מס הכנסה נגד הלבנת הון

   

  
  

בשנים 1997-2002 יזמו ממשלות ישראל הקמת יישובים חדשים רבים. מרבית היישובים החדשים הם קהילתיים ונועדו ל-150-3,000 דירות.

המבקר מותח ביקורת על עבודת המטה שנעשתה ועל דרך הקמת יישובים וקובע: "עבודת המטה שהכינו המשרדים היוזמים הייתה חלקית בלבד. היו מקרים שבהם איתור היישובים לא נבע מתכנון אזורי או סתר תכנון אזורי שעשה המינהל, במקרים רבים לא הוכנו סקרי היתכנות ואומדנים כספיים לקביעת המקורות התקציביים להקמת היישובים. בתהליך קבלת ההחלטות יש חשיבות מרובה לבחינת חלופות, המאפשרת הערכה והעדפה של פתרונות".

עוד כותב המבקר: "מרבית יוזמות הממשלה להקים יישובים אינן עולות בקנה אחד עם התכנון הלאומי ומחייבות עשיית שינויים רבים בתכניות מתאר ארציות. המועצה הארצית לתכנון ולבנייה (להלן - המועצה הארצית) היא, בין השאר, גוף מייעץ לממשלה. אשר על כן ראוי היה שהממשלה תיוועץ עם המועצה הארצית קודם להחלטותיה בנדון. על אף התמורות הרבות שהממשלה חוללה בתכנון הלאומי כשאישרה הקמת עשרות יישובים חדשים, היא לא נועצה במועצה הארצית קודם להחלטותיה וגם לא הורתה למינהל ולמשרד השיכון לעשות כן. חלק מהיישובים החדשים ששרים הציעו לממשלה להחליט על הקמתם, אותרו בתוך שטחי אש או בתוך שמורות טבע, דבר שהקטין את סיכויי הקמתם. יישובים רבים שעל הקמתם החליטו הממשלות כלל לא הוקמו או הוקמו מקץ שנים רבות".

המבקר מעביר ביקורת גם על ועדה בין משרדית ליישובים חדשים שהוקמה ב-2001 וקובע: "המלצותי לוועדה שימשו בסיס להחלטות ממשלה על הקמת יישובים חדשים. בוועדה לא שותפו נציג המועצה הארצית או נציג מינהל התכנון במשרד הפנים ונציג המשרד לאיכות הסביבה. בכך נשלל ייצוג ראוי של היבטים תכנוניים וסביבתיים בעבודת המטה שהוועדה הייתה אמורה להכין כבסיס להמלצותיה. הוועדה קבעה לעצמה את עיקרי פעולתה והיא לא גיבשה מדיניות התיישבות וסדרי עדיפויות משלה אלא הציגה כמדיניות אוסף של יוזמות של המינהל, של משרד השיכון ושל מועצות אזוריות ויזמים פרטיים.

"הוועדה לא תיאמה את עבודתה עם מוסדות התכנון; היא התמקדה בעיקר בהקמת יישובים חדשים במקום עיבוי יישובים קיימים סמוכים שבמצוקה (יישובים מתחדשים) ועל חשבונם, בניגוד למוסכמות התכנון הלאומי; בשל אי הכנה ראויה שונו תדיר חלק מהמלצותיה; הוועדה גם החליטה על אי-קידום של יישובים חדשים אשר הממשלה החליטה על הקמתם, מבלי שביקשה את אישור הממשלה לעשות כן...הוועדה לא פעלה לגיבוש מדיניות התיישבותית אשר תיקח בחשבון את התכנון הלאומי ואשר על פיה יוחלט להקים יישובים במידת הצורך, אלא קיימה הליך הפוך של איסוף יוזמות פרטניות, ללא סדרי עדיפויות, שבחלקן היו יוזמות של ראשי מועצות אזוריות ויזמים פרטיים ששיקפו שיקולים מקומיים, אגב העדפת העיסוק ביישובים חדשים במקום חיזוק יישובים קיימים ועל חשבונם".

משרד ראש הממשלה השיב למשרד מבקר המדינה באוקטובר 2004, כי "הממשלה אינה פועלת על פי עבודת מטה מקדימה כבסיס להחלטותיה בנדון אלא על פי שיטה חלופית לאישור פרויקט תכנוני כדלקמן: הממשלה מחליטה על מדיניות ההתיישבות, ולאחר מכן משרדי הממשלה הנוגעים בדבר בוחנים את יישום ההחלטה, ובמידת הצורך ניתן לחזור ולפנות לממשלה אם המדיניות אינה בת-ביצוע. לפי שיטה זו, החלטת הממשלה אינה סופו של הליך התכנון אלא תחילתו בלבד. על פי הליכי התכנון, הגופים שבסמכותם לעשות כן יכולים להציע חלופות התיישבותיות לביצוע מדיניות הממשלה".