השחקנים קובעים

בסופו של דבר, כל הטקטיקות לא יעזרו. מדובר בשחקנים, וביכולת שלהם לתפקד תחת לחץ. טאו נתנה את משחק חייה, אבל מה זה היה עוזר אם צסק"א היתה קולעת אפילו רק שלושה רבעים מזריקות העונשין שלה: מרקוס בראון, שבטופ 16 קלע 32 מ-33 מהקו, קלע בחצי הגמר 1 מ-4, וצסק"א כולה החמיצה לא פחות מ-18 זריקות עונשין. הרוסים ניראו כמו מכבי נגד ז'לגיריס בעונה שעברה, רק בלי גור שלף ודרק שארפ.

זה רק מראה שמשימות קדושות לא תמיד מצליחות, ושכל הטקטיקות בעולם לא יצליחו כשהשחקנים לא מסוגלים לקלוע - או בערב הנתון, או בכלל. אוברדוביץ' הציג במשחק נגד מכבי מלאכת אימון מרשימה, אופיינית לו כשהקבוצות שיש לו נחותות משמעותית בכשרון. הוא ידע שאין לפנאתינייקוס כוח לארבעה רבעים מול הסגנון של מכבי, ולכן היה הרבע הראשון חופשי ומשוחרר יותר - ומכבי קפצה ליתרון של 8 נקודות. אחר כך באו שלושה הרבעים הקשים ביותר של מכבי נגד יריב כלשהו העונה, שבהם היוונים פירקו את התרגילים ההתקפיים של פיני גרשון ביסודיות. מי שחושב שכל זה הוא מקרה, מוזמן לעיין בפעם האחרונה שאוברדוביץ' שיחק בפיינל פור נגד קבוצה עדיפה והתקפית - קינדר בולוניה, שבגמר 2002 קלעה 48 נקודות במחצית הראשונה ו-34 בשנייה.

פארקר מול שפאנוביץ'. הטקטיקות לא עזרו (איי אף פי)

פיני אמר בסיום בצדק ששום דבר לא הלך חוץ מהתוצאה. היא הלכה, כי בסופו של דבר השחקנים קובעים, ואלה של מכבי פשוט הרבה יותר טובים. אתה יכול לפרק את התרגילים, אבל אף אחד לא יכול לעצור את אנתוני פארקר אחד על אחד, לבלום את ראיית המשחק של שאראס ולמנוע משארפ לקלוע את סלי הנס המוכרים שלו. פיני, שאוהב כדורסל קבוצתי אבל יודע שלפעמים צריך לזוז הצידה, הפקיד את המשחק בידיים שלהם - והם לא אכזבו. בצד השני, המאמץ ההגנתי הכריח את אוברדוביץ' להושיב את לאקוביץ' הרבה דקות על הספסל, ופנאתינייקוס נראתה כמו דיאמנטידיס: אתלטית, חכמה, נחושה - וכל כך מוגבלת בכשרון לעומת היריב.

בפעם האחרונה שמכבי הגיעה לגמר אחרי שבחצי הגמר השני היריבה המיתולוגית שלה הפסידה, היתה ב-1989: למיתולוגית קראו ברצלונה (הקבוצה היחידה שניצחה את מכבי עד אז באותה עונה), לקבוצה שניצחה אותה קראו ספליט. מס' 12 שלה היה קלע עם שחרור כדור מהיר, דושקו איוונוביץ' שמו. איוונוביץ' יספר ודאי בחדר ההלבשה של טאו איך עלתה מכבי זחוחה למגרש, וחטפה מממנו ומילדים בשם קוקוץ' וראדג'ה את אחד ההפסדים הכי כואבים שלה. אבל שאראס, פארקר ו-וויצ'יץ' אינם מגי, ג'מצ'י ובארלו של אז. זו חבורת השחקנים הכי נחושה, הכי קרת רוח והכי ממוקדת שהיתה למכבי מאז ימי 1977 העליזים. טאו לא תנצח אותה כי מכבי לא תשים לב. ואם איוונוביץ' בונה על עוד ערב של 10 מ-28 מהקו של היריב, זה לא יקרה.