שתף קטע נבחר

Darwinia

קשה לדעת כמה אהבה או סלידה יולידו הסגנון והמשחקיות הייחודיים של הכותר Darwinia בקרב הגיימרים של ימינו. מה שבטוח הוא ש-Introversion יצרו חוויה שמסוגלת להפתיע אפילו לשחקנים זקנים וציניים

Darwinia פותח על ידי שלושת אנשי חברת Introversion הבריטית, שהרקורד הקצר אך האיכותי שלה כולל את Uplink, סימולציית האקרים הנחשבת לאחד מהמשחקים העצמאיים הטובים שיצאו בשנים האחרונות. מבחינה קונספטואלית וסגנונית, יוצרי Darwinia ראויים לכל שבח על חריגתם מן השגרה.

 

קשה לדעת כמה אהבה או סלידה יולידו הסגנון והמשחקיות היחודיים של הכותר בקרב הגיימרים של ימינו. מה שבטוח הוא ש-Introversion יצרו חוויה שמסוגלת לגרום אפילו לשחקנים זקנים וציניים לחזור, לפחות לכמה רגעים משמעותיים, לאותו זמן מיתולוגי אישי שבו כל משחק שני היה מלא גילויים, הפתעות ותחושה של הרחבת האופקים המשחקיים.

 

צוללים למרחב הדיגיטלי

 

Darwinia מתרחש בתוך שרתיה של חברה שפיתחה בינה מלאכותית מתקדמת בתוך עולם וירטואלי ששמו הוא כשם הכותר. המשחק נפתח כשהשחקן צולל אל תוך מעמקי המרחב הדיגיטלי, המיוצג בסגנון תלת-מימד מופשט וריבועי, מרובה וקטורים בוהקים, רחשים אלקטרוניים ותכונות אחרות של העולמות הוירטואליים שלפני המאטריקס – כמו אלו של "מכסח הדשא" ו"טרון".

 

בסוף תהליך החיבור מוצא את עצמו השחקן מרחף מעל אי מוקף בים של אור. חלון וידאו מופיע בפינת המסך ובו קלסתר מדעי חיוור שמציג את עצמו כדוקטור פרנקנשטיין, סליחה, ספולוודה. הדוקטור הטוב ממשיך ומסביר שהוא בוראו של העולם בו אנחנו נמצאים ותושביו, ה-Darwinians. המארח שלנו מתייחס אלינו בתחילה בחשדנות מסויימת, אבל קשה להאשים אותו בהתחשב בכך שהתחברנו אל המערכת שלו ללא הזמנה,

וש-Darwinia בדיוק נמצא תחת מתקפת וירוסים קשה, שמחתה את רוב אוכלוסיית ה-Darwinians היקרה.

 

סגנון רטרו

 

מפה לשם אנחנו מוצאים את עצמנו שליחיו של הדוקטור ב-Darwinia, מנסים לעזור לו להציל את האנשים הווירטואליים הקטנים והתמימים, להדוף את הפלישה ולטהר את המערכת מהזיהום.

 

אי אפשר שלא לעצור כאן רגע ולתהות על קנקנו הוויזואלי של המשחק. סגנון הרטרו של הגרפיקה ב-Darwinia מן הסתם נבחר לא רק מסיבות אסתטיות, אלא גם בגלל שהוא הרבה יותר פרקטי כשאתה ניגש ליצור משחק תלת-ממדי מודרני עם צוות של שלושה אנשים. עם זאת, לפוליגונים חסרי טקסטורה יש קסם בלתי ניתן להכחשה.

 

כאשר עולם המשחק מוותר על טקסטורות מפורטות ומודלים מורכבים, דברים אחרים מקבלים הדגשה: הצבעים, הקווים המוגדרים היטב של פני השטח, משחק האור והצל. למעשה, המילה "פרימיטיבי" תהווה פה עוול.

 

היכולת לנוע בצורה חלקה ומשכנעת מפני השטח אל מה שנתפס כגובה של מאות מטרים, משם אפשר לצפות באורות ובחיים השוקקים של קבוצת איים שלמה, היא חוויה מרשימה, מזכירה לא מעט את המנוע הגרפי של Black & White (וגם את The Sentinel, למי שוותיק מספיק כדי לזכור), ומבהירה שהמפתחים יודעים מה הם עושים.

 

לא פרימיטיבי

 

כשרואים צבא של חמש מאות Darwinians ירוקים (אלה החבר`ה שלנו) שועט על מישור רחב ידיים לכיוון צבא של חמש-מאות Darwinians אדומים (אלה שהושחתו על ידי הוירוס), ושני הצבאות מחליפים ביניהם מטחי לייזר, ואז אתה מרים את המצלמה לגובה ורואה את הקרב כהתנגשות בין ענן ירוק ואדום שמחליפים באלימות אנרגיה חשמלית, אתה לא ממש יכול לקרוא למשחק פרימיטיבי מבחינה טכנית.

 

לא יהיה זה לגמרי הוגן לתאר את Darwinia כקומבינציה של מספר משחקים ממספר ז`אנרים, כאילו מדובר ביצור של פרנקנשטיין המטולא מחלקי גופות בלתי תואמים. ל-Darwinia יש אישיות קוהרנטית משל עצמו. עם זאת, לשם ההמחשה אזרוק כמה שמות. די ברור, למשל, שהמשחק חייב מהשראתו למשחקים של אחד, מר פיטר מולינו, יוצר ז`אנר ה-God Game.

 

שליטה בסגנון RTS

 

אי אפשר לחמוק מהתחושה ה-Black & White-ית של ריחוף מעל איים בעלי תצורות נוף דרמטיות, אשר בתוכם מתרוצצים מאות ואלפי יצורים קטנים. נוסף על כך, ממשק יצור היחידות,

בו צריך לשרטט עם העכבר צורה גיאומטרית פשוטה המסמלת את היחידה שרוצים ליצור, שאוב בבירור מהמשחק ההוא. משחק שני של מולינו שנוכחותו מורגשת מרחפת מעל נופי Darwinia הוא משחק האלוהות המקורי – Populous.

 

כמו עם הנביאים או מנהיגים של Populous, גם כאן אין לשחקן שליטה ישירה באזרחי העולם, ה-Darwinians, אלא רק דרך דמויות סמכותיות. כדי לגרום להם להתקבץ יחדיו, או לתקוף אזור מסוים על המפה, עליך לשדרג חלק מהם לדרגת קצינים. כל ה-Darwinians שברדיוס מוגבל מסביב לקצין ימלאו אחר הפקודה שקבעת שהוא ישדר, למשל – נועו לנקודה X.

 

לצד השליטה העקיפה ב-Darwinians, יש לשחקן שליטה בסגנון RTS ביחידות כמו מהנדסים ושריון, ושליטה כמעט אקשן-ית, כולל פיקוד ישיר על ירי משני וראשי, ביחידות חיילים. לעיתים, למשל, אתה יוצר קצינים ומורה דרכם לכוחות ה-Darwinians שלך להתקדם, כאשר מיד לאחר מכן אתה קופץ לשליטה ישירה במחלקת חיילים ועוזר לאנשים הירוקים שלך לנקות את השטח, כמעט כמו שילובי הפעולה-אסטרטגיה שנכשלו בכיבוש נתח שוק משמעותי בסוף שנות התשעים.

 

המטרה: לחסל את הזיהום

 

 המטרה הסופית ברוב השלבים היא לחסל את הזיהום שפשט בהם ולהשתלט על מספר מבנים קריטיים, אם כי לחלקם יש מטרות אחרות, כמו להעביר מספר מינימלי של Darwinians מקצה אחד של השלב לקצה השני.

 

השחקן לא בונה מבנים ב-Darwinia, רק משתלט על קיימים, ומספר היחידות שאתה שולט בהן ישירות בכל רגע הוא נמוך 3-4 בסך הכל,

אם כי גודל אוכלוסיית ה-Darwinians שאתה יכול ליצור ולרתום לשירותך הוא כמעט בלתי מוגבל ומגיע בקלות רבה למאות ויותר מזה.

 

מה בעצם עושה השחקן בשלב ממוצע? מתחילים לרוב בשליחת מהנדסים להשתלט על מבנים שממוקמים בנקודות אסטרטגיות. לאחר מכן יוצרים Squad, יחידה בת 3 עד 6 חיילים, המצוידת בלייזרים ובנשקים הכבדים יותר שאתה מוצא או מפתח בשבילה, נשקים החיוניים לחיסול תוצרי זיהום מתקדמים כמו תולעים (מתחלקות למספר תולעים בעת פגיעה, ומסוגלות לגדל מחדש את גופן) ובאגים (מעין עכבישים שמזנקים על היחידות שלך ממרחק ומטילים ביצים מהן יוצאים וירוסים נוספים).

 

בעזרת ה-Squad יש לטהר אזור מוכה וירוס, וקוצר בעזרת המהנדסים את ה"נשמות" האלקטרוניות שמשתחררות. המהנדסים לוקחים את הנשמות למבנה מיוחד שכבשת, אשר הופך את הנשמות במאותיהן ל-Darwinians (קצת כמו ב-Sacrifice).

 

ה-Darwinians, אנשים ירוקים קטנים ודו-מימדיים (כשמסתכלים עליהם בדיוק ב-90 מעלות מהצד הם נעלמים מאחר ואין להם עומק), הם בהתחלה בעיקר כוח עבודה. אתה שולח אותם בעזרת קצינים שאתה יוצר אל מבנים שונים שדורשים צוות של Darwinians כדי לפעול, וצריך לספק להם הגנה צמודה ממזיקים.

 

מאוחר יותר אפשר לשדרג את ה-Darwinians, כפי שניתן לשדרג כל אחת מהיחידות וכלי הנשק. עם הזמן מד הפיתוח יתמלא והיחידה או הנשק ישודרגו לגרסה 2, 3 וכו`. במקרה של ה-Darwinians, משמעותו של השיפור הוא שהם יכולים להתחיל להגן על עצמם. בשלבים מתקדמים חובה להשתמש ב-Darwinians כצבא, ואז מוקד הקונפליקט עובר מה-Squads, שמוסבות מכוח הלחימה העיקרי שלך ליחידות תומכות, אל ה-Darwinians והרכב המשוריין שלהם, ה-Armour.

 

ככה למשל נראה אחד מהשלבים בחצי השני של המשחק: אתה מגיע ל-Pattern Buffer, המקום בו מאוחסן הקוד שעומד בבסיס ה-AI של ה-Darwinians. הקוד הושחת, ואתה צריך לתקן אותו על ידי השתלטות על מספר מבני מפתח המפוזרים על פני איי השלב. כמו תמיד, אתה מתחיל כשברשותך רק מבנה או שניים קרוב לשער הכניסה לשלב. אתה מתחיל להשתלט על מבנים קרובים לזיהום, ולייצר שם Squads כדי להילחם בוירוסים.

 

באותו זמן אתה שולח מהנדסים להשתלט על מבנה ליצור Darwinians ולאסוף את הנשמות שמותירים מאחוריהם הוירוסים המובסים, ומתחיל לבנות אוכלוסיה.

אתה שולח קבוצת Darwinians להשתלט על אחד ממבני המפתח ולהתחיל בפעולת טיהור הקוד, ומעביר את תשומת הלב שלך לאי השכן. אלא שאז מתחילים לחדור לשלב Darwinians אדומים אגרסיביים שנוצרו בעזרת הקוד המושחת, משתלטים בחזרה על האי הקודם ומחסלים את אוכלוסיית ה-Darwinians הידידותית (אלא אם הגבתם לחדירה מאוד מהר).

 

מאחר וה-Darwinians העוינים ממשיכים וזורמים לתוך השלב, אתה לא יכול להתמודד נגדם עם Squad - זו דורשת שליטה ישירה כדי להילחם באופן אפקטיבי, וברגע שתעזוב אותה לנפשה היא תחוסל תוך זמן קצר. צריך אם כן לחסל כמה מהאדומים, לקצור את הנשמות שלהם ולהתחיל לחדש את אוכלוסיית הירוקים במקום בטוח.

 

עכשיו אפשר להכניס לתמונה את יחידות השריון. השריון במצבו הנייד הוא חסר ערך התקפי, אבל כאשר הבאת אותו לנקודה הרצויה, אתה יכול לתת לו הוראה להפוך לעמדת תותחים מסתובבת ב-360 מעלות שממטירה אש תופת על כל האויבים בטווח. הצבת תותח או שניים כאלה בקרבת הנקודות דרכן נכנסים לשלב ה-Darwinians האדומים תבטיח שאף אחד מהם לא ישרוד מעבר לכמה שניות.

 

הטריק פה הוא שגם את פריסת התותחים צריך לעשות בשכל. ללא חיפוי, תותח בודד שמסתער עליו כוח בן 100 Darwinians עוינים אולי ישמיד 50 מהם, אבל אז יחוסלו ה-Darwinians הידידותיים שמפעילים את התותח, וגרוע מכך, האדומים יכנסו אל מאחורי ההגאים שלו ויפנו את התותח שלך נגדך – התפתחות די מהממת שגם שחקן אסטרטגיה מנוסה לא ממש מצפה לה.

 

יש גם חסרונות

 

הגרפיקה, למרות יופיה המיוחד והיעיל כושלת בחלקים מסוימים ומחבלת ברושם הכללי. המשחק במיטבו כשהוא משתעשע עם צורות מופשטות (כמו פני השטח, עצים וקטוריים והוירוסים בצורתם הבסיסית ביותר), אפקטים ותאורה, ופחות מרשים כשמדובר במודלים של מבנים ויצורים בעלי נפח,

שהפשטות שלהם יכולה להפוך, במיוחד ממבט קרוב, למשעממת או גסה. הסאונד טוב ברובו, עם קולות וציוצים אלקטרוניים חמודים או מאיימים בהתאם, וקטעי מוזיקה באירועים מיוחדים ובמסך המפה.

 

בעיה פוטנציאלית נוספת היא באורך החיים של המשחק. המשחק כולו בנוי מכתריסר שלבים. אמנם בחלקם תבלו שעתיים ואף שלוש, וכל אחד מהם מציע משהו יחודי באופי ובאתגר, אבל אם לוקחים בחשבון ששניים מהשלבים הם רק שלבי רשות (שלא מתגמלים אותך בשום אופן נראה לעין על השלמתם), ושאין למשחק מצב מולטיפלייר כלל, מגיעים בחשבון הסופי למשחק שממצה את עצמו תוך כשבוע.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים