בימים שבהם הביטחון האישי בירושלים שוב מתרופף, ובשטח נראים בטונדות ומחסומים שחוצצים בין מזרח ומערב, מקודמת תוכנית גרנדיוזית שתסיט את שיווי המשקל העירוני אל הכניסה המרכזית לעיר, קרוב לכביש היציאה לתל אביב. התוכנית, שעיקריה מתפרסמים כאן לראשונה, אמורה ליצור רובע כניסה עצום שיימשך כרצף אל קרית הלאום, תוך יצירת רצף עירוני באמצעות קירוי של חלקים מדרך בגין (בפורמט הקירוי של נתיבי איילון) במטרה לנצל קרקע יקרה לבנייה ולאחות שכונות מנותקות שנמצאות על שתי גדותיו של הכביש.

שלושה משרדי אדריכלים גדולים שוקדים על שלוש התוכניות שמרכיבות את הפרויקט. המתחם המתוכנן יתגלה לעיני הבאים לירושלים ברובע הכניסה (שגבולותיו הם גשר המיתרים בכניסה לעיר וקצה רחוב שז"ר; תכנון: משרד פרחי-צפריר), יעבור את בנייני האומה וימשיך לקרית הלאום (שמורכבת מקרית הממשלה ומקרית בן גוריון; תכנון: קימל-אשכולות), ויכסה את שדרות מנחם בגין שחוצות את ירושלים מצפון לדרום (במקטע שבין הכניסה לקריית הלאום עד מחלף גבעת מרדכי, בקצה הדרומי של קמפוס גבעת רם; תכנון: קולקר-קולקר אפשטיין). שלוש התוכניות, שאותן יזמו הרשות לפיתוח ירושלים והעירייה, אמורות להתלכד לרצף עירוני של בינוי מרוכז ואינטנסיבי כבר בעשור הקרוב. בפועל, ניכרים פערים גדולים ביניהן הן בגישה של האדריכלים והן בהיגיון התכנוני שהמרחב הציבורי ייאלץ לספוג. התוכנית תועלה לדיון בסוף השבוע, בפאנל מקצועי שיתקיים באירועי "בתים מבפנים ירושלים" (פרטים בסוף הכתבה).

הדמיה של מתחם משרדים בשדרות רופין, לא רחוק ממוזיאון ישראל. תכנון: קימל-אשכולות אדריכלים (הדמיה: קימל-אשכולות אדריכלים)
הדמיה של מתחם משרדים בשדרות רופין, לא רחוק ממוזיאון ישראל. תכנון: קימל-אשכולות אדריכלים (הדמיה: קימל-אשכולות אדריכלים)

אחת הבעיות המרכזיות של ירושלים היא היעדר רצף עירוני. תוכניות עירוניות שגובשו בתקופת המנדט הבריטי השרישו את הנתק בין השכונות – שממוקמות על גבי הרכסים – לבין נתיבי התחבורה שחוצים את העמקים. השכונות אינן מחוברות, העיר מפוזרת על פני שטח עצום שמצריך תשתיות מרובות, ואזורי תעסוקה כמו הר חוצבים מנותקים ושוממים. הגידול העצום בשטח העיר ובמספר תושביה מאז 1967 רק החריף את המגמה, עם שכונות ענק מנותקות כמו רמות וגילה. מרכז העיר המוזנח עובר אמנם התעוררות בשנים האחרונות, הודות לפרויקטי תשתית ובראשם הרכבת הקלה, כמו גם פיתוח שוק מחנה יהודה, אך הדרך להחייאת מרכז ירושלים ארוכה.

1. איך ייראה הקירוי של כביש בגין

שדרות מנחם בגין העצימו את החציצה בין חלקי העיר. כדי לבלום את האפקט השלילי שלהן, מתכנן משרד קולקר-קולקר-אפשטיין (ביוזמת הרשות לפיתוח ירושלים, העירייה ומינהל מקרקעי ישראל) את קירוי עורק התחבורה הסואן באופן שיחבר שטחים שונים מעליו. מלבד כמה קטעים שייתכן כי הופקעו בעבר מבעלי מגרשים פרטיים, שטחי התוכנית נמצאים בבעלות ציבורית של העירייה והמינהל. הדבר יאפשר לקצר את התהליכים הסטטוטוריים ולקדם את המהלך, משום שכרגע היזם הוא גם המזמין.

בדומה לתוכנית הקירוי של נתיבי איילון אצל האחות התל אביבית (תכנון: לרמן אדריכלים) שאמור להתחיל במקטע ניסיוני, כאן מדובר בקירוי של כשני קילומטרים במקטע שבין הכניסה לקריית הלאום ועד מחלף גבעת מרדכי (רחוב בצלאל בזק/רחוב שמואל בייט). כך, מי שייצא מביתו בשכונת בית הכרם מזרחה, לעבר הכביש, יוכל לעבור מעליו ולפסוע בפארק צר וארוך (ליניארי) בדרך למרכז העיר. רוחב הקירוי אמור להיות כ-40 מטר במקטעים הצרים, ולהתרחב לכדי 70-100 מטרים באזור שיהיה פארק ציבורי עם שימושים מגוונים. אפשר לדמיין כיצד, בעתיד, הפארק מתפתח דרומה יחד עם הכביש המהיר עד עמק הצבאים ועמק רפאים – וצפונה עד עמק הארזים – ובכך "פותח" את העיר ומאחד אותה מקצה לקצה.

לאחות את הקרעים שיצר כביש בגין. מעליו יוקם פארק (צילום: עמית שאבי)
לאחות את הקרעים שיצר כביש בגין. מעליו יוקם פארק (צילום: עמית שאבי)

שדרות בגין, כמו שאר עורקי התנועה בבירה, נסללו לאורך הוואדיות ועוברות למרגלות השכונות. בעקבות הפרשי הגובה בין שכונותיה הבנויות לכבישים הסלולים מתחתיהן, התרוממו בעיר גדרות תמך עצומים. הקירות, המשמשים כדפנות לשולי הדרכים, מרחקים את הולכי הרגל שמרגשים זניחים במרחבים אלו. הקירוי העתידי יגביה את עומק הוואדיות, למפלס הקרקע החדשה, ויצמצם את הפרשי המפלסים בין השכונות המוגבהות למרחב הולכי הרגל על ציר צפון-דרום. לדוגמה, ברצועה המקבילה לשכונת רמת בית הכרם יש מסלעה המבוטנת שמשמשת כקיר-תמך בגובה של כמה עשרות מטרים. הודות לקירוי, מפלס הולכי הרגל יתרומם מעליו וימזער את הפרשי הגובה בין השכונה לפארק העתידי.

לא רק עצים וצמחים יהיו כאן: הקירוי יוסיף קרקעות לבנייה במרכז העיר. מרחק ההגנה שנשמר עד כה בין מבני המגורים לבין הכביש הסואן ינוצל לטובת בניינים חדשים, שיוסיפו 1,670 יחידות דיור לאורך הציר המקורה. מאחר שהכביש עצמו יכוסה וכבר לא יהיה מפגע תעבורתי ואקוסטי, הדיירים יוכלו להתגורר עד שולי הכביש ואולי אפילו לחפוף אותו בשימושים נוספים, כגון חניה. התוכנית תכלול גם כ-7 דונם בקרבת הכניסה לקמפוס גבעת רם ובית הספר "ליד האוניברסיטה" (לידה), שם מתוכננים כיכר מסחרית, מגורים רגילים ופרויקטים של דיור מוגן.

  • איפה זה עומד: הקירוי הירושלמי נדון בעשור האחרון, ולאחר דחיות שונות הוא נמצא לקראת פתיחת תיק בעירייה. ההיתכנות הכלכלית של הפרויקט תלויה בכך שההוצאות - ביצוע הקירוי, פיתוח הנוף והתחזוקה השוטפת – ימומנו בפרויקטי הנדל"ן. מעריכים שהקירוי יימשך לא פחות משבע שנים ורק אחריו יחל שיווק הבניינים, ולכן ברור שתהיה כאן השקעה ציבורית עצומה לפני שההוצאה תכוסה.

התוכנית, מלבד ההיבט היזמי והתשתיתי שלה, עשויה לגוון את תמהילי האוכלוסייה של שכונות שונות בירושלים ולתרום לעיר מבחינה חברתית. חיבור רציף של שכונות מרוחקות לקמפוס גבעת רם וליציאה המערבית מהעיר יאפשר לסטודנטים ולצעירים, שבוחרים היום לגור במרכז העיר, להשתלב בשלל השכונות המתבגרות ולפסוע רגלית במרחב ירוק אל האוניברסיטה. השכונות יתחדשו באלמנטים נשכחים וחיוניים שהיו שכיחים בירושלים פעם, כמו מסחר ובילוי שכונתי, מרכזים ציבוריים וקהילתיים, בתי ספר וגני ילדים.

להגיע לקמפוס גבעת רם מבית הכרם - יהיה אפשרי (צילום: דנה אריאלי)
להגיע לקמפוס גבעת רם מבית הכרם - יהיה אפשרי (צילום: דנה אריאלי)

אגב, קירוי שדרות מנחם בגין אינו פרויקט קירוי ראשון בעיר. לא רחוק מקצה שדרות מנחם בגין, בשכונת בייט, בונים כעת פרויקט בפורמט דומה (אף הוא של "קולקר-קולקר-אפשטיין"). הוא כולל שישה מבני מגורים, ומשלב מסחר וחניה שתיבנה במפלס קירוי נוסף, מעל לכביש קיים.

2. הרחבה מאסיבית של קריית הלאום

כתוצאה מארגון לקוי של המרחבים הציבוריים, קרית הלאום היא אי מנותק ושומם. תושבי העיר מדירים רגליהם ממנה, תיירים מתקשים לשרוד שם לפני ואחרי הביקור במוזיאון ישראל, ואחרי השעה חמש אחר הצהריים, כשפקידי הממשלה ובתי המשפט מניעים את המכוניות בחניונים, אף אדם לא יסתובב שם מיוזמתו, בוודאי שלא בשעות הלילה (למעט, אולי, ביקור חטוף במתחם הקולנוע סינמה סיטי). התכנון נעשה בשיתוף פעולה עם משרד האדריכלים "פרחי-צפריר" שמופקד על החוליה שממשיכה את קרית הלאום: רובע הכניסה, שיהיה מרכז אינטנסיבי של מסחר, משרדים ומלונאות.

החשב הכללי של משרד האוצר, שאחראי על בניית קריות הממשלה ומוסדות ממשלתיים ברחבי הארץ, מוביל תוכנית שתוסיף כ-250 אלף מטרים רבועים לקרית הלאום (שמורכבת מקרית הממשלה ומקרית בן גוריון) כדי להרחיב ולצופף את המתחם שכולל את משרדי הממשלה, משכן הכנסת, בנק ישראל ובית המשפט העליון. מתחם ראש הממשלה, שתוכניותיו נחשפו לאחרונה בערוץ האדריכלות של Xnet, לא נכלל בתוכנית שמובילים "קימל-אשכולות", שכן הוקצה לו מגרש נפרד (33 דונם, 650 מיליון שקל תקציב) והוא ממתין לאישור הוועדה המחוזית. בשטח התוכנית ימוקמו מגדל משרדי הממשלה החדש ומשרדים ממשלתיים נוספים. הבניין הראשון מהתוכנית הגדולה, שיכלול 40 אלף מ"ר בנויים, נמצא כבר בהקמה.

שדרות רופין ייראו אחרת. הספרייה הלאומית שאמורה לקום אף היא לאורכן תציע שטחי מסחר לאורך הכביש (הדמיה: קימל-אשכולות אדריכלים)
שדרות רופין ייראו אחרת. הספרייה הלאומית שאמורה לקום אף היא לאורכן תציע שטחי מסחר לאורך הכביש (הדמיה: קימל-אשכולות אדריכלים)

"שמנו לעצמנו למטרה לייצר סדר והיגיון חדש באזור חסר בהירות", אומרת האדריכלית מיכל קימל-אשכולות, "מדובר בתפזורת בניינים ללא הגיון תכנוני למרחב". התכנון משלב את הבינוי החדש במרקם הקיים. כל מבנה בנוי יקבל מבנה-אח חדש, ומרחב משותף שישרת את שני המבנים, יבנה ביניהם ויקבע מערכת יחסים שיתופית בין הבינוי חדש לישן. בשטח הנותר ייבנו מבנים נוספים, חלקם באופי מבני החצר האופניים לירושלים.

כיום, כל בניין בקרית הלאום מונח באופן מבודל משכניו, מגודר ומאובטח למשעי ובאופן עצמאי. בתכנון העתידי, שדרה מרכזית מובילה דרך כיכר מרכזית אל בית המשפט העליון ו"סינמה סיטי" ממערב, ואל קמפוס גבעת רם בכיוון השני. השדרה (שתושלם רק לאחר בניית מתחם בית ראש הממשלה) והלב של הכיכר יחלקו את הקריה למתחם צפוני ומתחם דרומי. כל אחד מהם יתפקד כקמפוס עצמאי, שהוא מרחב ציבורי פתוח שסביבו מאורגנים מבנים שונים בשימושיהם ובאופיים. דרך רבין, החוצה את התוכנית, תהפוך לבקשת העירייה מדרך לרחוב. המוזיאונים הגדולים ישמשו לה כדופן מערבית, והספרייה הלאומית החדשה (בתכנון המשרד השוויצי הרצוג ודה-מרון) תהיה הדופן המזרחית, תוך תוספת מסחר במפלס הכביש.

עד היום רווחה בירושלים הגישה התכנונית שמקדשת את מבני מקור הכוח והממשל. הם עומדים וצופים על האזרח ממרום מעמדם הגיאוגרפי, ובראשם משכן הכנסת (ששאב את השראתו מהאקרופוליס באתונה). התכנון קידש את הבניין הבנוי כמוקד ולא את המרחב הציבורי הדמוקרטי שסביבו. "מצאנו שהארגון הנכון יהיה יצירת לב למתחם, והלב צריך להיות מרחב פתוח ולא בניין" אומרת קימל. ולכן, הפרויקט שואף לקדם דווקא את המרחב הפתוח, שעתיד להיות במרכז הקמפוסים ואת החצרות הפנימיות במבנים החדשים.

אם אמנם תצליח התוכנית להעמיד במרכזה את המרחב הפתוח הדמוקרטי, היא תשנה את מערכת היחסים בין המרחב הציבורי, הממשלתי והמדיני לבין האזרח כמשתתף בו. התוכנית שנכתבה מטעם הממשלה כללה אפילו מרחב ייעודי להפגנות: במקום להתקהל ב"גבעת הצעקות" למרגלות בנק ישראל או תחת גשר המיתרים, שם אגזוזי האוטובוסים גוברים על הצעקה האנושית, יוכל האזרח לזעוק את מחאתו אל מול מקור הכוח. או, לחילופין, לנסות לעשות זאת מול בית ראש הממשלה; אלא שהוא יאובטח היטב ויוסתר בעצים גבוהים, לפי תוכניתה של עדה כרמי-מלמד (כפי שאפשר לראות בהדמיה למעלה).

3. רובע כניסה עצום

הצורך בפיתוחה של בירת ישראל הענייה כמרכז כלכלי ועסקי הביא את העירייה, יחד עם משרדי התיירות והתחבורה, ליזום ב-2008 אדריכלים לתכנון "סיטי" כלכלי, תעסוקתי ותרבותי חדש. בנוסף לבנייני האומה ולבנייני המשרדים הקיימים, יתמקמו כאן היכל המשפט החדש של ירושלים(כל מה שאינו בית המשפט העליון), בתי מלון עם כ-2,000 חדרים ועוד. התוכנית, שאותה הזמינה הרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י) ומבצעת החברה-הבת שלה "מוריה", קיבלה לפני חודשיים תוקף באישור הוועדה המחוזית.

ברובע הכניסה, ששטחו הבנוי יהיה כ-640 אלף מ"ר, יתרוממו יותר מעשרה מגדלים (שחלקם כבר נמצאים בשלבי תכנון ובנייה), מגרשים פרטיים ממזרח לגשר המיתרים שישווקו לבנייה נוספת, ועוד עשרות מגרשים שעליהם ייבנו מבני ציבור ומסחר. חלק ניכר משטחי התוכנית ימולאו בבינוי צפוף, כדי לייצר דפנות רציפות ופעילות של בינוי כלפי הכבישים, הרחובות והשדרות.

לשתי הכיכרות הקיימות היום - כיכר בנייני האומה וכיכר השער מתחת לגשר המיתרים - תתווסף "כיכר התרבות" שתוצב בפינת רחוב ויצמן ורחוב חדש שמציעה התוכנית. כיכר ה"שער" וכיכר ה"תרבות" עתידות להתחבר בשדרת ה"גשר", שמיועדת לתנועת הולכי רגל בלבד עם דפנות מסחריות (בדומה לקניון ממילא). דרך תת-קרקעית תיחפר מתחת לרחוב שז"ר, והרחוב העילי יהפוך לשדרה המקשרת בין כיכר בנייני האומה אל התחנה המרכזית ותחנת הרכבת העתידית שתוביל לתל אביב.

אזור הכניסה לירושלים לפי התוכנית. בינוי מאסיבי (פרחי-צפריר אדריכלים)
אזור הכניסה לירושלים לפי התוכנית. בינוי מאסיבי (פרחי-צפריר אדריכלים)

"רעיון התוכנית הוא בעיקרו ניתוב כלי התחבורה הפרטית לדרך תת-קרקעית העוברת מתחת לרחוב שז"ר, וניתנת העדפה של מרחב ציבורי להולכי הרגל והתחבורה הציבורית", מספר האדריכל יוסי פרחי, שמוביל את תכנון המרחבים הציבוריים ברובע הכניסה. קבלן מבצע כבר נבחר לכריית הכביש, שיכלול גם חניון תת-קרקעי מול תחנת הרכבת החדשה והמהירה לתל אביב; סיום חלק זה של הפרויקט מיועד לשנת 2020.

זכוכית או אבן?

החוק המנדטורי מחייב שבניינים ירושלמיים יחופו באבן טבעית מרובעת. המהלך שאותו יזם מושל ירושלים, סר רונלד סטורס, תקף עד היום. מאחר שהתוכנית העכשווית עדיין אינה מתייחסת בפרוטרוט לעיצוב הבניינים (ניתן לראות את הופעתם השקופה והלא מחייבת בהדמיות), הרי שמעטפות הזכוכית שלהם מטעות: האבן תהיה דומיננטית גם בהם.

בשנים האחרונות כבר מאשרים בבירה מבנים שאינם כפופים לחוק זה, כגון מבנה האקדמיה העתידי של "בצלאל" במגרש הרוסים, ומגדל הפירמידה המתוכנן של דניאל ליבסקינד במרכז העיר - רוב חזיתותיהם מחופות זכוכית. מגדלי אבן בני 40 קומות מאתגרים את הרלוונטיות של החוק, ואפשר לשער שהמגדלים שנמצאים ברובע הכניסה יקבלו "הנחה" חומרית.

האם הרעיונות יועילו לעיר?

למרות הכוונות הטובות, נדמה שהשדרות והמעברים להולכי רגל קצרים מלייצר רצף עירוני שיהיה משמעותי לעיר גדולה ומבוזרת כמו ירושלים. השדרות מסתיימות בכיכרות שוממות הפונות אל רחובות סואנים או מרחבי תחבורה; הכבישים, שכנראה הובילו את תהליך התכנון, עדיין נוכחים יתר על המידה בתוצר.

אם משווים את הניסיון הירושלמי להקים סיטי ענקית לעיר העסקים האמיתית של ישראל, הרי שמרכז העסקים הצפוני של תל אביב משתרע על שטח עצום של כ-37 דונם, ומתרוממים בו 9 מגדלים של מגורים, משרדים, מלונאות ומסחר. תוכנית הקירוי שמתפתחת במקביל לנתיבי האיילון נראית הגיונית לפחות מבחינה תחבורתית, בעיר שבה כניסות מרובות יוצרות מקטעים רבים מדרום לצפון וחותכת את הרצף העירוני ממזרח למערב.

במקבילה הירושלמית, כל השימושים השאפתניים עתידים להידחס - חלקם במבנים רבי-קומות - במבואה היחידה המובילה מזרחה, אל פנים העיר. מה יקרה לתושבי העיר שייאלצו לעמוד בפקקים שאינם מכירים היום, עם כל הכבוד לרכבת הקלה? והאם בנייתה של קריה עצומה במערב העיר, סמוך לציר הבריחה המהיר אל גוש דן שיהפוך למהיר עוד יותר באמצעות הרכבת העתידית, לא תחליש עוד יותר את בירת ישראל ורק תעודד את הגירתם של העובדים החרוצים אל מחוצה לה? הזזת שיווי המשקל מערבה, אל מתחם עשיר בבנייני משרדים ודל במגורים, מנציחה את היעדר עירוב השימושים בירושלים: עסקים לחוד ותושבים לחוד.