א', עיתונאית בת 34, הייתה בהליכים של רכישת דירה בפרויקט מגורים חדש ברחוב מיכאלנג'לו ביפו,
כשנודע לה שחמש מתוך 42 הדירות בבניין מיועדות לדיור בר השגה.
"זה לא הפריע לי", היא אומרת. "במצב אחר גם אני הייתי יכולה להיות שם". זהו פרויקט ראשון מסוגו של דיור בר השגה בישראל: אמנם, לפני כשנה כבר הושלם פרויקט בכורה של דיור בר השגה בשכונת שפירא בדרום תל אביב, אלא ששם הייתה זו יוזמה של העירייה עם 69 דירות מסובסדות; כאן מדובר בפרויקט פרטי, שמשלב דירות יוקרה עם רכיב מצומצם של דירות בנות השגה.
לפני חודשיים נכנסו הדיירים הראשונים לבניין, שתוכנן במשרד האדריכלים בר אוריין (אדריכל אחראי: כפיר פלד) ומתוכנן בצורת האות ח': שתי כניסות שמקיפות חצר משותפת. הבניין רחוק חמש דקות משוק הפשפשים, עשר דקות מהנמל, ומשתלב היטב בתנופת ההתחדשות שעוברת על האזור. שני מגרשים אוחדו לשטח אחד בן 1,711 מטרים רבועים. מתחתיו, בקומה תת-קרקעית, הוכשרו 42 מקומות חניה למכוניות. חומת בלוקים מטויחת בצבע לבן מפרידה בין הרחוב לבניין, וכדי למנוע ניתוק ממנו, פוזרו בחומה פתחי הצצה. שער ברזל רחב מוביל לרחבה מרוצפת, שבמרכזה מזרקת מים קטנה ומסביבה רצועות דשא עם ספסל בנוי.
הדירות בקומת הקרקע נושקות לרצועות הדשא. החזיתות שפונות לחצר מזכירות את אלה שצייר דני קרמן לסדרת הספרים "והילד הזה הוא אני" מאת יהודה אטלס, וכל פתחי החזית מתאפיינים במסגרת אחידה. זאת, כדי שהחלונות של הממ"דים, שבדרך כלל בולטים - ולא לטובה - ישתלבו בחזית הכללית.
>> איך נראה פרויקט הדיור בר ההשגה בשכונת שפירא?
>> ואיך זה עובד בניו יורק?
פערי המחירים בין הדירות
אייל עמיר, שותף בחברת "פידמונט-אנטרפרייזס" שיזמה ובנתה את הבניין, מספר שהשילוב של דיור בר השגה בין הדירות היקרות לא הערים קשיים. "בהתחלה היו לנו חששות, אבל כשסיפרנו על כך ללקוחות פוטנציאליים, ראינו שרובם לא מביעים התנגדות", הוא מציין.
תנאי הזכאות והתעריפים: השכירות בדירות בנות ההשגה עולה 2,500 עד 2,700 שקל לחודש. הדיירים זוכים לגור בדירה חמש שנים, בהגרלה שעורכת העירייה (ראו סרטון מימין), ושההשתתפות בה דורשת כמה תנאים: אחד מבני הזוג חייב לעבוד במשרה מלאה ולהיות תושב העיר בחמש השנים האחרונות; הגיל המרבי הוא 45; אין לדיירים בעלות על דירה או על חלק ממנה; והכנסתם נמוכה מהשכר הממוצע בעשירון השביעי.
בבניין ברחוב מיכלאנג'לו גרים זוגות מבוגרים לצד משפחות צעירות, רווקים לצד נשואים, יהודים לצד ערבים. חמש היחידות שהוקצו לדיור בר השגה פזורות בין כל היתר ודומות להן: גם להן יש מרפסת, מזגן מרכזי ואת כל המפרט שקיבלו שאר הדירות. ההבדל הוא בשטח: שטח הדירות בנות ההשגה הוא 70 מ"ר (סלון ושני חדרי שינה) עם מרפסת של 14 מ"ר, ואילו השטח הממוצע של הדירות הרגילות הוא 80 מ"ר, כולל מרפסת בגודל דומה.
"יש פה שתי דירות שאפשר לשמוע מרחוק שגרים בהן דיירים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה", אומרת א'. "היה צריך להסביר לדיירים שלא משחקים כאן כדורגל, שצריך לשמור על השקט בין שתיים לארבע ושאסור לטפס על המזרקה". הדירה שלה עצמה מעוצבת בקפידה, מוארת היטב ומתאפיינת בגוונים בהירים. הריהוט נאסף ממקורות שונים, למשל ריהוט וינטג' ובו שולחן שבנה סבא של חברה, לצד ריהוט עכשווי כמו מנורה בהזמנה מיוחדת שעיצב חיים איבגי. במקור כללה הדירה ארבעה חדרים, אך א' ויתרה על חדר אחד לטובת סביבת עבודה שמקושרת לסלון ולמטבח.
מעליה גרה פמלה (57), שגם דירתה בהירה מאוד, עם נגיעות רבות של לבן ותכלת. היא מורה למוזיקה, ילידת סקוטלנד שעלתה לארץ לפני 25 שנה. אחרי שהתאלמנה החליטה לעשות שינוי בחייה ולעזוב דירה ישנה בחלק אחר של יפו. כמו שכנתה, גם היא בחרה לעצב את הדירה בעצמה.
פמלה מעידה שאין לה שום בעיה עם השכנים שקיבלו דירות בנות השגה, ויותר מטרידים אותה קולות המואזין שעולים מהמסגד הסמוך - "אבל כבר התרגלתי אליהם". ככלל, אין לה תלונות: נוח לה לגור ליד שוק הפשפשים, והיא נהנית מהטיפוח והצמיחה שהאזור חווה. "כשעליתי לארץ, יפו הייתה במצב נוראי", היא אומרת, "אבל היום זה מקום יפה, אני מרוצה פה".
אופיר, יונטין ובתם הקטנה גרים בדירה הפונה צפונה, ולכן היא פחות מוארת מהדירות הקודמות שבהן ביקרנו. גם הם עברו לכאן מדירה אחרת ביפו ועיצבו את הדירה ללא עזרה. הוא מעצב מוצר והיא מעצבת תפאורות לקולנוע ולטלוויזיה. לדבריהם, האזור מאוכלס לאחרונה על ידי משפחות צעירות רבות, כך שגינת המשחקים בהמשך רחוב יהודה הימית הומה ילדים והורים. הדיור בר ההשגה מוצא חן בעיניו. "אני אוהב את השילוב שלו בבניין הזה", הוא אומר. "זה מוסיף חיים למקום".
באחת הדירות האחרות גרה לורן (38) עם שלושת ילדיה. לורן, ילידת יפו, זכתה בהגרלה והיא נהנית ממיקום מצוין: קומת קרקע וחצר פרטית של 20 מ"ר. היה לה מזל: "בהגרלה זכיתי במקום השישי, אבל מספר חמש נפל כי היו חסרים לו כמה מסמכים, ואני זכיתי במקומו. אחר כך הייתי אמורה לבחור את הדירה האחרונה מבין החמש. אף אחד לא בחר את הדירה שבה אני גרה, כי כולם רצו דירה עם מרפסת".
היא משלמת 2,700 שקל בחודש. מיסי הוועד, בסך 350 שקל, מקשים עליה. על מקום חניה, שמחירו החודשי 150 שקל, החליטה לוותר. "אני עדיין קצת בהלם", היא מודה. "עוד לא התרגלתי. עד עכשיו גרתי בדירות ישנות ביפו, בבניינים רעועים, כך שאני מאוד מרוצה: להיכנס לדירה חדשה מקבלן זה שינוי משמעותי, ולכן אפילו קניתי ריהוט חדש".
סנונית ראשונה ואופטימית
נכון, מדובר בטבילה זהירה במים של הדיור המוזל. בסך הכל חמש דירות בנות השגה. ועדיין, זו פריצת דרך שמוכיחה שהדבר אפשרי: ניתן לשלב את האינטרסים של השוק הפרטי עם יוזמה עירונית שדואגת למי שזקוק לה. בימים אלה מתוכננים ומבוצעים ברחבי תל אביביפו פרויקטים נוספים לדיור בר השגה, שעתידים להרחיב מעט את מלאי הדירות למחוסרי הדיור.
- כיכר העלייה ושוק העלייה: הפרויקט יכלול 147 דירות, שכמחציתן מיועדות לדיור בר השגה. מתוכננים גם מרכז ספורט קהילתי וגינה ציבורית גדולה. לאחרונה אושר הזוכה במכרז, וכעת מתקיים הליך להוצאת היתר בנייה.
- מיכלאנג'לו 17-15, יפו: 24 דירות בבניין בן שלוש קומות על מגרש עירוני - כולן מיועדות לזכאים מהאוכלוסייה הערבית. הפרויקט נמצא בהליך להוצאת היתר בנייה, ויש כבר זוכה במכרז.
- לוחמי גליפולי, יד אליהו: קרקע עירונית שעליה מתוכננות 47 יחידות דיור, מהן 28 בנות השגה. הפרויקט נמצא בשלב היערכות לקראת מתן תוקף לתוכנית.
- מגרש 3, יד אליהו: תוכנית להקמת כ-400 יחידות דיור, מתוכן כ-100 מיועדות לדיור בר השגה. נמצאת בשלבי אישור.
- תב"עות חדשות במבואות יפו: כ-3,600 יחידות מיועדות לדיור בר השגה. התוכניות נמצאות בתהליכי אישור מול הוועדה המחוזית.
- צפון-מערב העיר (תוכנית 3,700): מתוכננות 12 אלף יחידות דיור, מהן 2,000 בנות השגה. התוכנית נמצאת בתהליכי הפקדה בוועדה המחוזית.
- מגדל הצעירים ברחוב ארלוזורוב: מתוכננות 48 דירות בנות השגה מתוך 468. בבנייה.
- רחוב יסוד המעלה: 11 יחידות מתוך 46 מיועדות לדיור בר השגה. בבנייה.
- מתחם השוק הסיטונאי לשעבר: מתוך 297 דירות, 56 יהיו מוזלות ב-30% ממחיר השוק ויועדו להשכרה לזכאים. בבנייה.
שינוי בתוכנית המתאר
האדריכל גידי בר אוריין, מבעלי המשרד שתכנן את הפרויקט היפואי, מספר שהעבודה עליו נמשכה חמש שנים. במהלכן שונתה תוכנית המתאר המקומית לצורך איחוד שני המגרשים. התוכנית הסופית אפשרה להגדיל את זכויות הבנייה, כגון תוספת קומה והגדלת הגג. לדבריו, ההחלטה לבנות בצורת ח' נועדה לרכז את השטח הפנוי לרחבת כניסה אחת ולהשתלב בשפת הרחוב היפואית.
"הבניין שונה מה-DNA הקבוע של המשרד", מציין בר אוריין. "העירייה והיזמים רצו בניין עם מוטיבים יפואיים, ולי אישית היה קשה איתם. השתדלנו להפוך את המוטיבים הללו, כמו המסגרות המקיפות את החלונות, המעקות והקרניזים במרפסות, לכמה שיותר עכשוויים".
