האדריכל הגרמני פריי אוטו הוא הזוכה ה-40 בפרס פריצקר, שהוא הפרס היוקרתי ביותר שמוענק לאדריכלים בזירה העולמית. אוטו זכה בשעתו להכרה רחבה בזכות התכנון של גג האצטדיון המרכזי של אולימפיאדת מינכן 1972. הוא הלך לעולמו בטרם הוכרז באופן רשמי כזוכה - למעשה יום אחד בלבד לפני כן - אך הספיק לקבל מראש את ההודעה המשמחת. בן 89 היה במותו. הזוכה בפרס פריצקר היה אמור להיות מוכרז השנה ב-23 במארס, אלא שזמן קצר אחרי שאוטו קיבל את ההודעה הוא הלך לעולמו. לכן, הוחלט להקדים את ההודעה הרשמית.
"אף פעם לא עשיתי שום דבר שבזכותו מגיע לי לזכות בפרס פריצקר. זו אף פעם לא הייתה מטרת חיי", הספיק אוטו להתבטא בצניעות לאחר זכייתו. "אני ניסיתי לעזור לאנשים עניים, במיוחד בעקבות אסונות טבע וקטסטרופות. אבל מה אני אגיד – אני מאושר", אמר.
קריירה בת שבעה עשורים
אוטו התמקצע במשך שבעה עשורים בתכנון מבני מתיחה וממברנות. בשנות ה-50 שאחרי מלחמת העולם השנייה הוא ניהל משרד פרטי, וב-1954 סיים לימודי דוקטורט בהנדסה אזרחית. ב-1964 ייסד את המכון למבנים קלים (בשונה ממבני בטון ואבן) באוניברסיטת שטוטגרט. ב-1967 כבר תכנן את הביתן המערב גרמני לתערוכת "אקספו" במונטריאול (אז נחנך פרויקט המגורים החדשני ''הביטאט'' בתכנונו של משה ספדיה), וחמש שנים לאחר מכן זכה לתהילה, כאמור, על המבנה היציג ביותר שלו: האצטדיון במינכן, זה שאירח את המשחקים שבהם נרצחו 11 ספורטאים ישראלים בידי מחבלים.
אוטו המשיך בקריירה בעשורים הבאים, ובשנת 2000 שיתף פעולה עם האדריכל היפני שיגרו באן - מי שזכה אשתקד בפרס פריצקר אשתקד - בתערוכת "אקספו" בהנובר, גרמניה, שם תכננו גג מעוקל שעשוי נייר בלבד. באותו אירוע אוטו היה שותף גם בפרויקט אחר, תכנון הביתן הוונצואלי.
מארגני הפרס נימקו את בחירתם השנה בכך שאוטו היה "מורה ומחבר, חלוץ בשימוש במבנים קלים מודרניים לשימושים שונים. הוא האמין בשימוש יעיל ואחראי בחומרים ובכך שלאדריכלות צריכה להיות השפעה על הסביבה. הוא ללא ספק האמין שאדריכלות יכולה להפוך את העולם למקום טוב יותר". יו"ר ועדת השיפוט, פטר פולמבו, תיאר את אוטו כ"טיטאן של האדריכלות המודרנית" והוסיף: "כיוון שהוא היה אדם אוניברסלי, האובדן שלו יורגש בכל מקום בו נהוגה אמנות האדריכלות".
מונומנטים מסנוורים עתירי תקציב ממשיכים להתרומם ברחבי העולם, אך לאחר תקופה ארוכה בה הוענקו פרסי פריצקר לאדריכלים שמייצרים אדריכלות ראוותנית כמו זאהה חדיד, רם קולהאס ונורמן פוסטר, בשנים האחרונות רואים שינוי מגמה. אוטו מצטרף לרשימה של אדריכלים צנועים יותר, כמו באן או אדוארדו סוטו דה מורה, שהאחריות החברתית היא חלק בלתי נפרד מעבודתם.
