האדריכל אסף לרמן נלהב
מהפרויקטים שהוא מתכנן ומדגיש את הייחוד שהוא רואה בהם, אך ייאמר לזכותו שהוא גם מסוגל להודות בחסרונותיהם. "הדירות שיש במגדלים הן אולי יוקרתיות, ובוודאי יקרות, אבל הן לא מסוג המקומות שאנחנו חווים כבית", הוא אומר. נושא השיחה הוא דירה שתיכנן באחת הקומות הגבוהות במגדל השופטים בתל אביב (שמוכר גם כמגדל G), ובו גרים, בין השאר, שרי אריסון ואהוד ברק.
דירות מהסוג שנמצא כאן ובמגדלים דומים אחרים הפכו בשנים האחרונות לשק חבטות של ישראלים רבים, ולרמן בהחלט מבין למה. "הדירות האלה הן קופסאות של עיצוב פנים, שמרחפות בתוך המגדל", הוא מצטרף לביקורת. "בכל פעם שאתה יוצא מהמעלית אתה נפלט לתוך פנטזיה מעוצבת, שרק השמיים הם הגבול שלה. אלה קפסולות של ניתוק, שנדמה שהוא כשלעצמו נתפס כיוקרתי".
הדירה שתיכנן במגדל נמצאת בבעלות זוג נדבנים ידוע, שאינו גר בישראל. בני הזוג רצו מקום לאוסף האמנות הישראלית העכשווית שברשותם. יחד עם לרמן בדקו כמה נכסים בתל אביב, ובחרו בדירה הזו. שטחה הוא 225 מ"ר, וכמו דירות רבות במגדלים, היא צרה וארוכה בשל נפח מערכות השירות– המעליות וחדרי המדרגות בעיקר – שנמצאות במרכז הבניין.
תהליך התכנון והשיפוץ נמשך שנתיים. "המשימה המרכזית שלי הייתה לשחרר את הדירה מהאופי המשרדי של הבניין", אומר לרמן. "ולכן העדפנו להסתיר חלק גדול מהחלונות. היה צריך לחשוב איך לוקחים קוביית זכוכית ואלומיניום ועושים ממנה בית; איך אפשר לייצר במקום הזה תחושה ביתית".
על הקירות תלויות יצירות אמנות של רפי לביא, ציבי גבע, לאה ניקל, יוסל ברגנר ואחרים. המיקומים של היצירות תוכננו מראש, ולכל אחת מהן הותאמה תאורה שנמצאת במרחק 70 ס"מ ממנה, בדיוק כמו במוזיאון. מרחק זה מאפשר פיזור נכון של אור.
כמקובל בדירות יוקרה של תושבי חוץ גם הדירה הזו מסודרת למשעי ומעוטת פריטים, שכל אחד מהם נבחר בקפידה. אבל בניגוד לאחרות כאן הצבע השולט אינו לבן, והצבעוניות חמימה יותר. ועדיין, תחושת הניתוק מהעיר קיימת, למרות הנוף התל-אביבי שנראה מבעד לחלונות. "כשעומדים על המרפסת, העיר היא רק דימוי", אומר האדריכל. "זו דירה מאופקת של אנשים עם טעם יוצא דופן".
>> ואיך נראית דירת השכנים? אותה מעטפת, עיצוב שונה לחלוטין
רוב פריטי הנגרות תוכננו מלוחות במבוק, שמאפשרים מפתחים גדולים בעלי דופן דק. הרצפה בחלל הסלון והמטבח כוסתה בבטון טרצו (שבו השתמש לרמן גם במוזיאון ישראל), ואילו בחדרי השינה יש פרקט במבוק.
אחד האלמנטים הייחודיים בדירה הוא קיר הבטון במסדרון הארוך. קירות הגבס שחיפו את גרעין הבניין קולפו, מה שהניב יותר מרחב וגם יצר טקסטורה "מיוחדת במינה", כהגדרת האדריכל, לאחר סיתות ידני מדוקדק באמצעות פטיש ואיזמל. לרמן מדגיש את השילוב בין חומרים "נמוכים" (בטון) לחומרים "גבוהים" (במבוק, שיש קררה).
"כל פריט כאן הוא יצירה", מתלהב האדריכל במהלך הסיור בדירה: שולחן השיש והכסאות שבפינת האוכל הם של המותג האיטלקי היוקרתי Flexform. המנורה מעל השולחן היא פריט וינטג' שנמצא באמסטרדם. בסלון ספות בעיצוב אנטוניו צ'יטריו, ועל הרצפה מונח שטיח שנרכש בניו יורק.
יצירות האמנות לא מקשטות רק את הקירות: על המזנון בסלון, למשל, מונח פסל של יעקב דורצ'ין (שיצירתו המפורסמת "באר וארבעה כלבים" מוצבת לא רחוק מכאן, ברחוב המלך ג'ורג' פינת שדרות בן ציון).
רהיטים של Flexform נבחרו גם לחדרים, אבל מחומרים שונים. הארונות והספריות תוכננו במיוחד, לחדרי הרחצה נבחר שיש קררה, והדלת שמובילה לחדר השינה הראשי עשויה משעם, ויובאה במיוחד מלוס אנג'לס.
לשאלה מה הוא אוהב יותר, פרויקטים ציבוריים או תכנון ללקוחות פרטיים, השיב לרמן: "לפני שהתחלתי לעבוד על הדירה הזאת הייתי יהיר ביחס לעיצוב בתים, אבל אני לא מייחס לעצמי חשיבות. השאלה היא מה אתה עושה אחרי שאתה מבין שאתה לא חשוב". עם בעלי הדירה הזו, למשל, הוא מספר שקיים דיאלוג מתמיד: "היה לי הרבה מה ללמוד מהם. הייתה עבודה איתם על כל פרט, כל שרטוט נבדק על ידם".
בין ה"תעשייתי" ל"מעוצב"
לרמן יוצר הקבלה בין דירת היוקרה הזו לפרויקט אחר שלו - גלריה ''Contemporary by Golconda'' לאמנות
עכשווית (של רוני פורר), שממוקמת במבנה תעשייתי – בית דפוס בגלגולו הקודם - ברחוב הרצל בתל אביב. מה הקשר? "שניהם פרויקטים שעוסקים באמנות".
אבל האחד פתוח לקהל, והאחר לא.
"נכון, אבל גם הגלריה היא פרטית. מה שמחבר בין שני הפרויקטים זה הליטוש בחלל הפנים. בשניהם החללים גם מקולפים וגם מחופים. גם הדירה וגם הגלריה מעוצבות, אבל יש בהן משהו מאוד גס. בשתיהן יש גסות מעוצבת".
מבנה הגלריה חולק לשני חלקים מרכזיים. הראשון הוא אולם התצוגה הראשי שבקומת הקרקע, שאותה מגדיר לרמן כ"מלוכלכת".
הקומה העליונה ''נקייה'' יותר, ומשמשת לחלל תצוגה נוסף ולמשרדים.
לרמן איחד את כל חלקי הבניין באמצעות שימוש בפלדה כחולה. הוא מתאר את הבניין כ"מחוספס, תעשייתי, סתמי ודהוי" - שונה לחלוטין ממגדל G הרשמי, הלבן והאריסטוקרטי. אך שני הפרויקטים, בעיניו, נפגשים בנקודת האמצע שבין ה"תעשייתי" ל"מעוצב".
>> עוד כתבות על מגדלים בתל אביב: איך תיראה העיר אחרי שייבנו נוספים?
