"הרווחתי פעמיים. אני גם מכניס כוח אדם טוב, וגם מכניס פעילות תרבותית לתוך התחנה", אומר מיקי זיו, מנהל התחנה המרכזית החדשה בתל אביב,
על חבורת הצעירים שמתזזת לאורך ולרוחב התחנה העצומה במאמץ להזריק לה דם חדש. "קולקטיב אנייה" הוא התארגנות של 17 אמנים, מעצבים, אדריכלים,
אורבניסטים ואקטיביסטים שמאמינים בכוחה של עיר הבטון המזוהמת להתעורר לחיים חדשים, והשבוע הם מציגים תוצרים ראשונים במסגרת תערוכה שנקראת "התחנה הבאה". מדובר בניסויים אקולוגיים וחקלאיים-עירוניים, או כהגדרתם הפואטית "מנבטה לסביבה עירונית", שיוכלו לאכלס את החלל הבלתי נתפש בגודלו - 240 אלף מטרים רבועים, עיר של ממש - כשמסופי האוטובוסים המעשנים ייעלמו מכאן יום אחד אל נקודות שונות ברחבי המטרופולין, מהלך שאמור להתממש בעתיד.
בדרך לאוטובוס עוצרים וקוראים
בשבועות האחרונים, הנוסעים שמגיעים לקומה השביעית כבר רואים את מיצבי הקבוצה מצטברים ומקבלים צורה וצבע, בזה אחר זה. קיר פח גדול הפך למדפי ספרייה, שמשמשים כסניף לספריית לוינסקי הסמוכה, לשירות הנוסעים שיכולים לבחור ספר באחת מ-16 שפות, לשבת לשעה קלה ולקרוא. ההתערבות היחידה בקיר הפח הייתה הוספת קוביות קרטון צבעוניות שמשמשות כמחיצות בין הספרים. את הצבע הנוסף העניקו הספרים.
כאן תהיה ההיי-ליין הישראלית
החלומות של חברי "אנייה" לא מסתיימים בתערוכה הנוכחית; הם מקווים שהמיצבים שהם מפתחים יהפכו לחלק מהמציאות בערים שונות בישראל, תוך אימוץ מודלי ההשקיה והספסלים שתכננו. אשר לתחנה עצמה, הם מקווים שיום אחד היא תהפוך – ככל שקשה להאמין – ל"היי-ליין"
של תל אביב, כמו אותו פארק נופי שסייע להתחדשותו של אזור ירוד במנהטן והפך אותו לאחד האזורים הנחשקים באי.
כמו סטודנטים רבים ששרטטו את חזונם לתחנה המרכזית בפרויקטי הגמר, גם כאן הוכנו איורים שובבים שמציעים להפוך את המקום המדכא והמזוהם למקום הכי שמח בעיר. זיו, שמתמודד עם מאות בעלי נכסים, מפזר אופטימיות: "אפשר לעשות פה כל מה שעולה על רוחכם", הוא אומר על הפוטנציאל הטמון בתחנה, שחלק ממנה נטוש. "השמים הם הגבול והמיקום הגיאוגרפי מעולה".
איך זה עובד כלכלית? בתחילת התהליך הופץ קול קורא בקרב חברות שלוקחות חלק בהקמת המיצבים ובביצועם. "המטרה היא להקים מרכז לקיימות עירונית שיספק את כל השירותים לכל מיני חברות וארגונים", מסביר אונגר. "אנחנו רוצים לפתח מוצרים, סדנאות ולהציע תהליכי התחדשות לשכונות", משלימה את דבריו אביגיל רוביני, יוזמת נוספת של המהלך. "אנחנו רוצים שהתערוכה תעלה מודעות", מקווה אונגר. "אפשר באמצעות הכלים שאנחנו מציגים לצמצם את השימוש בשטחים חקלאיים פתוחים וגם לייצר כאן חצי מתצרוכת העגבניות העירונית".עוד בערוץ האדריכלות של Xnet:
>> התחנה הסופית של ישראל: מסע ברחבי הארץ
>> מתחם התחנה החדש של באר שבע >> רם כרמי, קווים לדמותו של אדריכל מושמץ יוסף טרומפלדור קבע את העיקרון "במקום בו תעבור המחרשה שם יעבור הגבול". האובססיה הלאומית ליישב את הגבולות עדיין קיימת, אבל מי שמיישם אותה כבר אינו חקלאי. דווקא הפעילויות החקלאיות במקום שדרס את האדמה והסתיר אותה בשלמת בטון ומלט שאין גדולה ממנה, מציעות חזון מעודכן יותר. אחרי הכל, מקומות רבים בארץ זקוקים להחייאה דחופה לא פחות מגבעה נידחת בנגב או בשטחים – גם בדרום תל אביב. "הציונות היא הרי המצאה. היא פרי דמיון של הרבה אנשים שפינטזו ביחד על עתיד אחר במקום אחר, ושל עוד הרבה אנשים שהצטרפו ויצרו את אותה מציאות", סבור ניסן אלמוג, המנהל האמנותי של התערוכה. "יש אפשרות לחלום ביחד על האופן שבו מרכזי הערים שלנו ייראו, ולפעול בדרכים יצירתיות כדי ליצור את המציאות הזו. זה אתגר שאפשר לעמוד בו, להמציא מחדש את מה שנהרס ונמאס, ולקחת בחשבון את האנשים שגרים פה. גם במקומות שנראים אבודים".- אירוע הפתיחה ייערך ביום חמישי, 20.11, בשעה 7 בערב. לעמוד הפייסבוק של ''אנייה''
