על קו התפר הירושלמי: וילה ערבית מתגלה שוב במלוא יופיה

שכונת מוסררה נחשבת לאחת היפות בירושלים. היא נבנתה בשלהי המאה ה-19 בידי משפחות ערביות אמידות שיצאו מחומות העיר העתיקה, ונחשבה לשכונת יוקרה ערבית עד מלחמת העצמאות, שבמהלכה ברחו תושביה. בשנות ה-50 אוכלסו הבתים הריקים בעולים חדשים, שחילקו את הווילות המפוארות לדירות ולימים בנו עליהן או לצידן תוספות מודרניות שונות.

בעליו החדשים של הבית הזה רכש שלוש דירות צמודות: שתיים שהיו פעם וילה יפהפייה, גבוהת קמרונות, ושלישית שנבנתה לצדה כתוספת מאוחרת. הוא ביקש לאחד אותן, להחזיר לבית את פארו ולתכננו כך שיהיה נוח למשפחה שומרת מצוות ומרובת ילדים, עם חדרי שינה ורחצה רבים ומטבח גדול, המתאים לאורח חיים דתי. על האדריכל איבן לנג הוטלה מלאכת האיחוד והעיצוב. לדבריו, במהלך העבודה הוא התייחס לבניין כאל מיועד לשימור, למרות העובדה שאינו מוכרז ככזה.

הבית ''לפני''. האדריכל התייחס אליו כאל בניין מיועד לשימור, למרות שאינו מוכרז ככזה. בין היתר, התוספת המשופעת שנראית כאן בחזית נהרסה (באדיבות איבן לנג)

בסה''כ משתרע הבית המשופץ על פני 370 מ"ר. השיפוץ ארך שלוש שנים: חלוקת החדרים הפנימית בין שלוש הדירות נהרסה, אבל לנג החליט לשמר את פתחי הדלתות ואת אדני החלונות, ולהדגיש את הקמרונות. פתחים שנחסמו הודגשו באמצעות צבעי קיר שונים והפכו לנישות דקורטיביות, שמשמשות כמקום תצוגה לאוספים השונים של בעל הבית. החלל החדש משמש עכשיו כבית אחד, אולם תוכנן כך שניתן יהיה להפריד אותו לשני בתים, עם שתי כניסות נפרדות (ראו תוכניות למטה).

מבט ממבואת הכניסה החוצה, "לפני" (באדיבות איבן לנג)

הדלת בתוך הקשת

שביל מתעקל מהשער לדלת הכניסה, דרך גינה חדשה, שבה יש גם פינת אוכל חיצונית (צילום: שי אפשטיין)

חזית הבית מחופה אבן ירושלמית. בפתחים מקושתים מקוריים (אחד מהם נחשף מחדש לאחר שנהרסה תוספת בנייה) הותקנו דלתות זכוכית ממוסגרות בפרופיל ברזל שחור. הפתח שנחשף מחבר בין המטבח לפינת האוכל שבחצר, שנהנית מצילו של עץ זית עתיק. דלת הכניסה הראשית לבית מוקמה בעומק המגרש, ושולבה בקיר עשוי זכוכית וברזל בגריד מלבנים:

השביל מוביל לדלת הכניסה לבית, ששולבה בקיר עשוי זכוכית וברזל (צילום: שי אפשטיין)

הדלת נפתחת למרפסת סגורה, ובה פינת אוכל עגולה מעץ, שצופה אל החצר:

פינת אוכל קטנה שצופה לחצר, לצד דלת הכניסה (צילום: שי אפשטיין)

מול דלת הכניסה יש פתח מעוגל, ששימש קודם כדלתה של הדירה שנוספה לבית. הסורג בחלקה העליון של הקשת שופץ, ומתחתיו הוצבה מנורה שמודגשת באמצעות תאורה מוטמעת ברצפה.

זה היה קודם דלתה של הדירה שנבנתה כתוספת לבית. הסורג העליון שופץ ומתחתיו הוצבה מנורה (צילום: שי אפשטיין)

מאחור יש חדר משפחה, חדר שינה וקומה נוספת, שבה שני חדרי שינה ושני חדרי רחצה.

פתחים מקוריים שנחסמו הפכו לנישות. זו, למשל, משמשת להצגת חפצי יודאיקה. המדרגות מובילות לקומה עם חדרי שינה נוספים, שלא צולמו (צילום: שי אפשטיין)

מה שהיה הבית המקורי כולל חדר גדול ממדים לסלון ופינת אוכל, שלושה חדרי שינה, שלושה חדרי רחצה, חדר עבודה ומטבח. הרצפה המקורית הייתה במצב גרוע, ולכן החדרים הציבוריים רוצפו באריחי גרניט-פורצלן בגוון טבעי ובגודל משתנה. בחדרי השינה הותקן פרקט עץ אלון. קו ישר מוביל ממבואת הכניסה דרך פינת האוכל, אגף השינה הראשי ועד ליציאה למרפסת. תקרת המסדרון הגבוהה נצבעה בתכלת, ומאירה אותה נברשת בשני צבעים. הרצפה עוטרה ב"שטיח" שעשוי מאריחים מצוירים שיובאו מספרד.

מבט ממבואת הכניסה אל המטבח ופינת האוכל (צילום: שי אפשטיין)

מימין נמצא המטבח, שממנו יש דלת יציאה לגינה המתנשאת לגובה שלושה מטרים וחצי. כל המשקופים עשויים אבנים מקוריות ששומרו במהלך השיפוץ.

מהמטבח אפשר לצאת לגינה. הארונות הגבוהים משמאל לא מחוברים לקיר (צילום: שי אפשטיין)

מולו יש חלון שמדגיש את עובי הקירות (110 ס"מ) וסיומת של קשת. מתחתיו, בתוך משטח עבודה מקוריאן, הותקנו כיריים וכיור אינטגרלי.

מתחת לחלון עם הסף העמוק הותקנו כיריים וכיור איטגרלי מקוריאן. באי שבמרכז המטבח יש כיור וכיריים נוספים (צילום: שי אפשטיין)

מסביב לחלון הותקנו ארונות בצורת האות ח' ("רגבה") - נמוכים מתחת לחלון, גבוהים בצדדים. הדלתות עשויות מזכוכית בגוון לבן, שמשתנה בחלק התחתון לגוני מוקה וחאקי. באי שמרכז המטבח כיריים וכיור נוספים, וגם בו שובצו פסים בגוני המטבח. מעליו נתלתה מנורה בקוטר 140 ס"מ.

דלתות הארונות עשויות מזכוכית בגוני לבן, מוקה וחאקי - שמופיעים גם באי, שעשוי מקוריאן (צילום: שי אפשטיין)

משמאל למסדרון נמצא משרד. בולטת בו נישה (פתח שנחסם בשיפוץ) עם כותרת בצורת קשת, שבה מוקמה ספרייה. פנים הקיר נצבע בגוון חרדל. הנישה מוסגרה בעץ, ונתלו בה מדפים מזכוכית. עובי הקירות, שמומחש היטב בעומק הנישות, איפשר לאדריכל להטמיע בתוכם את מערכות החשמל והמיזוג, מה שסייע בהפחתת אלמנטים ש"מפריעים" לעיצוב.

נישה בחדר העבודה. עובי הקירות איפשר להטמיע בתוכם את מערכות החשמל והמיזוג (צילום: שי אפשטיין)

מתימן לירושלים

הסלון, שאותו ניתן לראות בתמונות הגדולות בראש הכתבה, נשאר במקומו המקורי - בחלל מרובע גדול במרכז הבית. בתקרה יש שתי קשתות שמתנשאות לגובה של ארבעה מטרים וחצי. אל הקיר החיצוני נשענת ספת עור בצבע בורדו, ומשני צידיה מוקמו שתי ספות דו תואמות ("נטוצי"). בין שני החלונות נתלה צילום של עבודת אומנות שהובאה כמתנה לחתונה יהודית-תימנית לפני 100 שנה, והיא חלק מאוסף האמנות של בעל הבית. מאחורי אחת הספות עוד דלת שנחשסמה והפכה לנישה דקורטיבית, מודגשת בצבע חרדל.

הסלון, ''לפני'' (באדיבות איבן לנג)

את הרצפה מקשט "שטיח" של אריחים מעוטרים; שטיח זהה שובץ בשולחן האוכל, שתיכנן לנג. סביב השולחן הוצבו כסאות עץ אפורים, ומעליו נתלתה נברשת זכוכית בעיצוב מודרני. מאחוריו יש פתח נוסף שנחסם, חופה בעץ, ובו מוצג אוסף כלי חרס עתיקים. לצידם נתלה שטיח קיר בן 200 שנה.

את שולחן האוכל, שעשוי עץ ואריחים מאוירים, תיכנן לנג (צילום: שי אפשטיין)

מפינת האוכל יש מסדרון שמוביל לחדרי השינה. בין חדר השינה הראשי לחדר הרחצה שמשרת אותו מפרידה מעין מבואה, שבה גם יציאה למרפסת, ואחד מקירותיה נצבע באדום. לנג בחר שלא לבנות את הקירות עד לתקרה, אלא להראות את הקמרונות במלוא יופים באמצעות מחיצות זכוכית:

הדלת האדומה מובילה לחדר הרחצה של אגף השינה הראשי (צילום: שי אפשטיין)

גם בחדר האורחים נצבע קיר באותו גוון של אדום:

חדר שינה נוסף, שאחד מקירותיו נצבע באדום (צילום: שי אפשטיין)

קירות חדר השינה הראשי, לעומת זאת, ירקרקים. תוכננה לו במיוחד מיטה עם גב מרופד בבד בגוון טבעי, נתון בתוך מסגרת עץ, יחד עם שידות צד וארון בגדים תואמים. גם כאן נבנו הקירות לגובה של 280 ס"מ בלבד, והפער עד לתקרה נסגר בלוחות זכוכית. פס של תאורת לד, שהוטמע בחלקו העליון של הקיר, מייצר בשעות הערב משחק השתקפויות.

הארון בחדר ההורים. בכל חדרי השינה הותקן פרקט עץ אלון (צילום: שי אפשטיין)

מימין לסלון מוקם חדר שינה שלישי, יוצא דופן: הוא כולל חדר רחצה שמעליו נבנתה גלרית שינה, ומול המיטה בולט ארון עץ שנקנה בשוק הפשפשים.

חדר השינה השלישי, עם חדר רחצה פנימי, שמעליו נבנתה גלרית שינה לילד (צילום: שי אפשטיין)

הקירות של חדר הרחצה הפנימי חופו באריחים בשחור ולבן. הגלריה נצבעה בירוק, ויש בה ארון בגדים ומיטת ילדים, שנכנסת לגומחת קיר מקורית.

חדר רחצה בשחור ולבן, הגלריה ירוקה. מיטת הילדים שבה נכנסת לגומחת קיר מקורית (צילום: שי אפשטיין)

לנג לא יודע מה יעלה בגורל הבית. הבעלים הוא תושב חוץ שרוכש בירושלים נכסים לצורך שיפוץ ומכירה, אבל נכון להיום, חודשים אחדים לאחר שהשיפוץ הסתיים, הוא עדיין מתגורר בבית, ולא ממהר למכור.

• קבלן ביצוע: דן בר עמית פרויקטים.
• מטבח: רגבה ירושלים.
• תאורה: קבסו ירושלים.
• דלתות: NEXTDOOR תל אביב .
• ריהוט: Homage (שוק הפשפשים יפו), Natuzzi ירושלים.
• חלונות: אלומיניום דימיטרי, גן רווה.
• כלים סניטריים: גלעד קרמיקה, ירושלים.
  

עוד אדריכלות מעניינת בירושלים:

>> סרט רע: סיור בסינמה סיטי החדש, שנבנה מול בית המשפט העליון