יפת הוא שם חם: הרעיון המקורי של מעצבת האופנה והנעליים עירית בלינדר היה לרכוש דירה קטנה. במשך שנתיים חיפשה דירה מתאימה בשכונות יד אליהו וקריית שלום, בצפון בת ים ובשכונות נוספות, ולא מצאה את מבוקשה. "הכול היה קטן, יקר ומכוער", היא מספרת. "בשלב מסוים הציעו לי להתחיל לחפש בתים יותר גדולים", וכך היא הגיעה לדירה תלת-מפלסית ברחוב יפת ביפו, שבה החליטה לגור.
התוכנית לרכוש בית גדול קסמה לבלינדר, כיוון שהיא מרבה לארח את בני משפחתה: הוריה גרים במושב שורש ואוהבים לבלות סופי שבוע בתל אביב, ויש גם קרובים שחיים בארצות הברית ומגיעים לבקר לעתים תכופות. כדי להתמודד עם ההוצאות הגדולות ביחס לדירה קטנה, היא משכירה לפרקים את הקומה השנייה לשותפים, שחולקים איתה את הסלון והמטבח.
בלינדר כבר גרה בעבר ביפו, בשכונת עג'מי. הדירה הנוכחית נמצאת בבניין רב-מפלסי, שאותו היא מתארת כ"מקום עם אופי שעדיין לא מיצה את עצמו". אחרי שכל בני המשפחה ראו את הנכס ונתנו את ברכתם, הוחלט לרכוש אותו ולהתחיל בשיפוץ יסודי, שאותו תיכנן האדריכל אודי גרדי. השניים הכירו בלימודי אדריכלות (שאותם נטשה בלינדר לטובת עיצוב אופנה) ושמרו על קשר במשך השנים. השיפוץ ארך שנה וחצי, פרק זמן ארוך יחסית, והסיבה לדברי גרדי היא שבניגוד לשיפוצים שנערכים בבניינים חדשים יותר, כאן נכונו להם הפתעות לאורך כל הדרך, שהובילו לשינויים רבים ולעבודה מייגעת מול מהנדס הבניין. "היה צריך לחשב כל קורה חדשה וכל מדרגה", הוא מספר. גם סידור החדרים השתנה, ורק תוך כדי בנייה התגבשה התוכנית הסופית. השינויים נבעו, בין היתר, מהצורך להרוס רצפות וקירות כדי להעביר בהם מערכות חשמל ומים ולבנות אותם מחדש.
"מועדון הקצינים" הפך לסלון
הבניין נבנה בכמה שלבים. בצילומי אוויר מ-1917 רואים בפעם הראשונה מבנה במגרש, אבל אז הוקם רק חלקו הצפוני של הבניין. בצילומים מ-1936 כבר מופיע החלק הדרומי. חלקים נוספים, בהם הקומה הראשית וקומת הביניים, נבנו בין 1936 ל-1948. לא ידוע מי הם האדריכלים שהיו מעורבים בתכנון.
הכניסה לבניין נסתרת מהרחוב, ומגיעים אליו לאחר איתור הסמטה ומעבר דרך שער ברזל. בצד השני של השער יש חצר נעימה שמוקפת בניינים ותוספות בינוי מתקופות שונות - אסתטיקה שאותה מכנה גרדי "הזנחה מטופחת". לדירה התלת-מפלסית מוביל גרם מדרגות.
הדירה משתרעת על פני 197 מ"ר. קומת הכניסה היא החלק המרכזי. גודלה 120 מ"ר, והיא מתנשאת לגובה של שלושה מפלסים: התקרה המשופעת מיתמרת בשיא גובהה ל-7.30 מטרים, ובאזור הנמוך היא מגיעה לגובה של 6 מטרים. הריצוף הורכב מחדש והוא כולל חלקים מהרצפה המקורית, למשל שני "שטיחים" של אריחים מאוירים בחלל המרכזי. "שטיחים" נוספים הורכבו במטבח, במרפסת ובמקומות נוספים, במטרה לשמור על הסגנון המקורי.
המטבח תופס חלק גדול מהחלל. חלונותיו היו אטומים חלקית לפני השיפוץ, והמשקופים נזקקו לרענון. תוך כדי העבודה הוחזרו הפתחים לגודלם המקורי, ונבנו פרופילי ברזל חדשים ("חלון אחר"):
סקלת הצבעים במטבח חמימה: צהוב חלמוני על הקירות, קרם ועץ בארונות. השולחן הגדול נקנה ב"איקאה", הכסאות והארון משוק הפשפשים, ושם נרכשה גם הכורסה בדוגמת הזיג-זג, שעברה שיפוץ. על הקירות תלויות שתי עבודות רקמה שיצרה סבתה של בלינדר וציור גדול של נעמי מנדל. מהתקרה משתלשלת בעזרת חבל אדום מנורת ענק מפליז, שמפאת שיפוע התקרה תוכנן לה פרט חיבור מיוחד (היא מופיעה בתצלום גרם המדרגות, בהמשך).
בחלל המרכזי יש דלתות מקוריות שפורקו, שופצו והוחזרו. אחת מהן מובילה למרפסת מקורה ששטחה 13 מ"ר ושקירותיה טויחו בטיח ורדרד - חידוש של הצבע המקורי. הדלת האחרת – כך מודיע שלט באנגלית שנמצא בדירה ותלוי עכשיו על גרם המדרגות - מובילה ל"מועדון הקצינים", אבל כיום יש שם סלון. הוא חופה בפרקט וכולל רהיטים שאת רובם אספה בלינדר במרוצת השנים. התקרה פורקה ונבנתה מחדש עם חיזוקים בפרופילי "איי" גבוהים:
לצד הסלון יש כניסה לחדר רחצה. הצבעוניות בו קרה: הארונות הם בסגנון דומה לאלה שמטבח, אך בצבע ירוק, והרצפה בגווני ירוק וחום-סגלגל. כאן, כמו בשאר חדרי הרחצה, נתלתה מראה שמוסגרה במקלעת קש, ושולבו אריחי קרמיקה עם איורי תוכניות של מבנים היסטוריים, שצייר גרדי (דוגמה אפשר למצוא בתצלום הגדול בראש העמוד).
הפתעות בשיפוץ
הפריט המרשים ביותר בבית הוא גרם מדרגות מפלדה, שנצבע בלבן ושעליו הונחו מדרכי עץ. המעקה מורכב ממוטות פלדה, והמוט העליון מחופה בסרגל עץ ומשמש כמאחז יד – בחירה עיצובית שמעניקה נגיעה עכשווית על רקע הסגנון היפואי הישן:
כשעולים במדרגות מתגלה חלון קשת מחודד בחלק העליון של הקיר החיצוני. הוא נחשף בעבודות וזוגג מחדש בזכוכיות כחולות:
בקומה השנייה יש שני חדרי שינה ומקלחת, שאותם בעלת הבית משכירה. קומה זו מאופיינת בגבהים משתנים ובבליטות שדרשו תכנון מיוחד. באחד מחדרי השינה יש קובייה שהיא הדופן הפנימית של מרפסת השכנים מלמטה. על הבליטה תוכנן ארון מיוחד, שעליו הונח פסל של האמן עינן כהן, בעל הבית הקודם:
בקומה השלישית נמצא חדר השינה. המיטה מ"איקאה", השולחן מהשוק, התקרות חופו מחדש בקורות עץ שנצבעו לבן:
אתגר נוסף חיכה במרפסת: בלינדר וגרדי שיפצו את הרצפה וחיפו אותה בדק, ואז גילו שצומצם המרחק בינה לבין המעקה. הוא פשוט היה נמוך מדי. כדי להוסיף לו כמה סנטימטרים, הוצבו עליו אדניות עץ תכולות, שמוסיפות ירק וצבע למרפסת (ראו את שתי המרפסות בתצלום למעלה).
כמה כל זה עלה? בסופו של דבר עלו כל ה"הפתעות" הרבה יותר משתוכנן, כמעט כמו בית חדש. "זה לא מבנה לשימור, אבל התהליך היה לא פחות מסובך", מדגיש גרדי. "היה כאן אוסף גדול של פרטים שנזקקו לטיפול, לתכנון ייחודי ולתחזוקה. זה היה פרויקט מורכב". אחת הבעיות נבעה מצורתו של הבניין. בבניינים רגילים הקומות זהות בגודלן ובמיקומן, אבל כאן מדובר בבניין היסטורי שנבנה בשלבים, והקומות אינן מונחות בדיוק זו מעל זו. כך נוצרים מקרים, כמו בחדר השינה שבקומה השנייה, שבהם הדירות של השכנים חודרות לחלל. מבחינת האדריכל, זה היה אתגר מעניין: "יכולתי לשבור את הוופלים הרגילים של קומה מעל קומה. כיף שיש מגבלות".
- מהנדס: שלמה גואטה.
- קבלן: יוסי סבג.
>> היכנסו לקבל השראה: עוד עיצוב פנים של דירות ברחבי הארץ
