השיר "ירושלים של זהב" מאת נעמי שמר צולם לטלוויזיה הישראלית בפעם הראשונה בסוף שנות ה-60, באופן די מביך: שולי נתן הגיעה לאולפן, עמדה עם גיטרה מול המצלמה (או שאולי היא ישבה), ותוך כדי שירתה נראו על המסך ציורים עתיקים שנועדו להסביר לצופים על איזו עיר היא שרה. ברקע הציצו מדי פעם תמונות של משהו שנראה כמו הרי ירושלים, ואחת לכמה שניות נסעה שם מכונית, מה שהעיד שמדובר בסרטון ולא בשקופיות. כך הונצח השיר המצליח והבולט של התקופה, שכל מלה שלו זעקה צילומי חוץ.

עשרות שנים לאחר מכן צילם אסף אמדורסקי קליפ לשיר "הרחובות ממריאים לאט" שהלחין למלים של דוד אבידן. הקליפ מתעד בניינים תל אביביים מתקופות שונות ובסגנונות שונים, מציג גם שרטוטים ותוכניות בנייה ובאופן כללי נראה כמו מוצר שכל בית ספר לאדריכלות היה שמח לאמץ כסרטון תדמית.

>> איך מלחינים את תל אביב?

בין שני הקצוות הללו נמצאים 20 הקליפים וקטעי הסרטים שמופיעים כאן: בכולם יש ביטוי של אדריכלות ישראלית בערים שונות - רחובות, כיכרות, סמטאות, בניינים ציבוריים, אתרי תיירות, בתים פרטיים. חלק מהאתרים ידועים וקלים לזיהוי; אחרים נסתרים מהעין, ומעניין לדעת כיצד נבחרו. רוב הקליפים הופקו באופן פרטי על ידי אמנים, מפיקים וחברות תקליטים שהסכימו להשקיע את הכסף והמשאבים הכרוכים בעבודה מחוץ לאולפן. מעניינים במיוחד הם הסרטונים שצולמו בצבע על ידי צוותי טלוויזיה מחו"ל, בתקופה שבה שידרו כאן בעיקר בשחור-לבן (הדודאים, הפרברים, חלב ודבש, אילנית ופרי קומו). הצוותים נחתו כאן כדי לצלם מוזיקאים ישראלים - ועל הדרך הנציחו גם את האדריכלות המקומית, שהתבררה כלא פחות פוטוגנית.

(תודות: מיכאל יעקובסון, נעמה ריבה וניצן יוגב)