כפתורים, שקיות ו''איקאה'': במחלקה לעיצוב פנים בחולון יורדים לפרטים

מאת נעמה ריבה

האקדמיות לעיצוב פנים בישראל הן עוף מיוחד. בגלל עודף בתי ספר שמכשירים מעצבי פנים והנדסאים, מנסים ראשי המוסדות לייחד את המחלקות לעיצוב. הייחוד מתבטא בדרך כלל בהחדרת תכנים אדריכליים לתוכנית הלימודים – תכנון בניינים, מרחבים עירוניים והתערבות במבני ציבור ומסחר.

אבל עבודות הגמר במחלקה לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי בחולון קיבלו השנה טוויסט מעניין, במסגרת מגמה שהובילו ראשי המחלקה החדשים, האדריכלים ניני ורשבסקי וגל גאון. לא עוד שרטוטים, תוכניות והדמיות, אלא עיצוב פנים "בקנה מידה של אחד לאחד", כדברי ורשבסקי. "המרחב שמעצב פנים צריך לפעול בו הוא של חומר, חלל וחוויה", אומר גאון, ובהתאם - לפחות מחצית מהתלמידים מציגים פריטים או התנסויות בחומר וחלל. הבחירה בפרויקטים שאפשר לנוע בתוכם ולחוש אותם מעלה מחדש את השאלה, מה תפקידו של מעצב הפנים בעידן של ריבוי בעלי מקצוע בעולם התכנון העכשווי.

1. נראה שתפקיד המעצב נדחק הצידה כשתאגידים כמו איקאה מעצבים לא רק רהיטים אלא מרחבי מחיה שלמים: המטבח לא שלם בלי כוננית הירקות של החברה, אין סלון שאין בו מנורת DUDERO, ומעל כל שולחן כתיבה תלוי מדף EKBY. טניה פוטשקין, בת 29 מגבעתיים, חקרה את תופעת רהיטי "איקאה", שלא רק נמצאים אצל רבים מאיתנו בבית, אלא משתנים בהתאם לצו האופנה שמכתיבים התאגידים. לדבריה, הרהיטים האלה לא מתים ולא מזדקנים יחד איתנו - אלא מתחלפים. העבודה שלה כוללת סדרה בת ארבעה שולחנות, שזהים בפרופורציות לשולחן LACK הבסיסי של "איקאה", שגודלו 55X55X45.

"slit"

"void"

"split"

לקוחות "איקאה" מקבלים מוצר זול, שיש כמוהו לעוד רבים בעולם. הדרך ליצור שייכות בין המוצר התעשייתי ללקוח היא באמצעות תהליך ההרכבה, שמכונה "אפקט איקאה". המשתמש מתחבר למוצר כשהוא קונה ערכה להרכבה עצמית, תהליך שפוטשקין משמרת

כמו רהיטי "איקאה" הרגילים, גם את השולחנות של פוטשקין מלווים שרטוטי הרכבה

2. פרויקט נוסף נעשה בהשראת האחים קמפנה הברזילאים, שעשו קריירה מעיצוב רהיטים מחומרים יומיומיים: בובות, קש, לבד, סול, צינורות פלסטיק ונייר פצפצים. הגאונות של השניים היא ביכולת לחבר בין חומרים לכדי יצירה אסתטית חד-פעמית, שמשווה לרהיטים אפיל יוקרתי.אלמוג הכטמן, בת 25 מקריית אונו, השעינה על קיר רהיט שמורכב מ-96 חוליות של שקיות ניילון. החומר עבר מהפך מאז שנרכש במכולת, והפך למוצר מעוצב היטב - רהיט אינטליגנטי שניתן להציבו בתנוחות משתנות.

הכטמן, המכנה את עבודתה "האחר", מסבירה שלחוליות מחוברים אבזמי זכר-נקבה, הממוקמים בקצות השורות ובין החוליות. באמצעות החיבור שלהם יכול המשטח לשנות את צורתו ממצב שטוח לצורה תלת-ממדית מורכבת, שיכולה להתאים לכמות משתמשים משתנה ולחללים מתחלפים.

אלמוג הכטמן יושבת על הרהיט שעיצבה (צילום: עומר ליפשיץ)

שימוש בחומרים יומיומיים, כמו אצל האחים קמפנה (צילום: עומר ליפשיץ)

הרהיט מורכב מ-96 חוליות, כשהמצב ההתחלתי הוא דו-ממדי. הסטודנטית פיתחה פרט שמאפשר להפוך את המשטח לרהיט תלת-ממדי שמשתנה בהתאם לחלל או למשתמש

3. זוהר שרוני, בת 27 מרעננה, יצרה את המיצב "אובססיית כפתורים", שמושך תשומת לב בזכות הצבעוניות הרבה שמאפיינת אותו. שרוני מסבירה שהעבודה תוכננה בהשראת טכניקה בשם "אמנות אובססיבית", וש"היופי העמלני" שלה מתבטא בשימוש בכפתורים כאמצעי המחבר בין חומרים קשים מעולם הבנייה. היא בחרה בכפתור כ"אלמנט אובססיבי" בעיקר בגלל הגודל, הצבעוניות, המשחקיות והשימושיות המוכרת.

בכל אחד מהאלמנטים בעבודה היא עושה שימוש אחר. ברצפה משמשים הכפתורים כגורם שמאחה ומחבר בין האריחים. "השולחן האובססיבי" מתהווה בזכות החוטים שמושחלים בכפתורים ומשמשים לריבוי רגליים. חלק מהכפתורים גדולים במיוחד, והחוט שמושחל בהם מחזיק את השולחן, כשחוטי המתכת מחליפים את חוטי התפירה. הקיר בנוי מתבנית שתי וערב של רצועות פח ולייסטים של עץ גושני, כשכל מפגש מחוזק בכפתור. מתוך הקיר "יוצא" הכיסא, שהוא חלק אינטגרלי ממנו ומהווה את המשכו. גוף התאורה מיוצר מכפתורים ששרוני המיסה ויצרה מהם משטח קשיח העומד בפני עצמו.

"אובססיית כפתורים" של זוהר שרוני. הכפתור כאמצעי המחבר בין חומרים קשים מעולם הבנייה

גוף התאורה מיוצר מכפתורים ששרוני המיסה ויצרה מהם משטח קשיח העומד בפני עצמו