כניסה מחודשת להר הרצל בירושלים: צוות אדריכלים בינלאומי זכה היום (ד') בתחרות הרעיונית לתכנון הפרויקט. ההצעה גברה על 50 הצעות נוספות, שנבחנו על ידי צוות שופטים בראשותו של ח"כ ראובן ריבלין (ליכוד), ובהשתתפות האדריכלים אריה רחמימוב, דוד קרויאנקר וברברה אהרונסון, בתחרות שנערכה ביוזמתן של עמותת האדריכלים וההסתדרות הציונית העולמית. חברי הצוות הזוכה הם דניאל שטרסבורגר מישראל, שטפן סכנק מהולנד, הוגו נטו מפורטוגל, אטוה חררדס מהולנד, ג'וליה טובולי מאיטליה ואנדריאס הופה מגרמניה. כך נודע ל-xnet.

המוני ישראלים פוקדים את קברי יקיריהם הטמונים בהר הרצל, וזאת בנוסף לרבבות שמגיעים לטקסים הממלכתיים ביום הזיכרון ובערב יום העצמאות מדי שנה. שטרסבורגר מספר, כי בביקור בהר הוא זיהה את הצורך הבסיסי בצל, והבעיה שזוהתה אמנם הפכה לאלמנט מרכזי בהצעה. הצוות המנצח, שיזכה בפרס בסך 100 אלף שקלים, כתב בהגשה כי התכנון "מבקש לחזק את מתחם הכניסה ולחבר אותו לעיר, תוך שינוי מינימלי בתוואי השטח, חיסכון במשאבים ושמירה על הטבע". הרכיב העיצובי הדומיננטי הוא גג מרחף, שמחורר במשולשים אקראיים המדמים גיאומטריה מפורקת של מגן דוד. הגג רוכב על מבנה המוזיאון הקטן הקיים בכניסה להר הרצל.

צוות השופטים הסביר בהחלטתו, כי הפרויקט הזוכה "משמר את השערים הקיימים, הגג מעוצב היטב ומעניק פתרון לרחבה הקדמית ולכיכר. פרויקט 'נקי' עם קומפוזיציה אדריכלית טובה, שמתאפיין בשפה אדריכלית ונופית שונה שנבחרה בקפידה". עוד נכתב, כי "רצף העמודים המוצע בקדמת רחבת הכניסה החיצונית מייצר סיכוך בין התנועה והחוויה של שדרות הרצל לבין כיכר הכניסה להר הרצל".

''יהיה אירוני לחפור מתחת לבית קברות''

שטרסבורגר שוהה כעת בברלין, שהייתה נקודת המפגש של הצוות הבינלאומי שבו הוא משתתף. בשיחה עם Xnet הוא ציין כי בניגוד למתמודדים אחרים בתחרות שתיכננו חניה תת-קרקעית – פתרון נפוץ בכל אתר ציבורי – הוא ועמיתיו חשבו שמוזר לחפור חניון כזה מתחת לבית קברות: "כניסה לבית קברות מתחת לאדמה עלולה לנתק את המבקרים, והיא גם מעט אירונית". התוצאה: הם ישקעו את מפלס החניה מבלי לחפור מתחת לאדמה.

הגיוון הגיאוגרפי של האדריכלים הזוכים, שהכירו במסגרות עבודה משותפת ובאקדמיות, הוליד תכנון משותף באמצעות שיחות וידאו ותכתובות מייל קבוצתיות. שטרסבורגר סבור שהתמהיל הקבוצתי ממזג נקודות מבט שונות: המקומי, שמכיר וחווה את האתר מילדותו, והזרים, שנחשפים זו הפעם הראשונה למרחב ולהיסטוריה של המקום.

הזוכים במקומות הנוספים

במקום השני בתחרות זכו האדריכליות תמר בן טובים, איריס הוניג וגלית חן פרידמן, והן יקבלו פרס בסך 40 אלף שקלים. השלוש הדגישו בהצעתן, כי הכניסה הקיימת להר הרצל אינה מכבדת את המקום. תוכניתן הציעה לחבר בין האתרים השונים בהר, תוך ביטול החניה הקדמית הקיימת. רחבה מוגבהת מובילה לשתי שדרות להולכי רגל הממוקמות במפלסים שונים, ושמחברות בין אלמנטים השונים במתחם ההר.

הזוכה במקום השני (באדיבות עמותת האדריכלים וההסתדרות הציונית העולמית)
הזוכה במקום השני (באדיבות עמותת האדריכלים וההסתדרות הציונית העולמית)

משרד האדריכלים פרי דוידוביץ' זכה במקום השלישי ובפרס בסך 20 אלף שקלים. הם הציעו לשקע את הכביש ולהוסיף חניה תת-קרקעית. האלמנט הבולט בהצעה הוא ציר חדש שפורץ מתוך הכיכר, תחת הכותרת "טיילת החזון". זו דרך שתחורר בטקסטים באותיות גדולות, שישקפו את חזונו של הרצל. הדרך תוביל לאנדרטת הנופלים ותסתיים באלמנט נוסף - "מרפסת הרצל", על שמה של המרפסת הנודעת בבזל - שתשקיף על קו הרקיע ותחלוש על "כיכר ההגשמה", שתאפשר חיבור לאנדרטת הנופלים ולמוקדים נוספים במתחם (צוות תכנון: שלום דוידוביץ', חנן פרי, ליהי עין גדי דוידוביץ', שי גרנר, רעות שפירא ומורן מירון).

הזוכות במקום השלישי (באדיבות עמותת האדריכלים וההסתדרות הציונית העולמית)
הזוכות במקום השלישי (באדיבות עמותת האדריכלים וההסתדרות הציונית העולמית)

מסלול סטודנטים

במסגרת התחרות נערך מסלול סטודנטים, שמשך 18 מתמודדים. בפרס הראשון זכו ליזי מיכאל ויעל לקשטיין (הטכניון), ויוענק להם פרס בסך 10,000 שקלים. השופטים ציינו כי מדובר בפרויקט ש"מפותח ברגישות", וכי הוא קושר בין המוקדים בהר, ובין זיכרון השואה לחזון הלאומי, למלחמה ולתקומה. במקום השני במסלול הסטודנטים זכו אורי מיליק, נועם נוה ועמרי שורץ (הטכניון). במקום השלישי זכו תמר אלון וגיל כהן (בצלאל)

הזוכה במסלול הסטודנטים (באדיבות עמותת האדריכלים וההסתדרות הציונית העולמית)
הזוכה במסלול הסטודנטים (באדיבות עמותת האדריכלים וההסתדרות הציונית העולמית)

האם הפעם התחרות תתממש?

להצעות שזוכות בתחרויות אדריכלים בישראל יש נטייה להישאר על המדף, והר הרצל הוא דוגמה טובה לכך. בספטמבר 1950 הכריזה ההסתדרות הציונית על תחרות לתכנון קבר הרצל ומתחם נופי סביבו . מיכל נאור ורניק ודורון בר מגוללים, במאמר שכתבו, את שהתרחש שם מאז 1949 ועד 1960. מגישי ההצעות נדרשו להציע פתרון שייתן "ביטוי לרגשי הכבוד וההערצה שעם ישראל רוחש לבנימין זאב הרצל (...) ולהשתלב בנוף וברקע ההיסטורי של ירושלים".

60 מציעים ניגשו לתחרות, ובהם שמות בולטים כמו הצמד וינרויב ומנספלד, זאב רכטר, יצחק דנציגר ויעקב שלגי. הזוכה היה יוסף קלארווין, מתכנן משכן הכנסת, שתיכנן 'אוהל' – מבנה כיפתי שגובהו 6 מטרים וקוטרו 30 מטרים, ושנתמך על 44 צלעות, כשנות חייו של הרצל. ההצעה זכתה אך נבלמה, הן בגלל ספקות עיצוביים והן בגלל בעיות תקציב. גם תכנון הפארק לא הושלם. בסוף 1959 החליטה ועדה ציבורית לגנוז את ההצעה.

האם לתחרות זו צפוי סוף אחר? אולי דווקא קנה המידה הקטן, יחד עם הרוח הפרלמנטרית הגבית, יאפשרו לו לצאת לפועל. בכל אופן, לוחות זמנים לביצוע ומקורות תקציביים עדיין לא ידועים.