כאדריכלית ותושבת תל אביב, אני רגילה לדירות תל אביביות במצב מזעזע, אך לדירה הזו היה ממש קשה להיכנס בביקורים המקדימים לשיפוץ. היא הייתה מוזנחת במשך שנים ארוכות, הרצפה שקעה, הקירות התנתקו מהתקרה וסבלו מרטיבות שלא טופלה זמן רב, ומעט מאוד אור יום האיר את החללים. מעורר השראה, ואני לא אומרת את זה בציניות.
קירות פנימיים או פגעי גיל הם אלמנטים שאני לא רואה כשאני נכנסת לחלל לא מוכר. חומרי הגלם שמעניינים אותי הם מעטפת, כיווני אוויר ואור. לכן, למרות קבלת הפנים הקשה, זיהיתי כאן פינת חמד חבויה עם יתרונות רבים: ממוקמת במרכז העיר, דקה מרחוב סואן ובמרחק הליכה לכל שנדרש, דירה עורפית שפונה לחצר עם עצים שנולדו הרבה לפני בני הבית – אפשרויות אינסוף לחלל חם ומפנק למשפחה.
את מסע העיצוב עשינו במשותף, בעלי הבית ואני – היא אמנית רב תחומית והוא מאייר ומעצב אתרים, הורים לשני ילדים קטנים. הבית תוכנן לטעמם ולצרכיהם והם היו מעורבים בכל תהליכי העיצוב ושלביו. שטח הדירה גדל מ-76 מ"ר עם מרפסות ל-88 מ"ר לאחר שהן הוכנסו פנימה, והיא תוכננה מחדש כדי לענות על כל הצרכים: סלון, חדר שינה להורים, חדר גדול לשני הילדים (שיוכל לאכלס גם יותר, אם המשפחה תתרחב) וחדר עבודה.
לבני הזוג, אוהבי רטרו אמיתיים, כמות עצומה של רהיטים וחפצים שאספו במשך השנים. אלו, כמו עבודות אמנות של שניהם, שולבו בחלל כבר משלבי התכנון הראשוניים. סביב כיסא הבועה המפורסם של המעצב הפיני אירו ארניו (Aranio Eero), שמלווה את בעלת הבית עוד מימי רווקותה, תוכנן כל אזור הישיבה. גם שולחן האוכל והכסאות היו ברשותם של בני הבית שנים. החלל המשותף כולל מטבח, פינת אוכל, פינת ישיבה ועמדת עבודה לאחד מבני הזוג (יש בדירה עוד חדר עבודה). מסך הטלוויזיה שולב בתוך ספרייה גדולה כדי שלא יתבלט. הספרייה נבנתה מעמודים מקוריים שנרכשו בשוק הפשפשים ביפו ומדפים במראה נקי, שהוזמנו אצל נגר (יוסי ורביצקי, שעשה גם את ארונות המטבח והאמבטיה).
המטבח תוכנן במבנה טיפוסי של מטבחי שנות ה-70 – ארונות עליונים ותחתונים ומכשירי חשמל שלא שולבו בפריטי הנגרות – כולל חומרי הגמר מהתקופה. את האריחים שמחפים את הקירות עיצב בעל הבית בהשראת דוגמה של אהיל ישן שעבר איתם דירה ומוקם בפינת המטבח כציר מקשר בין שתי פאות המטבח. לצד המטבח מוקם לוח גיר לבקשתו של הדייר, שרוב רעיונותיו מתהווים תוך כדי בישול או שטיפת כלים.
חדר הרחצה, גם הוא בהשראת הסבנטיז, חודש עם אביזרים חדישים. טפט עז צבע עם דוגמת צבאים הודבק על הקיר היבש, כדי להכניס חום ועומק לניקיון הסניטרי בשחור-לבן של החדר.
בני הזוג ויתרו על שטח בחדר השינה כדי להרחיב את חדר הילדים ככל האפשר (ראו תוכניות למטה). הם מתייחסים לחדרם ככוך לשינה וארון בלבד – עם בונוס: פינת מדיטציה והתרגעות פרטית שלהם, ללא אמצעי תקשורת סביב, מעין מפלט בדמות מזרון רך ובהיר שמוקם מתחת לחלון הגדול של החדר, ועליו נתלו וילונות וינטג' פרחוניים שמצאה בעלת הבית. תוכניות חלופיות לאזור חדר הילדים, שיתאימו לצרכי המשפחה המשתנים בעתיד, הופקדו בידי הדיירים: אחת כאופציה להתרחבות המשפחה והשנייה שתתאים לשנות ההתבגרות של הילדים.
חלק נכבד מתהליך העבודה היה ביסוס קונסטרוקטיבי של המבנה – העבודות ההנדסיות עלו 150 מתוך 400 אלף השקלים שהושקעו בשיפוץ. הרצפה נבנתה מעץ גלריה על תשתית עץ, החלטה שנולדה מצורך הנדסי ברצפה "צפה", שמנותקת מהמבנה הקיים. העץ הוכהה, בלי להסתיר את המחברים. גם קורות הפלדה, עמודים ושאר אלמנטים שנדרשו לחיזוק ושיחזור החלל נשארו חשופים ונצבעו בצבע הקירות – הדיירים לא הרגישו צורך להסתירם.
בחלק האחורי של הדירה נפתח חלון זכוכית מהרצפה עד לתקרה, שמכניס פנימה שפע של אור ואוויר ומאפשר ליהנות מהחצר, שהייתה מוזנחת ועמוסת גרוטאות ולאט לאט קמה לתחייה תחת ידיהם של בני הבית והפכה לפינה ירוקה ונעימה לדיירים ולשכניהם בקומות העליונות.
>> טלי מדיין היא אדריכלית ומעצבת פנים. לפרטים נוספים
עוד דירות לא שגרתיות:
>> שילוב של גלריות בדירה בלב ההיסטורי של תל אביב, שהרוויחה שטח בזכות התקרות הגבוהות
>> ושתי משפחות שחולקות דירה אחת. האם זהו הפתרון למצוקת הדיור?
