יותר מ-150 שנה לאחר שנחנך ו-80 שנה לאחר שנחרב בשריפה, "ארמון הבדולח" (The Crystal Palace) בלונדון אמור לקום מחדש. הוא הוקם לראשונה בהייד פארק, כאולם תערוכות ענק שעמד במרכז התערוכה העולמית שבריטניה אירחה ב-1851. כשנשרף הבניין, ב-1936, אמר ווינסטון צ'רצ'יל כי "מדובר בסופו של עידן".
ואכן, "קריסטל פאלאס" סימל עידן משמעותי בהתפתחותה של האנושות, ואת אחד משיאיה של האימפריה הבריטית בפרט. התערוכה העולמית, ובעיקר המבנים והמתקנים שהוקמו במסגרתה, המחישו באותן שנים - אולי יותר מכל אירוע אחר שהתרחש במאה ה-19 - את השינוי שחל בעולם המערבי, ואת התפתחותו של העידן התעשייתי. כך, לדוגמה, במסגרת החידושים הטכנולוגים שהוצגו בתערוכה שבארמון, נחשף לראשונה לעיני הציבור הפטנט שנמצא היום כמעט בכל בית: האסלה עם מיכל ההדחה.
לא רק המוצגים היו משמעותיים. מבני התערוכות העולמיות בערים הגדולות של העולם הישן נחשבים עד היום לאטרקציה תיירותית מצליחה. בתערוכה שאירחה צרפת 40 שנה לאחר מכן, הוקם מגדל אייפל בתכנון המהנדס גוסטב אייפל. בבריסל, ב-1958, הוקם ה"אטומיום" בתכנון האדריכל אנדרה ואטרקיין, ובברצלונה הוקם ב-1929 "הביתן הגרמני" בתכנון האדריכל לודוויג מיס ון דר רוהה. להבדיל, בתערוכה האחרונה שהתקיימה בשנגחאי בלטה נוכחותו של הביתן הישראלי, שתיכננו במשותף האדריכל חיים דותן והמעצב פרוספר עמיר.
בניין שאפשר לפרק ולהרכיב במקום אחר
את "ארמון הבדולח" תיכנן הגנן ג'וזף פקסטון (Joseph Paxton), שהתמחה בתכנון חממות משוכללות, שאותן ביסס על טכנולוגיות בנייה חדשות שפותחו באותה עת. "ארמון הבדולח", שהיה לבניין הזכוכית הגדול בעולם, הורכב כולו מזכוכית, פלדה ועץ, ועוצב כך שניתן יהיה לפרקו ולהרכיבו מחדש באתר אחר, מה שאכן בוצע לאחר תקופה קצרה: בתום התערוכה העולמית פורק הארמון ונבנה מחדש בפרוור בדרום-מזרח העיר, בקצה פארק שגם אותו עיצב פקסטון ושנקרא עד היום על שמו של הארמון.
הבניין המקורי עוצב בסגנון ויקטוריאני, השתרע על פני כמעט 100 אלף מ"ר, נמתח לאורך יותר מחצי קילומטר והתנשא לגובה 39 מטרים. היו בו קומת קרקע וקומת גלריה, שהתחלקה בין שני צידי האולם. פקסטון, שהיה כאמור גנן, דאג לשתול פרחים, שיחים וגם עצים באזורים מוגדרים בתוך הבניין.
השריפה שפרצה באחד החדרים והתפשטה במהירות משכה קהל רב, שצפה בלהבות שכילו את המבנה. חיסול הארמון השמיד לא רק מוקד בידור וסמל לונדוני, אלא גם פגע בסביבה כולה שאיבדה ממעמדה העירוני. עם היעלמותו של הקהל הרב שפקד את האזור, נסגרה גם תחנת הרכבת ששכנה כאן מאז הקמת הארמון.
הסינים יקימו ויפעילו
בשבוע שעבר אירחו המדרגות הרחבות שהובילו בעבר לארמון, ושנותרו שריד אחרון לבניין ההיסטורי, מסיבת עיתונאים בהובלתם של בוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון, וני ז'אוקסינג (Ni Zhaoxing), מיליארדר סיני העומד בראש חברה יזמית. ג'ונסון בישר לעיתונאים, כי זאוקסינג ישקיע לא פחות מ-500 פאונד (כ-2.9 מיליארד שקלים) בפיתוח הפארק ובהקמת הארמון במידותיו המקוריות.
השניים הדגישו כי הקמתו מחדש של "ארמון הבדולח" וחידוש הפארק ייערכו באופן נאמן לרעיונותיו של פקסטון, תוך התאמתם למאה ה-21. תכנון הפרויקט הופקד בידיה של חברת התכנון וההנדסה ARUP שהשתתפה בעשורים האחרונים בתכנון כמה מהמבנים החשובים בעולם, כמו בניין האופרה של סידני (בתכנון האדריכל ירן אוטזון), בניין הטלוויזיה הסינית בבייג'ין (בתכנון האדריכל רם קולהאס) וגשר המילניום ומגדל סוויס רה - שניהם בלונדון, בתכנון האדריכל נורמן פוסטר.
כמו שקרה בעת הקמתו, גם עתה מדובר בשילוב של השוק הפרטי עם המגזר הציבורי. החברה הסינית תפעיל את הארמון כמרכז תרבות ובידור, בית מלון ומרכז כנסים. על הייעודים השונים שיאוכלסו בבניין טרם הוחלט סופית. עיריית לונדון מבטיחה שהפרויקט ייצר יותר מאלף משרות, ובמקביל יוצעו בארמון תערוכות ואירועים פתוחים לציבור.
את התמריץ לחדש את הבניין כמוקד תרבות חשוב קיבלו היזמים מפרויקט חידוש הגרנד פאלה, שנבנה בעבור התערוכה העולמית בפריז ב-1900, וששופץ אשתקד באופן יסודי והפך להצלחה מסחררת. בתערוכה האחרונה שנערכה בגרנד פאלה ביקרו בתוך חמישה שבועות יותר מ-150 אלף מבקרים. כתבנו על אחת התערוכות המצליחות שנערכו בו אשתקד.
למרות ההבטחות לציבור, נשמעים כבר קולות המתנגדים להפיכתו של השטח הציבורי הפתוח לפרויקט יזמי. בתגובה, הזדרז ראש העירייה להבטיח כי כבר בחודשים הקרובים יוצגו לפני הציבור תוצרי העבודה הראשונים, כך שלתושבים ובעלי העסקים בסביבה תינתן האפשרות להביע את דעתם יותר מפעם אחת לאורך התהליך.
תחילת העבודה בשטח אמורה להתחיל בחורף 2015, וחנוכת הפרויקט מיועדת לחורף 2018.
עוד אדריכלות לונדונית בערוץ האדריכלות של Xnet
>> האגף החדש של גלריה סרפנטיין בתכנון זאהה חדיד
>> המלצות לטיול אדריכלי מרתק בלונדון>> ביתן הקיץ של סו פוג'ימוטו בגלריה סרפנטיין 2013
