תפורה עליהם: דירה בשכונת שפירא בדרום תל אביב
זוג אנשי אקדמיה הצטרפו לקבוצת רכישה שהקימה בניין לא רחוק מהתחנה המרכזית החדשה. בזכות המיקום הלא אטרקטיבי הם נהנים מדירה בת 100 מ''ר, שאותה התאימה המעצבת לצרכיהם ולטעמם: שני חדרי שינה אוחדו, המטבח הורחב וחלל מיוחד הוקדש לפסנתר
שכונת שפירא היא אחת השכונות השקטות בתל אביב. רוב בתיה נמוכי קומה, והרחובות נעימים. אלא שקרבתה לתחנה המרכזית החדשה, ותמהיל אוכלוסייתה – תושבים ותיקים מעוטי יכולת, מהגרי עבודה ועולים חדשים – משאירים אותה במעמד של אחת משכונות המצוקה של דרום תל אביב. עם זאת, לשכונה זולגים עם השנים צעירים ומשפחות שלא יכולים להרשות לעצמם דירה במרכז העיר, אבל במרחק כמה דקות הליכה משם – דווקא כן. כך החלו לצוץ בשכונה הישנה בניינים חדשים ואף וילות נוסח "נווה צדק לעניים".
הדרך לבניין החדש שבכתבה זו עוברת בין מבנים ישנים, חד קומתיים. השקט סביב, והבריזה שמגיעה היישר מחוף הים, כבשו את ליבם של בעלי הדירה, שהצטרפו לקבוצת רכישה שהקימה את הבניין, שמתנשא לגובה ארבע קומות ונהנה מנוף פתוח מכל צידיו.
מעצבת הפנים ליאת עברון ליוותה את בני הזוג כבר משלב היזמות. היא שינתה את תוכנית הדירה, 100 מ"ר שטחה, והתאימה אותה לצרכיהם. מה שהיו חמישה חדרים על הנייר הפכו לארבעה. על החלוקה השפיעו כמה נתונים: העובדה שבני הזוג, בשנות ה-40 לחייהם, הם ללא ילדים מתוך בחירה, הביאה להחלטה לאחד שני חדרי שינה קטנים לחדר אחד גדול. בגלל ששניהם אנשי אקדמיה שעובדים הרבה מהבית, ביקשו לתכנן חדר עבודה נוח ומרווח. את הספרים הרבים שלהם ביקשו לפזר בדירה כולה, ולא לרכזם בספרייה גדולה אחת. כמו כן ביקשו לתכנן מקום מיוחד לפסנתר. השינויים, השדרוגים וריהוט הדירה הסתכמו בכ-300 אלף שקלים.
כדי לעמוד בתקציב, שהוגדר מראש, הוחלט לבחור בריצוף שהיה במסגרת הסטנדרט הקבלני: אריחי גרניט-פורצלן בגוון אפרפר חולי, מעין גרסה מודרנית של אריחי השומשום הוותיקים. מלבד שני חדרי השינה שאוחדו, הפכה עברון חדר שינה שלישי לחדר עבודה, ביטלה את חדר הרחצה שתוכנן לידו וצירפה את שטחו לחלל הסלון והמטבח, שהרוויח מרחב. במקומו של מטבח צר וקטן בתוכנית המקורית (ראו בסוף הכתבה) מוקמה פינת האוכל. מה שהיה במקור פינת עבודה הפך לחלל נגינה וקריאה. את שירותי האורחים צירפה לחדר הרחצה המרכזי.
בכניסה לדירה יצרה עברון מבואה צרה, מעין מסדרון שנפתח אל חלל הסלון. מצדו האחד קיר ארונות מטבח ומצדו השני הוא תחום בספרייה ארוכה וצרה, שפונה אל פינת האוכל. הדיירת ביקשה מעברון מקום שבו יהיה אפשר להניח תיק ומפתחות עם הכניסה לבית. לכן שובצו בספרייה, שעשויה מעץ סנדוויץ' חשוף ותוכננה בקו א-סימטרי, שלוש דלתות פורמייקה בצבעי צהוב, חמרה וטורקיז, שמסתירות חללי אחסון בגדלים שונים. על המדפים הוצבו, מלבד ספרים, פסלונים של ורדה גבעולי ואילן גלבר (כל הנגרות בבית – למעט המטבח, שבוצע מטעם הקבלן – נעשתה בידי גיל בן טוב מנגריית "עץ הבאובב").
את המטבח תיכננה עברון במקומם של הסלון וחדר השירותים בתוכנית המקורית. הוא הורחב כדי לענות על אהבת הבישול של בני הזוג, שביקשו משטח עבודה גדול ככל הניתן. ארונות המטבח תוכננו בצורת האות ר'. הם נצבעו בהשראת צבעי תבלינים. קיר הארונות הגבוהים נסגר בדלתות פורמייקה אפורה. דלתותיהם של הארונות המוסתרים בנישה בנויה נצבעו בגוון חמרה.
הקיר מעל משטח העבודה חופה באריחי "מקיאטו" מצוירים בגודל 20X50 סנטימטרים ("נגב"). בצד מסתיר תריס את מכשירי העבודה והאפייה. גם דלתות הארונות ב"אי" נצבעו בגוון חמרה. הכיריים מוקמו בצד, כדי ליצור משטח עבודה נוסף לידם. בצד הפונה אל הסלון הוצבו שני כסאות בר, המשמשים לארוחות היומיום.
ה"אי" הוצמד לחצי קיר, שמאחוריו דלת הכניסה לחדר העבודה הפונקציונלי. שולחן עבודה זוגי הותקן מפלטת עץ אלון שהונחה על רגליים צבועות בתכלת. בגובה הקיר לצד השולחן נבנתה ספרייה מעץ סנדוויץ' עם חוצצים מפורמייקה בגוון חמרה. תחתיה הוצבה שידת אחסון באדום מבריק ("My home page").
הסלון רוהט בשתי כורסאות בסגנון אר-דקו, שהיו בבעלות הדיירים ועברו שיפוץ. הן רופדו בבד קטיפה בגוון כתום עז, שהותאם לספה ירוקה ועמוקה במיוחד ("גוטליב", ברחוב הרצל בתל אביב). במרכז הוצב שולחן קפה עם משטח פורמייקה צהוב, שתוכנן בהשראת שולחן שראו הדיירים בשוק הפשפשים. בצד מוקמה שידה שנקנתה בשוק והוסבה לשידת מדיה. מאחורי הספה נוצלה נישה בקיר לטובת מדפים שעליהם הונח אוסף התקליטים של בני הזוג. על הקיר נתלתה עבודת אמנות של שי עבאדי – תמונה מהסדרה "ראדו", שהוקדשה למשורר ראדו קלפר.
את השולחן בפינת אוכל בנה הנגר מעץ אלון. שלושה כסאות מ"שמרת הזורע", שליוו את בעלת הבית מאז ילדותה, נשמרו והוצבו סביבו. להם שודכו שני כסאות פלסטיק חדשים שקולפו ונצבעו בתנור, וכיסא נוסף, שנקנה בשוק הפשפשים. מעל השולחן נתלתה נברשת ("יוסי קמחי מנורות", שוק הפשפשים).
>> רוצים לעצב חדר בצבעים חמים של תבלינים, כמו בדירה הזו? הנה שילוב מומלץ
על הקיר מעל השולחן נתלה מסך טלוויזיה לא גדול, שמוסגר במסגרת עץ צהובה. כשצריך, מוסט המסך לכיוון הספה בסלון. בני הבית חיו 15 שנה ללא טלוויזיה. עכשיו החליטו לרכוש מסך, אך ביקשו שלא יהפוך למרכז הסלון ולכן מיקמו אותו בצד.
מצדה האחד של פינת האוכל המסדרון המוביל לחדרי השינה והרחצה, ומצדה השני פינת קריאה ונגינה. מעל הפסנתר נתלתה עבודה של יואב ויס. מול חלון שפונה לחצר הפנימית של הבניין נבנתה ספריית מדפים שמשלבת עץ סנדוויץ' חשוף ופורמייקה בגוון מוקה.
בתקרת הדירה בולטת תעלת מיזוג חשופה, שמתחילה במטבח ומסתיימת במסדרון המוביל לחדרי השינה. בעלי הבית ביקשו לנצל את מלוא גובה התקרות, שלושה מטרים, והחליטו שלא להנמיכה לטובת הסתרת מערכת המיזוג. אהבתם לצבע ונכונותם להעז סייעו לעברון לשכנעם לצבוע אותה בצהוב.
חדר הרחצה המרכזי רוצף באריחי גרניט-פורצלן במראה פרקט. במרכזו הוצב ארון סגול, שבחלקו התחתון חור עגול, שמאפשר לחתולים לעבור לארגז החול שלהם. חור בגודל זהה נפער גם בדלת הכניסה לחדר. הארון הסגול מסתיר גם את מכונות הכביסה והמייבש. מעל משטח השיש ארון נוסף, שחופה במראות.
מול חדר הרחצה חדר השינה הגדול של בני הזוג. מול הדלת מוקמה מיטה זוגית ולצידה חלון ארוך ורחב, שמגיע עד לרצפה. בעלי הדירה הרגישו חשופים, וחיפו את חלקו התחתון של החלון במדבקה עם דוגמה שהוזמנה במיוחד. מעל המיטה נתלו שתי מנורות קריאה ("אורל", רחוב וולפסון, תל אביב).
בקיר המפריד בין החדר לחדר הרחצה הצמוד אליו נוצרה נישה שחופתה בטפט עם דוגמה בגוון חרדל ("גולדשטיין טפטים"). בתוך הנישה הוצבה שידה עתיקה, שנקנתה אף היא בשוק הפשפשים.
בחדר הרחצה מקלחון עם שני ראשי טוש, שמשתרע מקיר לקיר. המקלחון חופה במשטח מעץ טיק. מולו שני מדפי עץ "מרחפים", שמאפשרים לחלון ארוך, המגיע עד לרצפה, להכניס אור טבעי לחלל. מתחת לכיור נבנו שתי מגירות אחסון, ומעליו ארון נוסף, שחופה במראה. החדר האחרון במסדרון הוא הממ"ד, שמשמש כחדר לאורחים.
בדירתם החדשה, ארבע שנים אחרי שהצטרפו לקבוצת הרכישה של הבניין, מעידים בני הזוג שהם מרוצים יותר מתמיד מהבחירה בשכונה.
עוד דירות משופצות בשכונות מצוקה מתחדשות:
>> דירה שהורחבה בקטמונים בירושלים
>> דירת שיכון ששודרגה בשכונת צהלון ביפו>> ואם כבר דרום תל אביב - הייתם גרים ברחוב פין?
>> לאתר של ליאת עברון
>> לאתר של אילן נחום
