הורים לשני ילדים קטנים בחרו בדירה הזו מבין כל הבתים שראו בגלל הפוטנציאל שלה: דירה פינתית בקומת הקרקע של שיכון רכבת בשכונה ותיקה בצפון תל אביב, שפונה לגינה רחבת ידיים, 250 מ"ר שטחה. על התכנון ועיצוב הפנים הופקד אדריכל צח רונן.
באופן יוצא דופן, הם בחרו שלא לנצל את מלוא ההרחבה שמתיר החוק: הם שיפצו את הדירה, שהשתרעה על שטח של 100 מ''ר, וחפרו קומת מרתף חדשה בשטח של 32 מ"ר – מידות אופטימליות שנקבעו לפי צרכיהם של בני הבית, ולא לפי ההיתרים המקסימליים (ראו תוכניות בסוף הכתבה).
בקומת הכניסה תוכנן חלל פתוח ומשותף לסלון, לפינת האוכל ולמטבח, ומימינו אגף "פרטי", שכולל חדר רחצה, חדר גדול לשני הילדים, חדר עבודה וחדר משפחה. בקומת המרתף, מוארת בזכות חצר אנגלית שנחפרה מצדה האחורי של הדירה, נבנה חדר השינה של ההורים, עם חדרי רחצה וארונות צמודים.
התכנון הביא בחשבון את ההתפתחות בחיי המשפחה: חדרי המשחקים והעבודה יוכלו להפוך בקלות לחדריהם של הילדים, כשיתבגרו, ובמקרה הצורך ניתן להפריד בין שתי הקומות, שלהן כניסות ותשתיות נפרדות.
את תוכנית הבית ביסס רונן על שני קווים: האחד מחבר בין הגינה שאליה פונה הסלון לחלונות חדר הילדים, שפונים לכיוון החצר האנגלית. גודל החלונות והחומרים לאורך הקו נקבעו לפיו. השני מחבר בין דלת הכניסה לדלת היציאה מהמטבח. זהו קו תנועה משני, שמסמן את חיי היומיום סביב המטבח.
סקלת הצבעים השולטת בעיצוב הפנים נעה על גוני אפור-ירוק – רקע שקט לפריטים ולרהיטים, שאת רובם תכנן האדריכל. החלל הפתוח הגדול חופה בבטון מוחלק ומחורץ לריבועים גדולים. חדרי השינה והעבודה חופו בקורות עץ אורן שנצבעו לבן, החלונות מוסגרו באלומיניום אפור.
לאורך הקיר החיצוני של הסלון, מקצה לקצה, נבנה ספסל בטון שימושי ונוח. מסך הטלוויזיה ופריטי נוי הונחו עליו, ובינו לבין מדף העץ שנמתח תחתיו אוחסנו סודרו הספרים ומערכות המדיה. כמו בבניינים רבים אחרים שנבנו בשנות ה-60, במהלך עבודות השיפוץ נחשף קיר לבני סיליקט מקוריות, שהפך לאלמנט משמעותי בחלל, רקע לספה ולשתי כורסאות מרופדות בעור חום. צבעו הכהה של הריהוט מוסיף לתחושת הביתיות ומדגיש את השילוב בין ישן לחדש. שולחן הקפה קטן ומינימליסטי, ומיקומו אינו קבוע, אלא לפי הצורך. ארגז ישן הונח על הרצפה ומשמש לאחסון בקבוקי משקה.
המטבח תוכנן כשלושה קווים מקבילים. ארונות העץ נצבעו בתנור בגוון אפור ועליהם הונח משטח עבודה מאבן ליימסטון ירוקה. מולם הוצב "אי" אחסון ועבודה ובמקביל אליו שולחן האוכל. האי, שבו שובצו הכיריים, משרת את המטבח מצדו האחד ואת השולחן מצדו השני.
בין הסלון לחדרים מחבר מסדרון, שבקצהו חלון ועץ. מעקה פלדה נצבע אדום במטרה לשבור את סקלת הצבעים האפורה, ומעניק לפוסעים בו תחושת קלילות, כאילו היה גשר.
חדר הילדים מרווח מאוד, כדי שיוכלו לישון יחד. שתי במות נבנו בקצותיו על הפרקט הלבן, בסיס למזרונים בגודל מיטה וחצי. בין המיטות הוצב שולחן עבודה ארוך ומשותף, כשמול כל אחד משני הכסאות חלון גדול שמשקיף אל נוף ירוק. מול השולחן מוקמה ספרייה נמוכה, שכוללת תאים ומגירות, נשענת בחלקה על במת השינה ומשמשת גם כספסל ישיבה. גם בחדר המשפחה נבנה ספסל, הפעם מתחת לחלון גדול.
חדר הרחצה של הילדים רוצף באריחי פסיפס בצבע טורקיז. דופן עמוד תומך עובתה, ובתוכה הוטמע ארון צר וגבוה.
חדר ההורים בקומת המרתף נינוח גם הוא: מיטה נמוכה, ארונית מאלומיניום תעשייתי, מדף עץ שמרחף מעט מעל הרצפה ושטיח שכמו ממשיך את המיטה, עד לחלונות הגדולים שנמתחים מהתקרה לרצפה ויוצאים לחצר האנגלית. בצד השני של החדר, מעל המיטה, שני חלונות גבוהים ואופקיים, כך שהחדר מוצף באור ובאוויר.
כשמביטים בגינה הגדולה והירוקה קשה לדעת שזהו אינו בית פרטי אלא דירת שיכון. הבטון המוחלק שנוצק בסלון ובמטבח ממשיך החוצה ויוצר רצף בין חוץ לפנים. במרפסת הבטון נגרעו ריבועים שבהם נשתלו עצים. מהמרפסת אפשר לרדת לכיוון הגינה הקדמית, או אל הגינה האחורית. המפלסים השונים מעצימים את תחושת הפרטיות, ופרגולת העץ משלימה את התמונה הפסטורלית.
- הדירה הזו מופיעה בספרה החדש של שרון היבש, "דירה ישראלית", שייצא לאור ב-10 לחודש. הספר מראה 31 דירות ברחבי הארץ, שתוכננו ועוצבו בטווח רחב של תקציבים – גבוה, בינוני ונמוך.
