באמצע החודש פורסם בכמה אתרי אדריכלות בינלאומיים על הקמתו של מבנה חדש בליבו של קמפוס אוניברסיטת תל אביב. ידיעה מעניינת, שלא פורסמה בשום מקום בישראל עד עכשיו. מתברר שהאוניברסיטה אירגנה תחרות אדריכלים סגורה לתכנון "בניין צ'ק פוינט" (ענקית אבטחת המידע שמממנת את הפרויקט), שיאכלס את הפקולטה למדעי המחשב ואת אגף נוער שוחר מדע, וישתרע על פני כ-5,500 מטרים רבועים. המתחם עומד להיבנות באחד המגרשים הפנויים והמרכזיים האחרונים שנותרו בקמפוס, בין בית הכנסת ע"ש צימבליסטה, בניין דן דוד ובניין הסנאט.
איך אורגנה התחרות? הפרטים מתפרסמים כאן לראשונה. השותפים לפרויקט הם "צ'ק פוינט", קרן רש"י והאוניברסיטה עצמה, שהזמינו במהלך השנה האחרונה ארבעה משרדי אדריכלים מובילים להשתתף בתחרות הסגורה - "חיוטין אדריכלים", "חיים דותן אדריכלים", "מושלי-אלדר אדריכלים" ו"שורץ בסנוסוף אדריכלים". לאחר ששני משרדים פרשו (חיוטין ודותן), צורף לתחרות משרד האדריכלים "קימל-אשכולות", שמתכנן באוניברסיטה פרויקט נוסף – משכן אוספי הטבע. השופטים היו גיל שוויד, מנכ"ל ומייסד "צ'ק פוינט", המהנדסת עפרה יחיאלי (פרוגרמטורית בקרן רש"י) ואדריכל הקמפוס, יורם אלדן.
בשלב המוקדם של התחרות השתתפו אפוא שלושה משרדים, ולאחר ניפוי "מושלי-אלדר" נותרו שני משרדים בלבד. השופטים החליטו להפקיד את הפרויקט בידי "קימל-אשכולות". יש לציין כי המשרד הזה (זוכה פרס רכטר על "בית הלוחם" בבאר שבע) מצליח לזכות בשנים האחרונות בתחרויות מוזמנים רבות. אחרי "פורום התערוכות" במתחם השוק הסיטונאי, בית החייל בבאר שבע, ומרכז קהילתי וספרייה עירונית ברחובות, מגיעה כעת הזכייה הזו.
אלא שבאופן תמוה, הצדדים השונים מתכחשים לפרויקט. האוניברסיטה, שהיא גוף ציבורי ממומן מכספי מדינה, סירבה להגיב על כל השאלות ש-Xnet הפנה אליה בנוגע לפרויקט, לתחרות, להחלטה ולתקצוב, ולא אישרה לאדריכל האוניברסיטה להסביר את הנושא. פרוטוקולים של ישיבות ועדת השופטים, אם נכתבו, לא אושרו לפרסום. מקרן רש"י נמסר, כי "מאחר שחוזה הפרויקט טרם נסגר, נצטרך להמתין לפרסום הפרויקט עד לסיום המשא ומתן בין הצדדים". השאלות הבאות, שהופנו לקרן רש"י, לא נענו: כיצד בחרתם את המתמודדים בתחרות? איך בחרתם בהצעה שנבחרה?
בינתיים הוסרה הידיעה על זכיית "קימל-אשכולות" מהבלוג הבינלאומי Archdaily, והיא מובילה לעמוד שגיאה. בידיעה שהוסרה הסבירו האדריכלים כי הם בחרו באלמנטים ש"מתעלים מעל לעולם החומרי הכבד של הבנייה". לתפישתם, "זהו בניין שמחד בולט בסביבתו ומאידך מתמזג עם השמש והעננים". מעטפת הבניין הורכבה מפיקסלים – אריחי זכוכית שיתאימו בשקיפותם לצרכים של כל אחת מהפונקציות הפנימיות של הבניין – באנלוגיה לעולם המיחשוב שיושבי המבנה שוקדים על חקירתו.
- עוד פרטים על ההצעה הזוכה, שטרם הוסרה מאחד האתרים, אפשר לראות כאן
ההצעה שלא התקבלה
הצעתם של "שורץ בסנוסוף" מאופיינת בקווים מאופקים יותר. האדריכל גבי שורץ מסביר כי שתי מטרות עמדו לנגד עיניהם: לנצל את השטח הפתוח הסמוך מתחת לבניין ולהמשיך אותו; ולחבר בין שני הקהלים המשתמשים בבניין – החוקרים והנוער – כדי ליצור שיתוף פעולה פורה ביניהם. אגף מדעי המחשב מאורגן סביב ציר תנועה אנכי שקושר את מפלסי הבניין השונים, ממוקם בלב המבנה וסביבו מאורגנים חללי ישיבה לא רשמיים שמיועדים למפגשים ולאתנחתות, כדוגמת חדרי הסמינר המשקיפים אל החלל הציבורי. ברחבי אגף נוער שוחר מדע נשזרו מדרגות המשלבות אזורי ישיבה - אודיטוריום פתוח וכאלה שמאפשרות התכנסות במפלס הקרקע וצפייה באזור הניסויים שממוקם בין קומות 2 ו- 3.
רק הקומה העליונה מתוך ארבע קומות המבנה היא "קומה מלאה", ולכן היא "מרחפת" מעל לחצר. מערכת ענפה של פטיואים, שזכו לכינוי "חורים ירוקים", מבצבצת בין חללי הלימוד והמחקר, כשהחצרות ניתנות לפתיחה ולסגירה לצפון ולדרום כדי לווסת את צריכת החשמל.החזית המערבית חוררה בריבועים בגודל משתנה. "זו מחווה לסרט הנייר המחורר, הזיכרון המיתולוגי הראשון מהמחשב", מתפייט שורץ. חלקה התחתון של הקומה המרחפת חופה בעץ ובטרה ספה, חומריות ששוברת את הגוונים הלבנים של החזית. גרם-מדרגות אלטרנטיבי וצהוב מוקם בזוויתו, בחזית הבניין. בנוסף תוכנן מגדל בן 10 קומות (מנסרה מזכוכית) לשלב ב', כשגג המבנה הראשון יהווה את השטח הפתוח למבנה המאוחר.
שורץ, שחתום על כמה מבני ציבור מוערכים כגון כפר המשתלמים בטכניון והספרייה במכללה האקדמית כנרת, מאוכזב מתוצאות התחרות. "אני מרגיש שזה הבניין הכי טוב שעשיתי, ועצוב לי שהוא לא ייבנה", אמר.
- צוות תכנון: גבי שורץ, תומר קופל, עמרי שורץ, נעה חפץ, רותם שייקר, מיכאל חיניץ.
ההצעה של "מושלי-אלדר"
גם ההצעה של "מושלי-אלדר אדריכלים" משאירה כיכר מקורה, שתשמש כאזור התכנסות לנוער. היחידה לנוער שוחר מדע מוקמה בקומה 1-, ובה נשזרו חצרות בגדלים משתנים. מפלס הכניסה והמפלס הראשון כוללים "HUB" - אזורים שמשותפים לשני האגפים; מפלסים 2 ו-3 כוללים את חללי בתי הספר למדעי המחשב, שחלליו מסודרים סביב חצר פנימית. המתכננים שאפו ליצור מראה של קוביית זכוכית, כשהאור חודר למבנה דרך פילטר וירטואלי של מסכי מדיה והדפסים של חומרי מחשב.
כל חזית חופתה בחומרים אחרים, בהתאם לכיוון שהיא פונה אליו: הדרומית מחופה בתאי סיליקון סולאריים, ובצפונית הדפס קרמי בזיגוג קירות מסך כדי להפחית את קרינת השמש. בניין שלב ב' בהצעתם תוכנן כאלמנט נפרד, שלא יפריע לתפקודו של הבניין הראשון בעת הבנייה.
- צוות תכנון: דגן מושלי, אלי פינטו, סער אליאל, ראובן קרימוב, יהונתן פרנדזל, עמית בן-חיים, יובל רובינשטיין וסיגלית לוי
בעל המאה הוא בעל הדעה
לא אחת נראה, כי ההחלטה מי מתכנן את מבני הציבור וכיצד הם ייראו מתקבלת אצל התורם ולא אצל המזמין, בבחינת "בעל המאה הוא בעל הדעה". אולי הגיע הזמן שבמדינת ישראל יגובשו כללים ברורים לקיום תחרויות אדריכלים, תדירותן וזהותם של השופטים שמכריעים את תוצאותיהן. הגיע הזמן שהישיבות של הוועדות שחורצות גורלות של פרויקטים ציבוריים ואירועים בינלאומיים (כמו הנציגים הרשמיים לביאנלה לאדריכלות) יוקלטו, יתומללו ויפורסמו בפומבי - גם אם מדובר בתחרויות מוזמנים – בדיוק כמו פרוטוקולים של ישיבות ועדה מקומית או ועדה מחוזית.
זה כן קרה לאחרונה,בתחרות לתכנון מרכז יום לבעלי מוגבלויות בבאר שבע, שיזמו עיריית באר שבע, קרן של"ם וגלריה זה זה זה. כל ישיבות הוועדה הוקלטו, תומללו, ולמשתתפים נמסר פרוטוקול. הליך זה לא תמיד מתקיים גם במכרזים פתוחים, ואין סיבה להמשיך בחשאיות הזו.
התנהלות מעוררת סימני שאלה עלתה לאחרונה בתחרות נוספת. הנהלת בתי המשפט פירסמה את תנאי המכרז לבחירת אדריכל לתכנון בית המשפט המחוזי בירושלים. אחד מתנאי הסף היה תכנון מבנה ציבורי בהיקף של 10,000 מ"ר, מה שחוסם משרדים רבים מגישה לתחרות. יו"ר עמותת האדריכלים, ברוך ברוך, העביר השבוע מכתב למנהל בתי המשפט מיכאל שפיצר ולמבקר המדינה יוסף שפירא, שבו הוא מתרעם על ההליך הלקוי: "תחרויות אדריכלים לא יכולות להסתמך על 'ספירת מטרים'. כך לא ניתן להשיג מצוינות ואיכות אדריכלית, ולא כך ניתן לאפשר הזדמנות לאדריכלים צעירים להיכנס למעגל התכנון הציבורי בארץ. כדוגמה מוצלחת ראו את התהליך בצרפת, בגרמניה, בפינלנד".
יו"ר ועדת התחרויות בעמותה, האדריכל, אוסוולדו סתיו, מסביר שהיעדר חוק שמחייב את הרשויות לכונן תחרות מוסדרת מותיר את הנהלים להחלטתו של המזמין. "יש כאלו שרואים בזה יתרון, ויש כאלו שבוחרים ליזום תחרויות הוגנות", הוא אומר בעדינות. הוא מזכיר כי האשם טמון בחולשתה של קהילת האדריכלים, בניגוד לגילדות עם כוח פוליטי כמו עורכי דין, רואי חשבון ורופאים. לדבריו, אין אפשרות כלכלית לארגן לובי (שדולה) בכנסת: "האפשרות נבחנה, אבל מהלך כזה עולה הרבה כסף ודורש עבודה מרובה, ולא תמיד הפורומים הפוליטיים הם בהישג יד".
בשורה התחתונה, מהם הקריטריונים להזמנת אדריכלים לתחרויות?
"התורמים רוצים להיות מחוברים לשמות גדולים. לא רק הכסף חשוב, אלא שהבניין יתוכנן על ידי אדריכל בעל שם. זה לא פסול להזמין אדריכלים ספציפיים, אבל גם לפורמט זה יש נהלים ברורים, כמו ניסיון בתחום כזה או אחר, וכשנוהגים על פיהם באופן מסודר זה לגיטימי. הבעיה היא שלפעמים מי שמוזמנים הם אלו ששתו יום קודם קפה עם ראש העיר או עם מהנדס העיר, ואז משתתפים המקורבים".
