הבית הזה, בצבעיו הסגריריים ובקוויו הנקיים, נמצא על אדמת הפרדסים של אזור השרון, לא הרחק מהים, אך אין בו דבר ים תיכוני או מקומי, מלבד אולי הקובייה הלבנה, שאותה מגדיר האדריכל פיצו קדם כ"מודרניסטית". אין לטעות בטביעת האצבע האופיינית לו: קוביות לבנות בסגנון מינימליסטי, כמעט ללא קישוטים ו"שואו-אוף" (מלבד השואו-אוף שבגודלן ובעושרן, כמובן).
הדבר ניכר כבר מהכניסה. שביל אבן אפורה, עשוי ריבועים גדולים שחופפים מעט זה את זה, מוביל את הצועד דרך מצע של בזלת גרוסה, שמעניק לגינה מראה אורבני ויבש וניחוח של מקומות רחוקים. עצי אגס הפזורים סביב (פרחים אין כאן) מדגישים את האווירה הסגפנית, החורפית.
מול ההולך נגלית קובייה לבנה, כמו מרחפת מעל פני הקרקע על במה דקה, חרוצה בסרגלי עץ שנטמעו בה – פסים ארוכים שמסתירים את חלונות הבית ונמשכים מהחזית הקדמית אל הצדדים. במבט ראשון מתעתעים משטחי העץ במתבונן: נדמה כאילו הם קבועים במנח אחד, אך למעשה מדובר במערכת תריסים חכמה ודינמית, שתיכנן צוות המשרד ומבוססת על מסילות ומחברים סמויים מהעין.
כאשר התריסים סגורים הבית נראה אטום וקשה לדמיין את השינוי שמתחולל במסת המבנה כאשר הם נפתחים. הקומפוזיציות רבות: כל תריס יכול להיפתח בנפרד, לפי מידת הפרטיות המבוקשת, האור והעונה.
משחקים של סגירות ופתיחות:
בקומת הכניסה נפתחים התריסים הצידה, באמצעות ציר מרכזי, שסביבו הם נעים. בקומה העליונה, שבה חדרי השינה, ניתן להרים את התריסים כלפי מעלה, כמו בקיוסק, כך שנוצר מעין גגון שמאפשר חדירת אור ואוויר אך מצל ומגן מפני החום.
הגמישות זו מאפשרת לשלוט בחדירת קרני השמש לתוך הבית –אלמנט שנלקח בחשבון בעיצוב הפנים של החללים – ומייצרת נקודות מבט שונות מבפנים החוצה, חלקן ממסגרות פיסת נוף שתוכננה במיוחד לזווית ספציפית (אדריכלות נוף: חיים כהן).
בחלקו האחורי צופה הבית – 600 מ''ר בנויים על מגרש של דונם וחצי – לעבר גינה גדולה ובריכה. בעוד שמלפנים מתאפיינת חזית הבית במשחק בין פתיחות לסגירות, החזית האחורית שקופה לחלוטין – כולה חלונות זכוכית ממוסגרים בפרופיל אלומיניום דק במיוחד.
כאן התריסים עשויים אלומיניום שחור: כאשר הם סגורים נראה הבית כמסגרת לבנה שבתוכה שישה מלבנים זהים בגודלם. בשעות הלילה, כאשר הם פתוחים והבית מואר, הוא נראה כמו בית בובות גדול.
הנכנסים יכולים לראות מדלת הכניסה הישר דרך הבית והרחק עד קצה המגרש. המבואה תחומה בין שירותי האורחים לגרם המדרגות ולפיר המעלית. משמאלה קיר מבטון חשוף, מעין חתך של הבית, שמתנשא לכל גובהו. על הקיר נתלו מדרגות מרחפות מעץ טיק, שנתחמו במעקה זכוכית שקוף.
הרצפה חופתה באבן טבעית אפורה. קומת הכניסה תוכננה כאילו היתה לופט גדול: מלבד קיר הבטון שנושא את גרם המדרגות יש בה רק עוד קיר אחד – הוא מפריד בין פינת האוכל למטבח ונבנה "פרי סטנדינג", מנותק מהתקרה ומהרצפה, במראה מרחף. הצבעוניות סביב מונוכרומטית והחומרים גולמיים, במטרה לאפשר לעבודות האמנות שאוספת בעלת הבית לבלוט.
המטבח ("דאדא") פונה אל נוף הבריכה ותוכנן כשלושה קווים מקבילים: ארונות לבנים גבוהים הוטמעו בקיר שחוצץ בין המטבח לפינת האוכל. בקיר שמולו ארונות תחתונים ועליונים שביניהם מפריד משטח עבודה, ובתווך "אי" עבודה וישיבה מנירוסטה.
פינת המשפחה מוקמה לצד המטבח, קרובה לחזית הקדמית של הבית. מול ספה בגוון נייטרלי נתלה מזנון מרחף באפור, ומעליו מסך טלוויזיה.
מעבר לקיר המרחף שולחן עץ אנגלי מהמאה ה-17, שבעלי הבית קנו בבית מכירות בלונדון. מעליו נתלתה מנורת "ורטיגו" בעיצובה של Constance Guisset. על הקיר תלוי ציור של משה קופפרמן.
בצדה השני של הקומה הסלון, שפונה גם הוא אל החצר האחורית. קדם שמר על פלטת צבעים נייטרלית בבדי הריפוד ובשולחנות הסלון, שגם בו מוצגות יצירות אמנות. קרוב יותר לחזית הקדמית נבנתה ספרייה גדולה ולבנה. גופי תאורה פונקציונליים הוטמנו בחריצי התאורה בתקרה ("ויה ביזונו"), באופן שמדגיש את החיבור בין הפונקציות השונות בחלל המלבני.
מהסלון אפשר לצאת למרפסת גדולה שנבנתה במפלס הבית, וממנה יורדות כמה מדרגות אל הגינה. קורות פלדה לבנות תומכות את הקומה השנייה וממסגרות את פרגולת הענק המצלה על המרפסת. גג הפרגולה מחופה בקורות עץ טיק – בסיס למרפסת הקומה העליונה, שנמתחת לכל רוחב הבית ומשמשת את שלושת חדרי השינה שבקומה העליונה. בקומת המרתף נבנו חדר הקרנה, חדר עבודה וחדר שירות. ולבסוף - מעבר לבריכה מבנה קטן, שבו סטודיו לבילוי ועבודה.
- צוות תכנון: פיצו קדם ורז מלמד ("פיצו קדם אדריכלים").
- קונסטרוקציה: בוקי שניר.
- ניהול ופיקוח: אופיר קליימן.
- תכנון נוף: חיים כהן.
- תכנון ראשוני: איתן קימל.
עוד בתים של פיצו קדם:
>> דירה עם קשתות כורכר ביפו העתיקה
>> קיר בטון עצום במרכזה של וילה בכרמל>> מסעדת טאיזו בתל אביב
