חומר לא מקומי: הבתים המפתיעים של פאולה ליאני ואיתי פריצקי
אותם קשה להאשים ב''קופי-פייסט'': ליאני ופריצקי נפגשו בוונציה, גרים ועובדים ליד שוק הכרמל ומתכננים פרויקטים חריגים בנוף המקומי - כמו בית ירושלמי שבלבו מסלעה, דירה שבנויה כמו יאכטה בים, וילה בצורת זיג-זג ומבנה שמואר באמצעות מסדרון שקוף
טענה שחוזרת כלפי אדריכלים ישראלים היא שהבתים שהם מתכננים דומים מדי: הלבן שולט, במקרה הטוב מרככת אותו רצפת פרקט, וגם הצורניות שמרנית ומרובעת, תרתי משמע. כדי לשבור מעט את השגרה, בחרנו להראות היום לא בית אחד, אלא כמה דוגמאות של פרויקטים בתכנון "פריצקי-ליאני". לא רק שאי אפשר להאשים את צמד האדריכלים בשמירה על ה''קוד האסתטי'' הישראלי הטיפוסי, אלא שגם חד גוניות אינה מאפיינת אותם: באופן חריג בעולם ה''קופי-פייסט'', כל פרויקט שונה ממשנהו, מפתיע כך או אחרת.
אולי זה לא מקרה: הצמד הוא רק חצי ישראלי. על התעוזה אחראית האדריכלית פאולה ליאני, ילידת ונציה. שם פגשה את מי שהפך לשותפה לחיים ולעבודה, איתי פריצקי, לפני 20 שנה. היא, מעידים השניים, מביאה עימה את הקונספט והרוח, והוא אחראי על הפרטים והדיוק. אחרי שנות עבודה באיטליה ובלונדון הם התמקמו בישראל, ומ-2001 הם עובדים מסטודיו בקרבת שוק הכרמל בתל אביב, בבניין שבקומת הפנטהאוז שלו נמצאת גם דירתם.
בחירת החומרים שלהם מגוונת: בבית פרטי בירושלים, למשל, הסלעים הגדולים שהיו חלק מהמגרש הפכו לחלק מהסלון (פירוט בהמשך). דירה במרינה של הרצליה נבנתה בקווים אלכסוניים וקירותיה ספוני עץ, כמו יאכטה. תקרת דירת יוקרה במגדל בתל אביב עשויה PVC (תמונות כאן), מעקות בניין בכרם התימנים נראים כמו ענפי ברזל דקים ובפרויקט אחר חופתה הרצפה באצטרובלים.
עולם הדימויים שלהם מערב מושגים ישראליים ואיטלקיים, הם אומרים, תולדה של "שתי התרבויות שבתוכנו". אבל הם שואפים להתעלות על כך ולחפש בכל פרויקט "שפה שהיא פרועה וטבעית כמו שדה תותים".
במה אתם שונים ממשרדים ישראלים אחרים?
"מה שמניע את הפרויקטים שלנו הם הרעיונות ולא 'שפה' פורמליסטית", עונה ליאני, ופריצקי מוסיף: "פאולה מגיעה מתרבות שונה לחלוטין, עם סדר עדיפויות אסתטי אחר".
יחד עם זאת, לדעתם, בעבודה נכונה "כל פרויקט הופך למקומי". ליאני מאוד בטוחה בעצמה: "אני יכולה לעבוד מכל מקום בעולם. לכל מקום יש את היופי שלו, את המרכיבים המיוחדים שלו". בישראל, למשל, "אנחנו מאוד מחוברים לאור".
חלל העבודה שלהם מלא במודלים תלת ממדיים, מראה יוצא דופן בזמנים בהם רוב האדריכלים התמכרו לתוכנות התלת ממד.
אבן ירושלמית – בפנים ובחוץ
בבית ירושלמי נעשה שימוש יוצא דופן באבן המקומית: בפנים היא בולטת בצורתה הפראית ומבחוץ מעובדת מאוד ואלגנטית. לדברי ליאני, האבן הירושלמית היא מגבלה שהביאה לתוצר מרתק: "הטקסטורה הפכה לחלק הדומיננטי בעיצוב". מסלעה טבעית שהיתה במגרש נתחמה בזכוכית והפכה ללב הבית ולחלק בלתי נפרד מהעיצוב שלו. הקירות החיצוניים חופו בשני סוגים של אבנים מעובדות, צרות ועבות יותר, שהונחו בגריד שתי וערב. נפילת האור עליהן מעצימה את האפקט.
לבנים ללא ''רובה'' ומסדרון רשת שקוף
בבית שתיכננו לאחרונה ברמת אביב נאלצו לפתור את מגבלות המגרש הצר האופייני למבני הרכבת שבשכונה, עם שני כיווני אוויר בלבד. פריצקי וליאני פתחו בקצוות חלונות גדולים ככל האפשר, ואת מרכז החלל המוארך האירו באמצעות סקיי-לייט: חלון שנפער בגג מאיר את קומת חדרי השינה, והאור ממשיך וחודר לקומת הכניסה דרך רצפת המסדרון, שעשויה רשת דקה ומזכירה גשר.
גם מעקה גרם המדרגות התלוי, שמדרכיו עשויים ברזל ונראים כאות Z, הוא רשת מתכת. את בחירת החומרים משלימים רצפת בטון וקירות דומיננטיים שחופו בלבנים חומות במראה מחוספס, ללא ''רובה'' ביניהן. לדבריהם, הם חיפשו חומר שיקשר בין הבטון לאור שחודר דרך הרשתות: "הלבנים מרככות את הבית ויוצרות רקע טבעי וחם".
מושפעת מנוף המרינה
בדירה במרינה בהרצליה הם בחרו לחפות את הקירות בעץ טיק גושני: "רצינו ליצור תחושה שנמצאים בעצם בתוך יאכטה שעוגנת במרינה ומשקיפה למעגן, ולא בתוך קומפלקס מגורים", מסביר פריצקי. נישת העץ הנמתחת לאורך הקירות נועדה "ליצור אלמנט פיסי שהים יהיה נוכח בו". צבעי הים הירוקים והכחולים קיבלו ביטוי בחדרי הרחצה. הצבע "הוא כלי שמגדיר פונקציה אחת לעומת השנייה", אומרת ליאני.
טופוגרפיה כבסיס לרעיון
בבית פרטי בחופית "בחרנו לעבוד עם הנוף, להתחבר לטופוגרפיה השיפועית", מסבירה ליאני. לכן תוכנן הבית בצורת זיג-זג, תוצאה של שיפוע הקרקע (ראו תוכנית למטה). המטבח נמצא בקצה אחד, בחלק הנמוך של המגרש. המבנה נמשך אל הסלון ומשם מתפצל לאגף הילדים שבמפלס הקרקע ולאגף ההורים למעלה, המשקיף אל הים. פרטי הנגרות עוצבו לפי הקירות החיצוניים והחלונות הגדולים, ומדגישים את קווי הזיג-זג.
מעקות דשא שחור
בבניין מגורים שתכננו בשכונת כרם התימנים במרכז תל אביב הם גידרו את המרפסות במוטות ברזל, באווירת "גן אורבני". "אם תסתכלי על המרפסות בתל אביב תראי שנקודת התורפה של רוב הבניינים החדשים היא המרפסות והמעקות", סבור פריצקי. הוא מספר שהבניין מושך הרבה תשומת לב, והעוברים והשבים כבר המציאו למעקות כינויים שונים: "דשא, שיפודים, קוצים, ספגטי". את השם המקורי ביותר נתנו למעקות ותיקי הכרם, שמכנים את הבניין "הבית השחור עם השערות".
חלת דבש כמחיצה
בתכנון משרדי חברת PRS בישראל, שנמצאים בבניין IBM, עשו שימוש בחומר שמשווקת החברה ופותח בעקבות מלחמת וייטנאם - רשתות פלסטיק שנראות כחלת דבש, שעוביה וצבעה משתנים בהתאם לסוג הרצועה ולאופן מתיחתה. פריצקי וליאני הוציאו את החומר מהקשרו הרגיל ועשו בו שימוש במחיצות באורך 12 מטרים ובתקרות האקוסטיות. החומר הנמתח מאפשר שליטה על האור ויוצר שדות ראייה משתנים, מסביר פריצקי.
אצטרובלים ריחנים כרצפה
בחלל התצוגה של חברת ''ווינטק'' בחרו לחפות חלקים מהרצפה באצטרובלים. "האצטרובלים נפתחים ונסגרים על פי שינויי מזג האוויר, ומרתק לראות ולהריח את רחבת הכניסה לאחר יום גשם", הם מסבירים.
"ולפעמים זה פשוט חלום שלנו, או של הדיירים", אומרת ליאני. השניים מצהירים שהם מנסים לא לחזור על עצמם: "למזלנו הלקוחות שלנו, שמגיעים אלינו כמעט תמיד מפה לאוזן, הם אנשים אינטליגנטיים ופתוחים לרעיונות חדשים".
מאחוריהם 30 בניינים ועשרות פרויקטים של עיצוב פנים. כרגע הם מתכננים שלושה פרויקטים בחו"ל, בית ספר בנווה צדק, אולמות תצוגה ובניין מגורים בן עשר דירות ברחוב קינג גורג' בתל אביב, שבו הם מנסים לשבור את הקו הרגיל של מרפסות מקבילות לרחוב. "אם תסתכלי מסביב עדיין לא תמצאי בארץ בניין מגורים מעניין בן שמונה קומות", אומר פריצקי.
השאיפה העיקרית שלהם כעת היא לתכנן מבני ציבור. ליאני מקווה גם שהאינטראקציה בין האדריכלים הישראלים תתהדק. "כל אדריכל פועל מתוך ה'אי' שלו", היא אומרת. "אבל אם כל ה'איים' האלו יתחברו ותהיה יותר ביקורתיות ושותפות תיווצר כאן אדריכלות טובה יותר".
עוד מבנים יוצאי דופן:
>> בגאנה מקימים את המגדל הגבוה ביותר ביבשת
>> בריכה שחייה שהפכה למוזיאון
>> ופקולטה שעושה חשק ללמוד רוקחות
>> לאתר של פריצקי-ליאני.
>> לאתר של עמית גרון.
