בדרום תל אביב בואכה יפו היו במשך עשרות שנים שתי שכונות מוזנחות ונשכחות, שנחשבו "לא טובות". לכל אחת מהן היה במקור מראה וסגנון אדריכלי מובהקים: המושבה האמריקאית שמדרום לנווה צדק נבנתה ב-1866 בידי אמריקאים נוצרים אוהבי ישראל, שהביאו לארץ מבנים טרומיים מעץ, שפוזרו במתחם בצורה אקראית. בנייני שכונת נגה נבנו בשנות ה-30 של המאה הקודמת בסגנון הבינלאומי עם אלמנטים של אר-דקו, בבלוקים מאורגנים ומודרניים, שהתאפיינו בחזיתות רצופות ובקומת כניסה מסחרית. שתי השכונות צמודות זו לזו, תחומות בדרך אילת מצפון וברחוב סלמה מדרום. המושבה האמריקאית גובלת בפלורנטין ושכונת נגה נגמרת בשדרות ירושלים (לחצו על החיצים במפה כדי להגדילה או להזיזה):


View Larger Map

מצבן של שתי השכונות הידרדר בהתמדה, עם בתי רפאים, תשתיות מוזנחות ובתי מלאכה מרובים, אך בשנים האחרונות חלה תפנית. השכונה האמריקאית כבר הפכה את פניה: חלק ניכר מבתיה ורחובותיה שופצו ושומרו, ונבנו בה פרויקטים חדשים ויוקרתיים, שקומתם נמוכה וסגנונם רומנטי, בהתאם לאופיה המקורי של השכונה. בקלות אפשר לראות בה את אחותה הקטנה של נווה צדק, ובהתאם עלו גם מחירי הנדל"ן. גם שכונת נגה הולכת ומשתפצת, וגם בה צצים בניינים חדשים ועולים המחירים. במסגרת סוף השבוע של "בתים מבפנים", שהתחיל היום בתל אביב, יערכו ברחובותיהן כמה סיורים, שיספרו על ההיסטוריה שלהן ועל השינויים האחרונים.

היו מי שראו את זה בא: "אם רוצים לדעת לאן עיר הולכת, צריך להסתכל לאן זורמים האמנים ואז רואים מהו היעד הבא", אומר האמן דני רייזנר, בסטודיו שלו בשכונת נגה. הוא בחר לעבוד בה לפני 20 שנה, ומתגורר עם משפחתו בדירה מעל הסטודיו. "הגעתי לכאן לאחר שבעל הבית בעיר העלה את המחיר בכמה מאות דולרים. אז זו היתה שכונה מדוכאת ומדכאת עד אימה", הוא מספר. אבל כוחות השוק עשו את שלהם והמקום הפך ליעד מבוקש עבור אמנים, מעצבים ואדריכלים צעירים שחיפשו מקום קרוב למרכז העיר, אך זול יותר ו"אחר".

האמן דני רייזנר בפתח הסטודיו שלו. למטה: הפסלים שלו (צילום: דן רייזנר)
האמן דני רייזנר בפתח הסטודיו שלו. למטה: הפסלים שלו (צילום: דן רייזנר)

  (צילום: דן רייזנר)

את אחד הסיורים בסוף השבוע הקרוב ידריך האדריכל אביעד מור, מתכנן בצוות יפו של העירייה, שמלווה את כל הפרויקטים החדשים שנבנים באזור. הוא מספר בהתלהבות על האופי המיוחד של מתחם נגה, על העבודה המשותפת עם התושבים ועל עתידם של המרקמים המפוררים. מור מסביר שביפו מעודדים תכנון רחובות מסחריים ועירוב שימושים: "צריך לחשוב על התוכן. האבן והכרכוב הם רק כלי הביטוי של האדריכלות, צריך לחשוב על מהות הדברים", הוא טוען.

ליד הגינה שבמרכז השכונה, למשל, נחנך לאחרונה בית קפה "cafelix". יעל, שמגישה את ההפוך, מצליחה מיד לקלוט את שמות המבקרים החדשים. כשמביטים לקיר מבינים מדוע: המדפים שתלויים עליו מגלמים בעיני מור את הייחוד בשכונה: "לכל שכן כוס משלו, עם תג שם (שמודבק על המדף)".

כוסות קפה אישיות ב-cafelix
כוסות קפה אישיות ב-cafelix

על מפתן אחת הגלריות מונחת מפה ססגונית מקופלת, עם הכותרת "משהו טוב קורה ביפו". הטקסט מספר על אנשי השכונה: "המתחם אוגר בתוכו אנשי רוח, אמנים לצד אנשי עשייה, מוסכים עם יצירתיות ומבנים לשימור בשילוב בנייה מודרנית". מי למשל? בוטיק "alef alef" של המעצבות אפרת לוין ואילת הרמל, שהגיעו לשכונה לפני שבע שנים "כי היה זול", והיום חוששות מעליית המחירים. במרחק כמה צעדים מהן הסטודיו של מעצבת האופנה נעמי שרעבי, ומעבר לכביש התמקמו לפני שנתיים וחצי עופר שחר ואיתי כהן, שהקימו את "בלום-פילד" – גלריית עיצוב שהיא גם חנות לרהיטים וגם מקום לקהילה יוצרת. לצדם חנכה לאחרונה מעצבת הפנים סלי צ'פרק סטודיו, שכולל דירה לדוגמה.

''בלום-פילד''. גם גלריית עיצוב, גם חנות רהיטים, גם ''מקום לקהילה יוצרת'' (צילום: solal fakiel, בלום פילד גאלרי)
''בלום-פילד''. גם גלריית עיצוב, גם חנות רהיטים, גם ''מקום לקהילה יוצרת'' (צילום: solal fakiel, בלום פילד גאלרי)

בניגוד למרקמים עירוניים רבים ביפו וסביבה, שנחרבו עד היסוד בשנות המנדט ואחרי מלחמת העצמאות, תצלומי האוויר והשרטוטים ההיסטוריים מראים ששכונת נגה לא שינתה את גריד רחובותיה מאז הקמתה.

לא נכתב עליה רבות. בתיק התיעוד שנעשה עבור "בית טאנוס", בו ממוקם הסטודיו של רייזנר, מצויין שבתיה הראשונים הוקמו ב-1927, על אדמות פרדסים שהיו שייכות למשפחת אל-מוסתקים המוסלמית (שעל שמה גם נקרא אז אחד הרחובות). במהלך שנות ה-30 הגיעו אליה ערבים נוצרים, והוקמו בה בניינים בסגנון הבינלאומי ובסגנון האר-דקו, עד שהתגבשה צורתה הנוכחית של השכונה, שבליבה גינה קטנה ובריכת מים.

ב"בית טאנוס" התגוררה משפחה ערבית נוצרית מירושלים. הבניין המקורי היה בן שתי קומות בלבד – קומת מסחר וקומת מגורים. הוא הוקם ב-1933, והיה שונה משאר המבנים שסודרו בבלוקים מנדטוריים אופייניים, בצורת שתי וערב. הסיבה לצורניות החריגה היא החומה שמפרידה בין המושבה האמריקאית לנגה, שהובילה את האדריכל הערבי נוצרי דאוד טליל לחשיבה אחרת. "לדעתי הוא היה גאון", אומר רייזנר."הוא תיכנן ארבעה מבנים צמודים זה לזה, ובזכות צורת הפלחים התאפשרו ארבעה כיווני אוויר. הוא גם תיכנן קונסטרוקציה שתחזיק קומות נוספות". אחרי קום המדינה עבר הבית "לממונה על רכוש נפקדים". כפי שהשתנו הדיירים השתנו גם שמות הרחובות: הרחובות "אל-מוסתקים", "אל-מוטנאבי" ו"אן נאחס פאשה" הפכו לרחובות אפ"ק, סגולה ונחמה.

בית טאנוס שופץ לאחרונה, ו-36 דירות נוספו לעשר שהיו בו. משרד "קימל אשכולות" תיכנן את השיפוץ והתוספות בפרויקט שהחל להתגבש ב-1999, כשהדיירים גילו שיש להם זכויות על הגג. האדריכל שחף זית, שותף במשרד, מסביר ששתי קומות שנוספו זהות באופי הפתחים ובקו המתאר שלהן לקומות הקיימות, וקומה נוספת נבנתה "בנסיגה", כדי לשמור על תוצאה בעלת פרופורציות מוצלחות. כדי להבדיל בין חדש לישן הם בחרו לטייח את הקומות העליונות ולחדש את האבן המקורית בתחתונות. החזית שפונה לכיוון המושבה האמריקאית מפתיעה – שם עשו האדריכלים שימוש חופשי יותר בחומרים כמו אלומיניום ותריסים עצומים.

כך נראה ''בית טאנוס'' המחודש מאחור (צילום: אביעד בר נס)
כך נראה ''בית טאנוס'' המחודש מאחור (צילום: אביעד בר נס)

האם ייחודו של המקום יישמר? אדם ברוך כתב לפני כמה שנים בטורו ב"סופשבוע" על "פריז הקטנה" (כך כונתה שכונת נגה): "זה לא פריז. זה כבר לא יהיה פריז. השכונה נאבקת על חייה האוזלים. בנייה למגורים, בנייה ענקית, אגרסיבית, לוחצת על השכונה מכל עבריה (...) אפשר לשמוע את צווחת הגוף שנלחץ". ברוך התכוון לפרויקטים שנבנו ברחוב אילת ובשדרות ירושלים, ול"חצרות יפו", פרויקטים שמרחיקים את האוכלוסייה המקורית מהאזור.

אבל השינוי הדרמטי באמת – במראה וגם במחיר – התחולל במושבה האמריקאית, בין השאר משום שהיא שכונה למגורים בלבד, מאפיין שמושך אוכלוסייה אמידה יותר. השכונה נולדה בעקבות חזון של נוצרים אוהבי ישראל, שהשאירו אחריהם בתי עץ שהביאו ב-1866 על אוניות. החזון שרד שנה אחת בלבד: ב-1887 הם מכרו את הבתים לטמפלרים, שגרו בה עד מלחמת העולם השנייה. חלקם כבר עבר שימור, אחרים עתידים להשתפץ.

גם לכאן הגיעו בשנים האחרונות אמנים, כמו הצייר יונתן כיס-לב. "ב-2006 המקום היה חשוך, מלא באספלט ישן ובבורות", הוא מספר. "עכשיו הוא עבר מתיחת פנים נחמדה ויש בו את המנורות הכי יפות בתל-אביב".

בתי העץ הדרדרו מאוד במשך השנים
בתי העץ הדרדרו מאוד במשך השנים

ולא רק מנורות, אלא גם פרויקטי נדל"ן יוקרתיים, כמו "הווילג'", שגם אותו תיכנן משרד "קימל אשכולות" ועומד בפני אכלוס. התב"ע של המושבה האמריקאית הכתיבה בנייה נמוכה, והאדריכלים בחרו לעצב את הבניינים ברוח המקום. במתחם 23 דירות, בכמה בניינים שפוזרו על שטח של שלושה דונם. לדעת זית, ההישג של הפרויקט הוא המרחב בין הבניינים, שלמרות שהוא פרטי – הוא פתוח לציבור. "יש ספסלים ועצי הדר וזה מקום נחמד שיחבר בין כל מה שמסביב – נגה, סלמה ופלורנטין", הוא אומר.

הווילג', בתכנון קימל אשכולות. גאים בשטח הפתוח (צילום: אביעד בר נס)
הווילג', בתכנון קימל אשכולות. גאים בשטח הפתוח (צילום: אביעד בר נס)

פרויקט יוקרה אחר שנחנך לאחרונה הוא "מתחם קרן" (על שם מסעדתו של חיים כהן, שפעלה שם שנים) – 51 דירות בשטח כולל של יותר מ-3,000 מ"ר. גריד החלונות הרנדומלי מזוהה עם אחד מאדריכלי הפרויקט, גידי בר אוריין (השני הוא מורן פלמוני), וקצת פחות עם רוח הסביבה. הבניינים מתנשאים מעל שאר מבני המושבה, הודות לתב"ע נקודתית שאפשרה בנייה גבוהה יותר בשל הקרבה לרחוב אילת. המתחם כולל שימור של מה שהיה "מלון ירושלים" ובית נורטון (בו היתה המסעדה), ועל עבודות השימור הופקד אדריכל אמנון בר אור. במתחם גינה קטנה ונעימה שתיכננה אדריכלית הנוף ליטל סמוק פביאן, מתוכה מתפצל שביל מסקרן שמוביל לנגה.

''מתחם קרן'', שאותו תכננו האדריכלים גידי בר אוריין ומורן פלמוני. אמנון בר אור הופקד על עבודות השימור ואת אדריכלות הנוף עשתה ליטל סמוק פביאן (צילום: עמרי אמסלם)
''מתחם קרן'', שאותו תכננו האדריכלים גידי בר אוריין ומורן פלמוני. אמנון בר אור הופקד על עבודות השימור ואת אדריכלות הנוף עשתה ליטל סמוק פביאן (צילום: עמרי אמסלם)

מור מרעיף מחמאות על הפרויקטים החדשים אבל מתוודה: "כל חתימה שלנו על טופס 4 (טופס אכלוס. נ"ר) מהולה ברגשות מעורבים. מחד, קיבלנו תוצר אדריכלי ראוי. מאידך, ברור לנו מהן ההשלכות האורבאניות והחברתיות שיש לדבר". הוא מתכוון לכך שהאוכלוסייה הוותיקה לא תעמוד בעליית המחירים, ומסביר ש"זוהי הדילמה שאנו פוגשים תמיד בהקשר של פיתוח עירוני".

רייזנר מוסיף שלמרות עליית המחירים, תושבים נגה רוצים לשמור על ההווי של השכונה, ששונה לחלוטין בעיניו מהמושבה הסמוכה: "זה לא נווה צדק הטרנדית, זה לא יפו ולא תל אביב. זה מתחם מסוג אחר והרצון שלנו שזה יישאר ככה".

והמחירים?

מנהל משרד "רוזיו נכסים" בפלורנטין, ליאור נבון, מגדיר את האוכלוסייה שמגיעה לגור בשכונת נגה "עדכנית וצעירה" ואת המתחם כ"אזור הבוטיק של יפו". לדבריו, בניגוד לפלורנטין, בנגה דמי השכירות כמעט זהים לאלה שבמרכז תל אביב: שכירת דירת שני חדרים וחצי תעלה עד 5,000 שקלים ומ"ר יעלה כ-30 אלף שקלים. את המושבה האמריקאית הוא מגדיר "נישת יוקרה" ואומר שמרבית תושביה הם קונים ולא שוכרים כמו בנגה. הוא מעריך עלות של מ"ר ב-40-45 אלף שקלים: "אלו מחירים שמתקרבים לנווה צדק מלמטה".

בפרויקט "מתחם קרן" מחיר דירות בנות 60 מ"ר הוא 2,300,000 שקלים, ודירות של 72 מ"ר, עם 12 מ"ר מרפסת, עולות 2,800,000 שקלים. דירת שלושה חדרים במתחם, ששטחה 100 מ"ר, נמכרה לפני שנתיים ב-3,150,000 שקלים.

איתן קינן, ה"מתווך השכונתי", מתגורר בנגה 12 שנים. הוא מספר על העסקאות האחרונות: במתחם נגה נמכרו באחרונה שתי דירות – האחת, בת 60 מ"ר, ב-1,800,000 שקלים. האחרת, בת 48 מ"ר, נמכרה ב-1,600,000 שקלים. הוא מכנה אותה "נווה צדק לעניים", אבל מאמין שלמרות עליית המחירים השכונה תשמור על צביונה, בגלל הקומפקטיות והאינטראקציה שמעודדים הרחובות החד-סיטריים.

>> במסגרת אירועי "בתים מבפנים" שמתקיימים בסוף השבוע, ייערכו כמה סיורים בשכונת נגה ובמושבה האמריקאית: על גלגוליו של בית טאנוס יספרו דיירי הבניין ודני רייזנר ביום שישי, בסטודיו בקומת הקרקע. בבית "ידידות מיין" במושבה יתקיים בית פתוח בשישי ושבת, שם יארח הצייר יונתן כיס-לב. בשבת בבוקר יוביל אדריכל שחף זית סיור בשני הפרויקטים של משרד קימל אשכולות - הווילג' ובית טאנוס, ואדריכלים מורן פלמוני ויוסי שור יובילו שלושה סיורים ב"מתחם קרן". ביום שישי ב-14:00 יוביל אביעד מור באזור סיור לאנשי מקצוע, שיתחיל בכיכר השעון. לפרטים נוספים