הבית שתיכנן שוטארו סוגה בעיר אוסאקה הוא נטע זר, אבל זרות ביפן היא חלק מאורח החיים. סוגה (57), שחי ועובד באוסאקה, עיר הולדתו, חוקר ומפרש את יחידת המגורים היפנית באמצעות טיפול בסוגיות כמו יחסים בין האדם והטבע, פתיחות וסגירות ומיחזור חומרים. גם בפרויקט הזה הוא עושה זאת, כשאינו מסתפק בטיפול מעמיק בתוך היחידה, אלא בוחר להקרין את רעיונותיו גם אל החזית הפונה לרחוב, ובכך מייצר מבנה בעל עומק לא מבוטל וקשה לעיכול.

"החלל הפך לשקט וטהור כמו מערה עמוקה", הסביר האדריכל איזו תחושה ניסה להעניק לבית. לא ניתן להפריד בין התוכנית של הבית לחזיתותיו: המבנה, שנראה כסלע ענק, מורכב מחזית קירות בטון חשוף ואטום ברובו. החזית, שמתבססת על קירות מוטים בזוויות שנוצרו-לכאורה בתהליך טבעי, מזכירה בניין ישראלי חדש למדי: גם באגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות פוגשים את אותן הטיות וזוויות, וכפי שביקור במוזיאון מוכיח שהוא אינו מתאים ברובו להציג אמנות, כך מתעורר הספק אם הבית של סוגה יתאים למגורים.

הבית נבנה על מגרש משולש הסמוך למפגש של שני רחובות - מסובך לתכנון מלכתחילה. כדי לשמור על אינטימיות, החליט האדריכל להציב קירות כמעט-אטומים שיחסמו את הבית לרחוב. אור היום חודר מבעד לארובת אור שנפערה בגג, בלב חצר פנימית הפתוחה לשמיים. הארובה הרחבה חוצה את המבנה לכל גובהו ומחדירה לא רק אור, אלא גם גשם המתנקז לבריכה קטנה ושטוחה בתחתית המבנה. ארובת האור הופכת למוקד המרכזי במבנה, מלכדת את שלוש הקומות ומקשרת אותן החוצה באופן לא זהה.

לפי ההיגיון המקובל, קומת הכניסה תאכלס את הסלון והמטבח והקומות העליונות ישמשו למגורים. כאן קומת הכניסה מיועדת דווקא לחדר האמבטיה, ובגלל החשיכה ששוררת בה היא תתאים גם לחדר שינה. הקומות העליונות בהירות, מוארות ונטולות אפשרות של החשכה מלאה. יחד עם דלפק המטבח שהוצב בהן, הן יכולות להתאים לאירוח ולעבודה. באופן חריג האדריכל לא התייחס בתוכניתו לייעודים השונים, ונראה כי השאיר לדיירים את ההחלטה היכן ימקמו את מקום השינה, העבודה והאירוח.

  (צילום: SUGA ATELIER)

את הסגירות, שאותה הדגיש סוגה, הוא בחר לפרוץ דווקא בחדר האינטימי ביותר בבית. חדר האמבטיה ממוקם בקומת הכניסה שבמפלס הרחוב, לצד החלון היחיד הפונה למדרכה. את אפשרות ההצצה צימצם באמצעות חצר זעירה וסגורה בחלקה, שבה נשתל עץ. ועדיין אפשר להציץ.

חומר הבנייה העיקרי הוא בטון אפור, המופיע לראשונה בחזית ושולט גם בעיצוב הפנים של קומת הכניסה. ארובת האור מדופנת בלוחות זכוכית הממוסגרים בפרופיל אלומיניום אפור. הקרירות האפרפרה נשברה באמצעות פרטים כמו דלתות, מדרגות, רהיטים, חיפוי קירות ורצפה לקומת גלריה – כולם עשויי עץ. במקור שימשו לוחות העץ כתבניות ליציקת הבטון, ועם גמר השימוש הוצבו חלקם כקירות בפני עצמם; חלקם שימשו כחומר גלם לריהוט.

מרכיב ממוחזר נוסף מופיע בשני המפלסים העליונים, שבהם הקירות, התקרה ורצפת הבטון חופו בלוחות פלסטיק רכים ולבנים, שמקורם בבקבוקים שעברו מיחזור. בין לוחות הפלסטיק וקירות הבטון החיצוניים שולבו בכמה מקומות לוחות זכוכית בעובי 30 סנטימטרים. הם אינם מחדירים אור אמנם, אך מהווים רובד נוסף לקיר ועונים על הנושאים שמעסיקים את האדריכל.

עוד בתים מדהימים שיש רק ביפן:

קטנטן ביפן (צילום: Hiroshi Tanigawa)
קטנטן ביפן (צילום: Hiroshi Tanigawa)

>> מגדל אישי: וילת 4 קומות על מגרש של 34 מ''ר

>> קטן ביפן: מי צריך מגרש גדול לווילה מרווחת?

>> בית קטן באדמה

>> וילה מיניאטורית: זה אפשרי