150 מיליון שקלים - זהו הסכום שתשלם עיריית תל אביב יפו על שיפוץ טיילת להט (ציץ'), ולא מעט אנשים מנסים להבין איזה צורך יש בפרויקט הזה. בשבועות האחרונים גילו המתרחצים והמשתזפים, כי חלק מהחוף התל אביבי נסגר בפניהם בגדרות, וביניהן כבר עובדים הדחפורים במלוא המרץ וטומנים יסודות מבטון בחול. העבודה אמורה להסתיים במאי, לקראת פתיחת עונת הרחצה.

לאחר החטא הקדמון של שנות ה-60, עם סתימת קו החוף התל אביבי בבתי מלון ענקיים, מנסה העירייה הנוכחית לתקן את הנזק באופן חלקי בלבד (משום שהקמת בתי מלון ובתי דירות לעשירים על קו החוף נמשכת במלוא הקצב, בחלק הדרומי של הטיילת בואכה מנשיה). "עיצוב רצועת החוף המרכזית", כפי שנקרא הפרויקט עתיר התקציב, הוא חלק מגישה כוללת של העירייה שמתבטאת בפיתוח פארקים חופיים וטיילות. בעירייה מאמינים שהשדרוג האסתטי ישפר את הקשר המרחבי הלקוי בין העיר לבין הים. גם אם הכוונות טובות, האם זהו הצורך הדחוף ביותר של העיר כרגע, או שמדובר במס שפתיים בשנת בחירות?

מה כולל הפרויקט?

שיפוץ טיילת להט, שנמתחת מחוף גורדון בצפון ועד לדולפינריום בדרום, יתבצע לאורך שני קילומטרים. גגות המבנים שנמצאים בחוף ישופצו, מצללות חדשות יוקמו, והקיר התומך בין הטיילת לחוף יבוטל. במקומו ייבנו טריבונות ברוחב של כחמישה מטרים, שיונחו על שלד בטון טרומי. לצידן ייסלל שביל בטון ברוחב שלושה מטרים, וביחד תיווצר רצועה בנויה ברוחב כשמונה מטרים, שתיבנה על החול עצמו.

במשרד האדריכלים מייזליץ-כסיף, שמופקד על התוכנית, מסבירים כי הפרויקט "מייצר סטנדרטים נאותים של שירותי חוף לציבור התושבים והמבקרים, ומציע מרחב חדש להתפתחות תרבות החוף העירונית". המשרד כבר ביצע עבודה בולטת בתל אביב, שהעירייה בוודאי מרוצה ממנה – שיפוץ נמל תל אביב, עם דק העץ המוצלח שהפך בינתיים לסטנדרט על גבול הקלישאה. אלא שכאן, בניגוד לפרויקטים האחרים של המשרד באזור התעשייה של מצפה רמון או בראשון לציון, לא צריך להציל מקום מוזנח או מתפורר: רצועת החוף פופולרית, מתפקדת היטב ואהובה על מקומיים ותיירים כאחד. מספיק היה לראות את אלפי הישראלים שירדו בטבעיות לים ביום הבחירות, ונהנו מהמים, משיחה על החוף או מארוחה קלה באחת המסעדות שבו.

העירייה והמתכננים סבורים בעליל אחרת, ולדעתם האזור הוזנח במשך שנים וזקוק לשיפוץ מקיף. "התנאים היום הם עגומים ואינם עומדים בסטנדרטים שאנו רואים כמכבדים את הציבור", מאמינה האדריכלית גנית מייזליץ-כסיף. לתפישתה, רצועת חוף אינה נגישה, המרחב לא מטופח ומבני ההסעדה והשירותים הציבוריים "אינם נותנים שירות הולם לקהל".

הביטון של הטיילת החל מזמן, כפי שאפשר לראות בצילום ההיסטורי. החול מצטמצם (צילום: רן ארדה, באדיבות אדריכל אמנון רכטר)
הביטון של הטיילת החל מזמן, כפי שאפשר לראות בצילום ההיסטורי. החול מצטמצם (צילום: רן ארדה, באדיבות אדריכל אמנון רכטר)

חברת מועצת העיר, מיטל להבי (מרצ), טוענת שהעירייה העדיפה להזניח מקום מוצלח ולדרדר את מצבו כדי להצדיק בדיעבד את הפרויקט עתיר התקציב. "זאת מגמה שנראתה גם בדולפינריום", היא אומרת. להבי טוענת כי גם אם יש לפרויקט ערך אסתטי, הרי שיעילותו הכספית ונחיצותו מוטלים בספק. "נדמה שקיימים מקומות אחרים בעיר שמתאימים להשקעה כספית כה גרנדיוזית", היא טוענת ומתייחסת לרחובות דרום העיר, שעדיין מחכים לטיפול בסיסי בהם. בעירייה מכחישים זאת נמרצות: "הקביעה בדבר יחס של הזנחה-כביכול לשכונות דרום ומזרח העיר היא חסרת בסיס. מדיניות העירייה ב-14 השנים האחרונות נותנת עדיפות מרבית לשכונות דרום העיר ויפו, וכוללת השקעות חסרות תקדים".

מייזליץ-כסיף מדגישה כי יש היגיון רב בהשקעה בטיילת, מאחר שהיא משרתת מספר עצום של אנשים. "זהו המרחב המרכזי והצפוף ביותר בעיר", היא אומרת, אך גם היא מודה ש"חלוקת משאבים היא תמיד נושא מורכב ורב-משתנים". לדבריה, המשרד מחזיק מאות צילומים שנערכו במסגרת סקר על החוף לקראת הפרויקט, ושהם מוכיחים כי אנשים כמעט לא משתמשים בחלק שצמוד לקיר התומך. מהסיבה הזו, לדבריה, הוחלט להרוס את הקיר ולבנות טריבונות שמשקיפות על הים. השיפוץ יאפשר, לדעת האדריכלית, "מעבר נגיש לחוף ולכל בתי הקפה שעל החול, שיציע לציבור גדול של תושבים ומבקרים ליהנות מחוף הים ומחוויה טובה של אירוח המכבד את רשות הרבים".

להבי אינה מבינה מדוע יותר חשוב להשקיף על החוף מגבוה מאשר ליהנות מחוף רחב עם הרבה חול. "העירייה מבקשת לצמצם את אזור השהייה של התושבים ושל אלה שמגיעים לחוף בשביל החול והמים", היא טוענת, "בתואנה שיש חלקים שלא משתמשים בהם. רצועות נופיות חשובות, כי הן חלק מחוויית ההנאה מהקצת-טבע שיש לנו בחוף".

פחות חול, יותר בטון

"כל מטר חול שנגזל, אפילו אם למטרות חשובות, הוא אובדן נצחי", טוען הגיאולוג הימי הוותיק ד"ר יעקב (יענקל'ה) ניר, שהתנגד לתוכנית. "מקבלי ההחלטות מוכנים לוותר על מיליוני קוב (בישראל כולה, נ"ר) יקרים מפז של חול, בשעה שאין מספיק בעלי ידע בקרבם בנוגע לחופים". לדבריו, כל התערבות בטבע, ובעיקר במרקם החופי הרגיש, היא מתכון לצרות שעלולות להתברר בעתיד. "ניתן היה לגרום לנזק מינימלי אילו היו בונים טיילת על עמודים, אבל אנחנו לא לומדים כלום מטעויות של אחרים וכנראה גם לא רוצים ללמוד מפרויקטים מוצלחים שנעשים בעולם".

בשרטוטים ובהדמיות שמציגים האדריכלים והעירייה, נדמה כי רצועת חול רחבה תיוותר למתרחצים. האמנם? ניר טוען שהמתכננים היו צריכים להציג את המצב בשעות הגאות, כשהים מותיר רק רצועת חול צרה, בעוד שהשרטוטים מציגים את שעות השפל, ו"כך נדמה שהפרויקט גוזל רק חלק מצומצם מתוך החוף". לטענת להבי, אין כל סיבה לגזול את החול לטובת הקמת טריבונות. "זהו חלק מהחוויה ומההנאה מהקצת-טבע שיש לנו, ברצועת החוף".

הגיאולוג מוסיף, כי בימי סערה החול הודף את גלי הים, אך כאשר הגלים יתנגשו בבטון הם עלולים לגרום לאבדן חול רב. "בנוסף קיימת התעלמות משוברי הגלים המנותקים, כשהתמונה שמציגה את המתרחצים בהרמוניה עם החול לא מסבירה איזה אחוז מהחול עומד להיקבר". בעירייה טוענים כי היועץ הסביבתי של הפרויקט סבור אחרת: "מסקנתו, בנוגע לשינויים בתזוזת החולות בעורף החוף, היא כי יתרון לטריבונות על פני הקיר שמוצב כעת".

להבי דורשת לערוך בדיקה סביבתית על משטר החולות לפני שממשיכים בפרויקט, ומציינת שבימים של גשמי זלעפות יש הצפה של החוף הגורמת לבעיות ניקוז. "עד היום היו מכסים את מפגעי השיטפונות בחול, וכעת לא ברור אם העירייה לקחה בחשבון את נזקי הסערות ואת התחזוקה השוטפת הגבוהה של האלמנטים העתידיים", היא אומרת. "לצערי, אנחנו כבר רואים את המשאיות שנוסעות בחוף ומפנות טונות של חול ים. לאן מפנות המשאיות את החול? האם זו עתודה למקרה הצורך? או אולי הוא נמכר בשוק החופשי?"

תגובת העירייה: "תוכנית שיפוץ הטיילת אושרה על ידי מתכננת המחוז, תוך התייעצות עם מתכננת המשרד להגנת הסביבה ובוועדה לשמירה חופית. הניקוז נדון בצורה מפורטת בוועדה המקומית ובוועדת איכות הסביבה, והוחלט להתנות את הוצאת ההיתרים לביצוע שלב ב' במציאת פתרון ניקוז. נדגיש כי לא מדובר בניקוז ביוב מזהם לים, אלא בניקוז מוצאי מי גשם. נבהיר כי לא מוצא מהשטח חול ים. לאתר העבודה הובאה מנפת חול וכל חומרי ההריסה שיוצאים לאתר פסולת מורשה עוברים דרך המנפה, כך שהחול מושאר בשטח".